הכלב שנובח ונושך התברר כבדיה - אל תתלו שלטים שאין בהם ממש!

הבת שלי פוחדת לישון בלילה, כי ביקר אצלנו בבית גנב!" – כך סיפרה לי אימא באחת מהרצאותי בנושא של: איך להשכיב ילדים לישון?

כשפרטנו את הסיפור לפרטים, נודעו לי דברים מעניינים: הבית של המשפחה הוא בית חד קומתי, הממוקם בשכונה ישנה ומבודדת באופן יחסי. כדי להרחיק גנבים הכניסו רבים מהתושבים כלב הביתה. אותה אישה עשתה משהו אחר.

במקום להכניס כלב - היא הכניסה שלט.

בפתח הבית היה תלוי שלט גדול במיוחד האומר: "זהירות, כלב גדול נושך!".

מאותו  יום היא הייתה רגועה ביום וגם בליל. גם ילדיה לא חששו ולא פחדו. הם ידעו שלבית הזה לא ייכנסו גנבים, הוא שמור ובטוח מאימת הכלב האימתני.

יום אחד, למזלם, בשעה שאיש מהם לא היה בבית – הגיע הגנב. הוא פרץ את הסורג ונכנס פנימה. כל מה שרצה נפל לידיו כפרי בשל, הוא לא טרח הרבה ויצא עם שללו בידו.

"אבל איך הוא העז?" – היא חזרה ושאלה שוב ושוב בקול נכה. "הלא השלט היה על הקיר!".

"איך הוא העז?" – חזרתי על שאלתה. "הוא פשוט קרא את המילים! אבל לא את המילים שכתובות על השלט הוא קרא, לא את אלו שאת רצית שיקרא, אלא את המילים הבלתי רשומות.

הוא הסתכל ובחן בכל פעם שעבר, וראה שהשלט הזה הוא שלט שאין כלום מאחוריו. הוא ווידא היטב שאין כלב בבית - ולא קשה לעשות זאת בבדיקות קבועות וברורות - וידע שהדרך פרוצה.

אם אין באמת כלב, והמילה "כלב" היא סתם מילה שנשלחת לאוויר, אז אלו סתם מילים נבובות, סתם אותיות שפורחות באוויר. אם אין כלב, ממי הוא יירא?

זה מה שקורה אצל רבים מאתנו בבית ובמשפחה. לא, אינני מתכוונת לאותו גנב שנכנס, אינני מכוונת לילד שפוחד עכשיו מכל רשרוש, אינני מתכוונת לשלט: "זהירות, כלב!".

אלא למשהו אחר.

פעמים רבות אנחנו מבקשים לגרום לילדים שלנו שלא לעשות משהו, או כן לעשותו. אנחנו אומרים להם: "אם תעשה כך וכך, אבא  יחזור הביתה ויראה לך".

או: "אם אראה אותך עוד פעם קופץ על הספה, אני אתן לך עונש!".

או: "אם לא תעזרי בבית, גם לא תוכלי לגור בו!".

בסוף אנחנו לא בדיוק מקיימים את מה שאמרנו, וגורמים לילד שלנו להמשיך ולעשות מה שעשה, ועוד ביתר שאת, ללא פחד וללא חשש.

כשכותבים משהו במילים - צריך לעמוד במה שכתבנו. כשמכריזים על משהו בבית - חובה לעמוד במה שהחלטנו. סתם להפריח מילים באוויר גורם לחריץ כל כך גדול, שהילד שלנו יכול לעבור בו בלי כל בעיה.

וכשהחריץ רחב דיו, אז כל כללי המשמעת נעלמים מהמקום.

כשאנחנו מצווים לעשות משהו ומאיימים במשהו – עלינו לעמוד מאחורי המילים.

אם נאיים על ילד שאבא יעניש אותו, ובסופו של דבר, פעם אחר פעם לא נקיים את הדברים – הילד לא ילמד ממה שאמרנו, הוא ילמד מה שמעבר למילים.

הוא ילמד שהאותיות שלנו פורחות באוויר ונעלמות. הוא ילמד שהשלטים שלנו יתומים, אין בהם דבר.

וכשהציוויים שלנו, ההערות שלנו, הכללים ששמנו בביתנו - אינם נשמרים בעקביות, הכול פרוץ לפני הילד, ושללו נופל לידיו כפרי בשל.

מה שקורה בסוף גרוע מהנקודה שהילד לא מצליח להירדם בלילה - כל יסודות הבית מתערערים!

אז בואו ניקח את עצמנו בידיים. נתלה רק שלטים שאנו מסוגלים לאוכפם. נצמיד רק מילים שאנחנו עומדים מאחוריהן. נצמצם את מספר השלטים, ונדאג ששלט "כלב נושך" שהצמדנו, לא יתברר כשלט שווא. כי יש מי שעוקב ויודע. יש פה מי שיודע לקרוא את מה שמעבר למילים.

(וכמה מילים לסיום: סליחה אם לא עניתי מה לעשות כשילד פוחד בלילה. אעשה זאת באחת מכתבותי הבאות. בינתיים תוכלו להיכנס לקורס שלי, שנותן עצות מלאות לכל נושא השכבת הילדים, בקמפוס היהודי, כאן בהידברות).