לידה – קשה, כואב ושווה: הרהורים בעקבות לידה ראשונה

לפני מספר ימים זכיתי בנכדה חדשה. במהלך הליווי של הלידה, עלו בי הרהורים על לידה, שינוי, חיים, אתגרים וקשיים.

כל אדם רוצה לעשות שינויים מבורכים בחיים, שינוים כרוכים במאמץ ובכאב. אנו רוצים שינוי, אך לא את הקושי והאתגר הכרוכים בשינוי, עליהם אנו מוותרים.

אנו רוצים עבודה טובה, משכורת, לקנות דירה. אנו מתקדמים לעבר המטרה הנכספת, ולעיתים, נחלשים ומתחרטים שהתחלנו, מרגישים שנגמר לנו הכח. ובכלל, מי רצה את זה? איך זה בכלל התחיל?

כיצד נוכל להתרומם, למלא מצברים, ולהמשיך הלאה?

'לידה' – היא יצירה של דבר חדש, הקושי והכאב הם חלק בלתי נפרד מהתהליך. חשוב להיות מודעים ומוכנים לכך, כדי שנוכל שנתמודד עם הקושי והאתגר. לידה אמיתית מתרחשת, רק כשקשה וכואב – באמת.

בריאת העולם היתה בעשרה מאמרות, והתוצאה? הקב"ה טבע בבריאה, שהאדם, עולם קטן, יצטרך לעבור את חמשת השלבים של בריאת העולם,

"ויהי ערב ויהי בוקר": כדי שהבוקר יגיע - חייב להיות ערב. אך, חשוב שנפנים: בשעה שהכי חשוך, בדיוק אז, השחר מבציר.

התחתנו? "וארשתיך לי לעולם" – נצטרך להשקיע בזוגיות, גם כשקשה. ילדים זה שמחה. וכמה צריך להשקיע בהם. קנינו דירה? כל חודש נצטרך לעמוד בהתחייבות – ולהרבה שנים. התחלנו עבודה חדשה? הבטחנו ל'בוס' הבטחות מהחלומות, נעמוד בהם.

לפעמים אנו מתחרטים ומרגישים, שאי אפשר יותר. יגעת ומצאת - תאמין, לא יגעת ומצאת – אל תאמין. אין יגיעה שנאבדת – לעולם. היגיעה עצמה, גם לה יש רווח שנגלה לפעמים, רק בעתיד.

לכן, כשקשה צריך לסלק כל מחשבה שמחלישה אותנו, להכיר בכל התקדמות, גם הכי קטנה.  ליהנות ולהתחזק מכל התקדמות והישג. כל מאמץ ויגיעה, מקרבים אותנו למטרה הנכספת. מסע בן אלפי מילין מתחיל בפסיעה הראשונה.

אם נראה את המטרה ונחיה אותו בדמיוננו, בצורה מוחשית, כמו תמונת פאזל מרהיב ביופיו, כל קושי יראה כהוספת חלקיק לפאזל החלומות, ואז, נחוש את היופי שבאתגר להשלים את 'פאזל' חיינו.

נרגיש את התענוג והעונג להמשיך להרכיב אותו. אנו רצינו את ה'פאזל' הזה, הוא היה שאיפת חיינו!

נחשוב, מה גרם לנו לרצות אותו, ולרצות להשקיע בתחילת הדרך? לא ניתן לקשיים להאפיל על יופי חלומותינו,

נגייס ונפעיל את כל כוחות הנפש למען המטרה: מחשבה דיבור ומעשה, כך נקבל כוחות נפש וגוף להתמודד, להתעלות מעל הקשיים,

נגלה את הכוחות העצומים החבויים בנו, הם יעזרו לנו לצאת מגבולות ומגבלות הווה וההוויה, ולראות את החזון מוחשי מול עיניינו.

ניצור 'כלי' להכיל את הקושי והאתגר,  ועל הדרך נלמד קצת ענווה וסבלנות, שישפרו את איכות חיינו.

מכירים אנשים, שלא אוכלים ולא ישנים ובקושי נושמים, עד שמשיגים את המטרה הנכספת?

הם יודעים שכל פעולה מקדמת אותם לקראת מטרתם, ולכן, אצלם כל פעולה מגבירה את המוטיבציה לקראת המציאות הרצויה שתיהפך עוד מעט קט לוודאית,

הם רואים את החזון, כמעט מושלם - ממש בפועל, הם ממשיכים להתייגע כי מרגישים שהניצחון כמעט בידם, הם רואים את ההצלחה כל כך מוחשית, עד שנותר להם רק להתקדם לשלב הבא.

ככל שהם מתגברים על קשיים, ההנאה שלהם מתעצמת, כל פעולה נעשית עם ומתוך אמונה ותפילה, שנותנים לאדם רוגע שהוא רק משתדל, אך הכי טוב - בידיים של בורא עולם. אומר ר' צדוק הכהן: האדם עושה השתדלות, ורק הקב"ה פועל, ואם האדם מאמין בזה – הוא זוכה לניסים גלויים.