222 שנים למפגש: פרק 9 - אדם הראשון

לכל הפרקים הקודמים בספר "222 שנים למפגש" הקליקו כאן

שארפ המשיך מידית, כמו מערכת סטריאו שהשתחררה הרגע ממצב השהיה. "לאחר חטאו של אדם הראשון השתנו כללי המשחק שינויים עצומים עם השלכות מרחיקות לכת.

כל אותה מערכת רוחנית וזכה כבר אינה תואמת את מצבו של האדם אחרי החטא. הוא והעולם הושפלו למדרגה גשמית פחותה וגסה. חלף הנטיות אל הטוב והקדושה שהיו בו, נתון הוא כעת בתוך סד של נטיות חומריות ויצרים רעים שאין לו מהם מנוס.

האמת היא שכך ראוי היה שייענש על פי יושר הדין, היות והוא הושם בתחילה במערכה שהיה קל להצליח בה ולקנות את שלמותו. גם החסרונות המעטים שהיו בו לא נבעו ממעשיו, אלא הבורא ברא אותו כך על מנת שיתקן אותם ויקבל את שכרו הנצחי.

וכעת הוא קלקל במעשיו ובבחירתו את עצמו ואת העולם שהוכן עבורו. על כן לא בקלות ישיג את שלמותו מכאן ואילך.

לכן גזר הרצון העליון את דינו של אדם הראשון שחלקים אחר חלקים משיעור קומתו המלא של אדם הראשון, הן נשמות האדם, ירדו אל תוך עולם חומרי גס ועכור, הוא עולמנו שלנו, ומתוך מעטפת חומר אגרסיבית, היא גוף האדם, ופרטנר רע פנימי צמוד, הוא יצר הרע, יטהרו את אשר התקלקל ויבנו את אשר נהרס בחטאו של אדם הראשון.

למעשה אפשר לומר שכל נשמות האדם בכל הדורות כולם הם איזשהו חלק מאותו נברא נשגב ורם מעלה ראשוני, יציר כפיו של הרצון העליון, 'אדם הראשון'.

יתרה מזאת, כל הפעולות הנעשות תחת השמים מאז תחילת האנושות ועד אחריתה, מטרתן התכליתית אחת היא: להחזיר את המצב לקדמותו, כפי שהיה טרם חטאו של אדם הראשון, ומשם להתקדם הלאה אל עבר השכר הנצחי."

דייב חש שעוגת הגבינה זועקת אליו ממעמקים 'לא טוב לי דייב...לא טוב לי...'

שארפ ככל הנראה לא שמע את כל זה, מכיוון שמיד המשיך.

"דוגמה שתמחיש את התהליך אפשר להביא מתחום התכנות.

כל תוכנת מחשב, ולו הפשוטה ביותר, בנויה משורות שורות של אותיות, מספרים וסימנים. כל שורה כזו היא 'שורת קוד' המייצגת תוכן או פונקציה בתוכנה הסופית. החיבור והשילוב בין כל השורות, כלומר הסקריפט השלם, יוצר את התוכנה על כל מרכיביה. הרעיון מוכר לך אני מניח, כן?"

דייב הנהן בקושי.

"כעת יושב לו המתכנת הנכבד, וכותב תוכנה ייחודית, מורכבת ו'כבדה' מבחינת מספר השורות שהיא מכילה. זה יכול להגיע למספר עצום של 'שורות קוד'.

אם זכה והצליח לסיים את הכתיבה על מי מנוחות, הכול בא על מקומו בשלום. התוכנה הושלמה ויכולה לעבור הלאה לשלב הבדיקה והשיווק.

אולם לא תמיד זה המסלול שבו הדברים מתקדמים. יש גורמים המנסים לחבל בדבר, ואם המתכנת שלנו לא יהיה זהיר ואחראי מספיק, הוא בהחלט עלול להיות 'טרף נוח' לגורמים עוינים. המתכנת של הדוגמה שלנו נכשל בנקודה זו ולא נשמר כראוי. בעקבות זאת תוכנה זדונית או האקר עם נטיות ונדליסטיות חדרו למחשב שלו וחיבלו בשורות הקוד האלה, זרעו שם הרס וחורבן והוסיפו אותיות, מספרים וסימנים שלא קשורים כלל לתוכנה המקורית. בין אם הם מייצרים תוצאה שונה בגוף התוכנה, ובין אם הם משביתים אותה כליל – התוצאה היא אחת. התוכנה המקורית התקלקלה, עוד בטרם הוא סיים לכתוב אותה.

כעת כדי להחזיר את המצב לקדמותו, מוטלת על המתכנת משימה מתישה ומתסכלת עד מאוד. לעבור אות אחר אות, שורה אחר שורה, ו'לטהר' את כל הסקריפט מהחומר הזדוני שהושתל בו.

כלומר בעקבות הנזק שנוצר, נפתחה עבור המתכנת משימה חדשה שהוא לא רצה בה ולא הזמין אותה כלל. אולם חוסר הזהירות והאחריות שלו גבו את מחירם, וכעת הוא צריך להתמודד עם המשימה החדשה הזאת שכל עניינה הוא רק להחזיר את המצב לקדמותו כדי להמשיך הלאה אל עבר סיום כתיבת התוכנה.

בדומה למה שארע למתכנת, ארע לאדם הראשון. הוא, לערך רום מעלתו ועוצמתו הרוחנית, נדרש להשלים את עצמו בשיעור מסוים שהוטל עליו. אולם הוא ניכשל ועבר על ציווי הרצון העליון. לפיכך הרע והקלקול, שהיו חיצוניים לו באותו עולם מקודש, חדרו לתוכו וכעת הם חלק ממנו. על כן שׂמו אותו בעולם המותאם לערכו החדש, עולם מגושם ושפל שהטוב והרע משמשים בו בערבוביה.

קומתו הרוחנית הטמירה 'התנפצה' לחלקי חלקיקים, ובכל אחד מהם זרוע שביב של החטא והחורבן שעליו להיטהר ולהתנקות ממנו. וזאת באמצעות עבודה סיזיפית של כל חלקיק בפני עצמו. רק בהשלמת טיהור כל "חלקיקי" נשמת אדם הראשון, תסתיים מלאכת התיקון של חטאו, וניתן יהיה להמשיך הלאה אל עבר היעד הסופי של התענגות נצחית בטובו של הרצון העליון, כל חלקיק לפי ערכו."

שמיעת התאוריה בפעם השנייה, והדוגמה שבאה להמחיש את העניין ולקרבו להבנתו, לא הצליחו לרכך את גל ההדף שעוצמת התדהמה שיגרה בדייב פעם נוספת. אולם חלף ביקור כפוי נוסף בסלונה של משפחת ליבוביץ', הוא חיפש נקודת אחיזה עניינית בנושא בשאלה כלשהי שתשאיר אותו כחלק פעיל מדיאלוג, ותמנע ממנו לשקוע בבליל מחשבות וריחופים אל עבר מחוזות אחרים.

חיפש וגם מצא.

"איך יכול היה אדם הראשון לטעות בטעות שכזו? הרי ציינת מקודם שאפילו צד הגוף שבו היה רוחני וטהור וכל נטייתו הטבעית הייתה אל הטוב בלבד. אם כך מה גרם לו לטעות?"

"בתשובה לשאלה הזאת יש את פשוטו של מקרא, ויש את תוכנו העמוק יותר." ענה שארפ במילים מדודות.

"מצד פשט המקרא, אותו רע חיצוני הצליח, באמצעות האישה, לפתות אותו לעבור על הציווי של הרצון העליון. אולם עדיין השאלה ששאלת נשארת מהדהדת באוויר  בלי תירוץ הולם לכאורה.

התירוץ הפשוט, אם כי הוא מתחמק מהתמודדות ישירה עם השאלה, הוא שאנו לא יכולים להבין את עניינו של אדם הראשון כלל. הוא וכל עולמו שונים בתכלית מאתנו ומעולמנו, ולכן גם את שיקוליו ופיתוייו לא נוכל להבין. אף על פי שתירוץ כזה יכול לקומם את השואל, יש בו הרבה מן האמת. הפער התהומי בין עולמו ועולמנו לא משאירים לנו הרבה סיכוי להבין את שיקוליו ומעשיו, כמו שצפרדע או נמלה לא יוכלו להבין את שיקוליו ומעשיו של בני אדם. כל זאת על דרך פשוטו של מקרא."

שארפ עצר לרגע ושחרר "ההממממממ..." ארוך אל חלל החדר, כמבקש להרוויח זמן ולברור את משפטיו הבאים.

"על תוכנו העמוק של הגורם לחטאו של אדם הראשון 'נשפכו חביות של דיו ונשברו קולמוסים'. הדעות בעניין זה רבות ושורשן נעוץ בחכמי ישראל הקדמונים ביותר. אני אציג בפניך אחת מהן שנראה לי שהיא המקובלת שבהן. ואף ייתכן שהיא קונצנזוס בין כל הדעות האחרות, כל אחת לפי דרכה ותפיסתה."

שארפ נשען לאחור, ודייב מזג לעצמו כוס מיץ על כל צרה שלא תבוא.

"אמשול לך משל קצר כדי שתוכל להבין את הדברים בקלות יחסית.

אימא אפתה עוגיות שוקולד משובחות לצורך אירוע חברתי מסוים. תבנית מלאה עוגיות ריחניות עומדת על שלוחן המטבח, מוכנה ומזומנה להגיע ליעד.

יש רק בעיה קטנה, לבנה הקטן בן השש יש אובססיה מיוחדת לעוגיות שוקולד, וכל פעם שאימו אופה אותן הוא מאבד שליטה ופרופורציה וזולל מהן בבולמוס. עם רשות ההורים, ללא רשות ההורים, התמכרות של ממש.

האימא מכירה היטב את החולשות של בנה, ולכן כדי למנוע את התקרית הצפויה מראש, וכדי לדרבן אותו להתגבר על תאוותו הבלתי נשלטת לעוגיות, היא עושה איתו הסכם.

'שמע בוב יקירי' אומרת אימא, 'יש עוגיות שוקולד במטבח. הן מיועדות לאירוע חשוב, ולא עבורך. אני אוסרת עליך בתוקף אפילו להיכנס למטבח כל זמן שהעוגיות שם. בתמורה למאמץ ולהתאפקות שלך, אני מבטיחה לך יום כיף בלונה פארק ומנת גלידה ענקית.'

בובי הקטן מביט באימא שלו בעיניים בורקות, ומבטיח לה נאמנה שלא יאכל שום עוגייה. הוא יודע היטב שאימא שלו תדע להעריך את מאמציו, ותקיים את מה שהבטיחה.

רק שבובי שלנו היה ילד פיקח מאוד. הוא מיד החל לעשות חשבונות עם עצמו.

'אם אימא הבטיחה לי לונה פארק וגלידה אם לא אכנס למטבח ואוכל עוגיות, אז אם כן אכנס למטבח ועדיין לא אוכל עוגיות, היא בטח תיתן לי הרבה יותר דברים. הרי עמדתי בניסיון יותר גדול של התאפקות.' התוצאה הייתה שבובי נכנס למטבח בנחישות לעמוד באתגר שהציב לעצמו, אבל הריח המשכר של העוגיות העביר אותו על דעתו. העוגיות ממש 'התחננו אליו' שיטעם רק קצת...ומקצת לעוד קצת ואת ההמשך אני מניח שאתה יכול להמשיך לבד."

דייב חייך חיוך מהול בכאב. התהליך היה מוכר להחריד ולא רק בנוגע לעוגיות.

"אדם הראשון ידע היטב למה הוא מיועד להגיע אם יעמוד במשימה שהוטלה עליו על ידי בוראו. התכלית שעבורה נוצר הייתה ברורה לו לחלוטין. הטעות שלו החלה כשהוא חשב וקיווה שעל ידי התקרבות לרע והתחככות בו, הוא יוכל לבצע בחירות עוצמתיות יותר בטוב ולהגיע לאיכות נצחית גבוהה יותר בדבקות בטובו של הבורא. אולם זו הייתה טעות, וחלף בחירות עוצמתיות יותר הוא פותה, חטא, ונכשל במשימה.

לקח גדול מלמד אותנו אדם הראשון בזה. עם רע לא עושים עסקים, ואסור לאפשר לו אפילו פתח לפיתוי. ברגע שנתת לו פתח להשפיע את השפעתו, הוא יעשה את זה בצורה הכי חזקה ומקצועית שרק אפשר."

שארפ חייך לעצמו ואמר. "יש ב'סְטָאר ווֹרְס' משפט שמסכם את העניין בצורה תמציתית וקולעת: "נֶבֶר אַנְדֶרְאֶסְטִימֶייט דֶ'ה פָּאוֶור אוֹף אִיבֶל"

דייב צחק למרות ההלם. נראה היה בעיניו שהרב שארפ יכול לרתום כל דבר לצורך המחשה וביאור.

"נוסף לכל השינויים והתמורות שחלו באדם ובעולמו לאחר החטא," הוסיף שארפ "נגזרה הגזרה, הן על האדם והן על העולם, שלא יוכלו להגיע אל שלמותם ומצבם הנצחי בעודם במצבם המקולקל שנוצר אחרי החטא. אלא הם יצטרכו לעבוד היתוך והפסד, וזהו המוות שכל אדם חווה במוקדם או במאוחר.

כלומר מאז חטאו של אדם הראשון אין עוד אפשרות לנשמת האדם לזכך את גופו ולהגיע ישירות אל שלב השכר הנצחי. יש הכרח שתצא נשמתו מגופו, והגוף במצבו המקולקל יעבור תהליך הפסד ויירקב. רק במועד הראוי והמזומן לכך, ייבנה הגוף מחדש ותיכנס בו הנשמה בשנית ותזכך אותו. זו הייתה תכלית עבודתה האמיתית עוד בעולמו של 'אדם הראשון'.

וכך הוא גם בנוגע לעולם. נגזר עליו שיחרב ויחזור לאַין ואפס. ואז ייברא מחדש באופן הראוי לזמן השכר עבור הנבראים הראויים לקבל את השכר.

זהו השורש והסיבה לתחיית המתים ולחידוש העולם. מושגים אלו מוזכרים בכמה וכמה דתות, אך ברובם, ללא טעם וסיבה המניחים את הדעת.

המוות ותחיית המתים וגם חורבן העולם וחידושו, הם מאורעות שאדם הראשון לא היה אמור לעבור דרכם כלל. אולם מכיוון שהתקלקלו פני הדברים בחטאו, אין האדם והעולם ראויים מעתה להיכנס לשלב השכר כפי שהם.

זו תפיסה מזווית אחרת לגמרי של 'תחיית המתים' 'וחידוש העולם', אולם הזווית היותר חדשנית היא בנוגע לגן עדן וגיהינום. כאן תוכל להבין את המונחים האלה בצורה נכונה המשתלבת עם כל שאר הפרטים שלמדנו.

גן עדן וגיהינום משמשים גם הם חלק מהמסלול החדש שנקבע אחרי החטא.

הם לא חלק מהחיים הגשמיים שלנו, והם גם לא השלב הנצחי. הם מעין שתי תחנות ביניים המשמשות לנשמת האדם הכנה לתכלית הנצחית.

הצורך בתחנות האלה מובן לנו גם בהיגיון פשוט. המין האנושי הרי קיים עלי אדמות דורות על גבי דורות. אנשים נולדים ונפטרים תדיר, חלקם צדיקים גמורים, חלקם רשעים גמורים, ורובם תערובת מזה ומזה."

דייב החל להריח לאן ההסבר הזה מוביל.

"בנוגע לגוף האדם הסברנו את המסלול במלואו. אחרי המוות הוא נפסד באדמה, ושם נשאר עד שיגיע זמנו להיבנות מחדש בתחיית המתים. את הנשמה לעומת זאת, השארנו בלי 'סידור הולם' מרגע הפטירה ועד חיבורה החדש עם הגוף אחרי תחיית המתים. לשם כך נוצרו גן עדן וגיהינום."

טפיחה על השכם לחוש הריח, ששוב לא אכזב.

"גן עדן הוא תחנת המתנה מרעננת לנשמות שביצעו את המוטל עליהן בזמן שהותן בגוף. שם ניתן להן עונג רוחני מהרצון העליון, מעין מה שממתין להם בשלב השכר הנצחי. כל נשמה מקבלת תענוג לפי ערכה ואיכות מעשייה בעודה בגוף."

"למה רק מעין, ולא השכר ממש כפי שהוא בשלב השכר?" שאל דייב.

"מכיוון שנשמה לבדה איננה אדם שלם. השכר השלם והנצחי מיועד לנשמה ולגוף, בדומה לצורתו המקורית של אדם הראשון שהיה מורכב מנשמה וגוף.

אולם מלבד היותו מעין 'חדר המתנה' מענג לנשמה עד לשלב תחיית המתים, גן עדן מספק עבורה עוד צורך גדול. צורך שהוא בעצמו הכנה גדולה לתפקידה של הנשמה בעת חיבורה המחודש עם הגוף בזמן התחייה."

שארפ החל להתארגן לתפילה, והמשיך להסביר תוך כדי.

"ציינו שעיקר המטלה שהוטלה על אדם הראשון הייתה זיכוך גופו על ידי נשמתו, וזו גם עבודת האדם במתכונת שאחרי החטא. אולם נגזר שבמתכונת מקולקלת זו לא יתאפשר הדבר. אדרבא, נגזר שהנשמה לא תוכל להפגין כוחה ולבצע את תפקידה בזיכוך הגוף, אלא על כורחה היא תהיה מוגבלת ומוחלשת, כלואה בגוף, ללא אפשרות לפעול בכוח האצור בה כדי לזכך אותו. רק זאת יש בידה לעשות, לצבור מעשים שיש בהם קניית שלמות. אמנם כך היא מגדילה את כוחה הפוטנציאלי, אך לא מביאה אותו עדיין לידי ביטוי ומימוש בזיכוך הגוף.

המצב הזה הוא צער וחיסרון גדול לנשמה, שהרי זה הוא תפקידה והיא מנועה בעל כורחה לבצעו.

גן עדן הוא 'תחנת שיקום' מהטראומה הזאת. שם היא מקבלת רשות מלאה לבטא את כוחה, ועוד בתוספת השלמות שקנתה במעשיה בזמן ששכנה בגוף. כך היא מחזקת את עצמה חלף התקופה שבה הוחלשה והוגבלה. עם עוצמת הכוח הזה היא עתידה להיכנס בגוף המחודש ולזככו בבת-אחת זיכוך גדול. זיכוך זה יהיה שווה ערך לכל השלמות שקנתה ביגיעתה בשלב העבודה."

דייב היה עדיין עסוק בעיבוד הנתונים החדשים בנוגע ל'גן עדן' בזמן שהרב שארפ העביר את נושא השיחה לקצה השני.

"בנוגע לגיהינום, לשם מגיעות נשמות רשעים גמורים ונשמות שיש בהן חלקים טובים אך רובן רע. עניינו של גיהינום הוא מקום ענישה וייסורים רוחניים לנשמה באיכות ועוצמה שאין בדעתנו לשער ולאמוד בהבנתנו הגשמית. יש עוד סוגי ענישה רוחניים, אבל הוא הידוע והמפורסם שבהם. הוא פועל בשני מישורים שונים עבור שני סוגי הנשמות המגיעות אליו.

הסוג הראשון הן נשמות הבלולות מטוב ורע. אותן הוא מזכך ומנקה מטינוף מעשיהן הרעים. כך חקקה החוכמה העליונה בבריאה: הייסורים ינקו ויתקנו את הנזק שמעשים רעים מייצרים בנשמה. אחרי הזיכוך הזה אותן נשמות יכולות להיכנס אף הן לגן עדן, לפי המדרגה שהן ראויות לה.

הסוג השני הוא נשמות הרשעים הגמורים. הן מתייסרות שם עד שבסופו של דבר הן מתכלות ואובדות לגמרי. זה הנזק החמור ביותר שאדם יכול להזמין לעצמו בכוח הבחירות הגרועות שלו.

למעשה תפקידו העיקרי של גיהינום הוא לתועלת הנשמה, ואפשר להגדיר אותו כפלטפורמה רוחנית שהיא מעין מכבסה לטיהור של נשמות.

מכבסה מאוד לא נעימה, וגם רצוי ומומלץ שלא לבקר בה כלל. אבל למי שהתלכלך, היא מכשירה אותו אל עבר השכר הנצחי.

סיכומו של דבר, לאחר חטא אדם הראשון המסלול שהאדם צריך לעבור כדי להגיע אל תכליתו הנצחית סבוך וקשה הרבה יותר ממסלולו לפני החטא, הן מצד גופו וכוחות הרע השזורים בו, והן מצד עולמו החומרי והמגושם.

המוות לאדם, וחורבן העולם הגשמי הם טיהור של האדם והעולם מצורתם המקולקלת, והכשרתם לשלב השכר.

זמן הגמול האמיתי וקבלת השכר הנצחי מתרחש רק לאחר תחיית המתים וחידוש העולם, ובנייתם מחדש באופן הראוי לשלב השכר.

שם, בשלב השכר, ייקבעו מדרגות האנשים ואיכות השכר המגיעה להם לפי ערך פעולתם שפעלו בזמן העבודה והבחירה. וזאת על פי דין אמיתי ומדוקדק שידון הרצון העליון את כל נבראיו.

גן עדן וגיהינום הם לא יותר מאשר תחנות ביניים המשמשות הכשרה והכנה למצב השכר הנצחי."

שארפ לבש את הז'קט של החליפה. גם דייב התכונן לתזוזה והחל לקפל ציוד, ראשו עדיין מסוחרר מהטלטלות שחווה הלילה.

"מה לגבי אלו?" שאל במבוכה קלה, וסימן בידו לעבר הצלחת והכוס שעל השולחן. "אני אטפל בזה כשאחזור."

שארפ ניגש לדלת, דייב התקדם מיד אחריו.

"איפה החנת את הרכב?"

דייב הצביע לכיוון הרחוב שבו חנה.

"זה גם הכיוון שלי. אלווה אותך לרכב, יש לי עוד כמה דברים לומר לך."

בחוץ השחר עדיין לא הפציע. האוויר החם עמד ללא תזוזה כמו חייל משמר בריטי, מבשר על יום חמסין נוסף העומד להתניע ולצאת לדרך.

כשסיימו לרדת את גרם המדרגות, פתח שארפ ואמר.

"היה לי ספק אם לבקש ממך לסכם את מה שלמדנו מאז הסיכום האחרון ששלחת. מצד אחד לא סיימנו את נושא האדם, מצד שני הנושא עוד ארוך, ואסור לבנות קומות נוספות על בסיס רעוע או עקום.

נראה לי שיהיה נכון יותר לחלק אותו לכמה סיכומים. מקובל עליך?"

דייב כמעט בירך על זה "בוודאי." אמר מבלי להסגיר את ההקלה שיש בהחלטה זו עבורו.

"הסיכום צריך להיות קצר וקולע. צריך להיות ניכר שהעניין הובן נכון, אבל אל תייגע אותי באריכות שלא לצורך."

"אין בעיה." התחייב דייב, אף שידע שזו מלאכה לא קלה כלל.

"יפה, דבר נוסף. מסתבר שכשתתחיל לסכם את החומר, יעלו שוב שאלות רבות. זכור את הכלל, רשום אותם אך אל תיתן להם להסיט אותך מקניית הבסיס. אם אתה מגלה חלקים בחומר שלמדנו, שממש לא מובנים לך בשמיעה שניה, שלח לי מייל ונראה מה נעשה בנידון."

הם הגיעו לרכבו של דייב. להפתעתו, הרב שארפ נעמד ולא המשיך הלאה.

"דבר אחרון." אמר לאחר כמה רגעים של הרהור. "נסה למצוא פינה במקום ציבורי, לא שקטה ולא סואנת, וערוך רישום של כל דבר מעניין שקורה בה בטווח הזמן של 15 עד 25 דקות. אם לא קרה דבר, המתן עוד קצת או חפש מקום פעיל יותר. כלול ברישום שלך כל התרחשות שתבחין בה, מרמת הדומם והחי ועד בני אדם. זה יכול לעזור לנו במפגש הבא."

הם נפרדו בברכה, ודייב החל בנסיעה לעבר המלונית. עבודה רבה מחכה לו מחר. עבודה הצופנת בתוכה את תמצית התשובה לשאלה הראשונה שכתב לרב שארפ: 'מה תכלית האדם בבריאה?' אולם מלבד זאת היא עשויה לספק לו תשובה, ולו חלקית, לשאלה אישית הרבה יותר ובסיסית הרבה יותר, שאותה לא שאל: 'מה אני?'

המשך בשבוע הבא...