אל "תחסמו" אותי: ציות לדעת תורה בדור הקדמה

יש החיים בעיוות חשיבה, כאילו המושג "ציות" שייך רק לקטנים בגיל חינוך. לכן כאשר הם אך משתחררים ממסגרות החינוך, הם עסוקים בפריצת גבולות ובקריאת תיגר על כל מי שרק מנסה לומר להם מה לעשות.

זהו עיוות ילדותי, שהלא ההיפך הוא הנכון: ככל שהאדם גדל ונכנס יותר לחיים, הוא חייב ללמוד לקבל גם את דעת השני. זהו הסוד בזוגיות בריאה, זהו מתכון ההצלחה במקום הלימודים והעבודה.

יהודי שחי כפי שצריך יהודי לחיות, יודע שהחינוך לקבלת מרות הוא מתוך מטרה ש"גם כי יזקין לא יסור ממנה", שיבין כי הוא אמור ללמוד להכניע את דעתו לדעת התורה ונושאי דגלה בכל גיל.

כל הדיבורים למיניהם, הבאים למעט בשמיעה לקול חכמים ולזלזל בה, נובעים מקטנות, מרצון ללכת בשרירות הלב, ואין בהם שום עניין אידיאולוגי באמת. חשוב מאוד שכל אותם פורצי הגבולות ידעו, לכל הפחות, מנין נובעת תפיסת עולמם - מחשיבה ילדותית ותו לא.

פרשנות עיתונאית "אמינה"

אברהם אבינו לימד אותנו ציות מהו; הוא התנסה בעשרה ניסיונות ועמד בכולם. אברהם אבינו ידע שכאשר הקב"ה מצווה אותו, עליו לשמוע ללא התחכמויות וללא דעות אישיות. אברהם אבינו ידע שריבונו של העולם יודע הכל, ומאחר שבכל זאת ציווה עליו לעזוב הכל וללכת למקום חדש, כך צריך להיות. לפיכך הוא עשה את מה שצריך לעשות.

צייתנות זו עוברת כחוט השני בכל עשרת הניסיונות שהתנסה בהם אברהם אבינו, ומגיעה לשיאה בניסיון עקידת יצחק; כל מה שהבטיח הקב"ה לאברהם עמד בסתירה מוחלטת לציווי של עקידת בנו, ובכל זאת אברהם אבינו מציית, ולא שואל שאלות.

"מעשה אבות סימן לבנים" - אחד היסודות ביהדות הוא הציות לתורה, להלכה ולדעת תורה - בכל תנאי ובכל מצב, למרות הדעות האישיות ולמרות חוסר ההבנה.

דעת תורה יונקת דעותיה ממקורות התורה; דעת תורה היא דעה שנבנתה משעות רבות של חשיבה תורנית טהורה, דעה שינקה את סגנון החשיבה שלה מדפי גמרא רבים, מסברות רבות בראשונים ודיוקים באחרונים.

כאשר לומדים הרבה ומשתדלים לרדת לעומקם של דברים, להבין למה הרשב"א חשב כך ומדוע פירש את הסוגיה בשונה ממהלך הריטב"א, מקבלים דעת תורה. מוח שמתייגע להבין מהו יסוד המחלוקת בין פסיקת הרמ"א לפסיקת ה"בית-יוסף" - מתרגל לחשוב ישר, מתרגל לחשוב נכון, ובעיקר לחשוב בקו מחשבה תורני.

ניקח לדוגמה אדם שאינו בן תורה, ונבדוק ממה מורכבות דעותיו, מי מעצב את השקפת עולמו ומנין שואב הוא את הפרשנות שהוא נותן למאורעות החיים. נראה כי הנתונים שבהם הוא מזין את מוחו, מגיעים ממקורות מידע שונים: מעיתונאים רבים, שאת דבריהם הוא קורא בשקיקה, אנשים שלא בדקו כל כתבה אם היא תואמת לדעת תורה, שלא לדבר על מי שמוזן גם מכלי תקשורת רחוביים, שאין רוח חכמים נוחה מהם.

אדם כזה, דעתו מעוצבת מדעתם של שדרנים ופוליטיקאים למיניהם, שאין בינם לבין התורה מאום. נוסיף לרשימה גם שעות על גבי שעות של פטפוטי סרק עם הולכי רכיל למיניהם, והנה לנו מתכון מושלם לדעת בעלי בתים, שהיא היפך דעת תורה...

לי זה לא יקרה

במיוחד בזמננו, בעולם הטכנולוגי המשתכלל והמשתדרג מדי יום, שבו חדשים לבקרים אנו מוצפים בפיתויים חדשים שסכנתם עצומה, גדולי התורה הם אלו הנוטרים את כרם בית ה', מזהירים ואומרים: זה אסור, זו נבלה וזו טרפה.

לצערנו, יש הרואים באזהרות אלו ניסיון לצמצם את הציבור, ניסיון למנוע קדמה ושדרוג. הם אינם מבינים שרק גדולי ישראל, בראייתם הרחבה והאובייקטיבית, שאינה משוחדת, בדעתם המורכבת אך ורק מדעת תורה, רואים שאין כאן שום התקדמות, אלא להיפך, נסיגה. יש כאן רק התקדמות לשאול תחתית, רחמנא לצלן.

היום אין זה עוד סוד שהקדמה הביאה רע, הרבה מאוד רע; צעירים רבים ירדו מהדרך בגלל הקדמה והשלכותיה. כל מי שהיה חכם וידע לציית, ולהוציא מביתו ומכיסו כל אותם כלי משחית רוחניים, זכה שביתו נשאר מוגן ושמור. אך אותם מתחכמים שאמרו כי הם יודעים לשמור על ביתם, שאצלם הכל מבוקר ואין צורך לומר להם כיצד לנהוג, נוכחו לראות איך ספינתם טובעת בים.

כל ההתחכמויות בנוסח "לי זה לא יקרה", הוכיחו את עצמן בפשיטת רגל חינוכית ממדרגה ראשונה. כל העוסק בחינוך בזמננו נתקל לא אחת בילדים טובים, ילדים טהורים, שלכאורה היו אמורים לגדול לשם ולתפארת, ורק בגלל חוסר הצייתנות של הוריהם לדעת הגדולים - נחשפו לדיבורים ולמראות שלא שיערום אבותינו, ובמקום חן וטוהר, משתקפים היום מפניהם טמטום ואטימות לכל דבר שבקדושה... הידרדרות זו החלה מאותו רגע שבו הוכנסו לבתיהם כלי המשחית הרוחניים.

אם בעבר היו אומרים שכדי להתקלקל יש לנסוע עד ברלין הרחוקה, נסיעה שארכה שבועות וחודשים, היום ברלין נמצאת כאן!... היא יכולה להיות בכיס, במחשב, בסרט ובאינטרנט. היום המצב נורא עד כדי כך, שאפשר לראות ילד או בחור שהיום הם כאן ומחר בקבר; אתמול היה מדובר בבחור שכל עתידו בפניו, ולמחרת, בהפרש של יום, הוא כבר שרוט נפשית ורוחנית, והכל כתוצאה מהיחשפות קצרה לכל הטינופת שבעולם.

יש הסומכים על כל מיני מנגנוני אבטחה שהם התקינו במחשב ובאינטרנט, אך המציאות מוכיחה כי לצעירים, שזמנם בידיהם, ללא שום טרדות, יש כל הזמן שבעולם לפרוץ את החסימות, והם מגיעים למה שהם רוצים להגיע.

יהיו שיסמכו על כך שאצלם בבית יש רק סרטים "מבוקרים", והילדים רואים סרט רק כאשר הם בשטח. הם אינם מבינים שסרט הוא חוויה סוחפת; בסרט נכנס הצופה לסיפור עצמו, כולל כל החושים הוויזואליים והשמיעתיים. זו חוויה שהילד יחפש שוב ושוב, אבל כשהוא יחפש, הוא עלול לחפש מה שהוא רוצה, הוא עצמו "יבקר" את הסרטים שהוא יראה...

אפילו אבא "מרשה לעצמו"...

כל זה מעבר לפן החינוכי שבדבר: הילד רואה את התנהגות הוריו, המלמדת אותו בצורה מעשית שאין שום צורך לציית לסמכות על, אלא כל אחד עושה מה שנוח לו ומה שהוא רוצה.

כל דרדק יודע היום בדיוק מה אסרו גדולי ישראל, מה מותר ומה אסור. הדברים מפורסמים בראש חוצות. כשילד, ובמיוחד נער, רואה שהוריו, "מחנכיו", עושים מה שהם רוצים, הוא מפנים היטב את הלקח, וגם הוא יציית למחנכיו רק כאשר נוח לו. הוא ימשיך את החינוך שקיבל בבית, ובהמשך יזלזל גם בסמכות הוריו.

לעומת זאת, הורים המראים דוגמה אישית של צייתנות, מרוויחים שמירה על הבית, וגם צייתנות במסגרת ההורית שלהם...

לסיכומם של דברים: היום בוערת ברחוב אש של תאווה, אש של יצרים. זקוקים היום, יותר מתמיד, למנות גדושות של סייעתא דשמיא כדי לגדל דור ישרים מבורך. רק ציות מוחלט לגדולי התורה והינזרות מוחלטת מכל מה שנאסר עלינו על פי דעת התורה, יביאו בעזרת ה' נחת יהודית אמתית.

צידה לדרך:

• לא רק ילדים צריכים ללמוד לציית, גם מבוגרים! זהו הסוד והיסוד בזוגיות בריאה, בהצלחה במקום הלימודים והעבודה, ובהצלחה בחיים בכלל.
• גדולי התורה, שדעתם היא דעת תורה, מסוגלים לצפות בראייתם הרחבה והאובייקטיבית את הסכנות שבדורנו, דור הקדמה. רק אם נישמע להוראותיהם, נשמור על הבית שלנו.
• בעבר היו אומרים שכדי להתקלקל צריך לנסוע לברלין הרחוקה. היום ברלין נמצאת כאן, בכיס הקטן שלנו...
• חשבתם שאפשר לסמוך על מנגנון האבטחה שהתקנתם במחשב שלכם? הילדים מתוחכמים יותר ממה שאתם משערים, ויש להם כל הזמן שבעולם כדי לנסות לפרוץ את החסימות...
• צפייה בסרטים היא חוויה סוחפת, שהילד יחפש אותה שוב ושוב. בהתחלה הוא יצפה בסרטים "מבוקרים" שאתם מרשים לו, ואחר כך הוא עלול "לבקר" בעצמו את מה שירצה לראות...

הרב פנחס ברייער הינו איש חינוך, מרצה ומנחה קבוצות הורים, מחבר ספר "לגדל" - פרקי הדרכה להורים ומחנכים. חלק מן החומר בכתבות נלקח ברשותו מתוך הספר. ליצירת קשר 5706567@gmail.com