אירוע שלא היה כמותו, בוודאות: מתן תורה ומעמד הר סיני

מתן תורה בהר סיני הינו אירוע ששינה את מהלכה של האנושות. היה זה מעין שלב חדש בבריאה. העולם שלאחר מתן תורה, אינו אותו עולם שהיה קיים לפני כן. בדור ה-26 לבריאה, כשניתנה התורה, העולם התייצב והגיע לתכליתו, תכלית שלה הוא ציפה החל מבריאת העולם, כמובא ברש"י (בראשית א', ל"א) בשם חז"ל. מתן תורה בישר על תחילתו של עולם חדש, עולם שבמרכזו ניצבת התורה.

באותה שעה עצר העולם מלכת. הבריאה כולה דממה, הרקיע נקרע, התהומות נבקעו, הקב"ה נגלה לעמו בקולות וברקים והשמיע להם את עשרת הדיברות. כל עם ישראל שעמד למרגלות ההר ראה בעיניו את ההתגלות האלוקית שחרגה לחלוטין מדרכי הטבע. מכאן ואילך התחיל דף חדש בתולדות העולם והאדם. עם ישראל נצטווה ללמוד את התורה ולקיימה, ולהאיר באמצעותה גם לשאר באי העולם.

העובדה שתורתנו ניתנה על ידי בורא העולם, עולה לעתים קרובות בעת עיסוק ביסודות היהדות. זאת משום שמקורה האלוקי של התורה מחייב שחיינו יהיו מותאמים לדרך זו וניזונים ממנה. לכן, חשוב מאד לתאר ולהסביר, לפחות בקצרה, מה אירע במעמד מרומם זה שהשפיע כה רבות, במישרין ובעקיפין, על תבל ומלואה.

בתורה מודגש לא אחת שהמעמד הייחודי התרחש לעיני כל העם, וכולם היו עדי ראיה להתגלותו של ה' לעם סגולתו. נביא חלק מהפסוקים המתארים את שגב המעמד ואת השתתפות כל העם בנתינת התורה:

בספר שמות (י"ט, ט') נאמר: "ויאמר ה' אל משה, הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך". ובפסוק י"ז נאמר: "ויוצא משה את העם לקראת האלוקים מן המחנה, ויתייצבו בתחתית ההר". לאחר ההתרשמות הישירה של כל העם מהמחזה, נשמע קול האלוקים הנותן את עשרת הדברות לעמו (כ', א'-ב'): "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמר. אנכי ה' אלקיך וגו'". גם לאחר נתינת עשרת הדברות נאמר (כ', ט"ו): "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים, ואת כל השופר ואת ההר עשן".

למעמד זה יש את כל המאפיינים של אירוע היסטורי. תופעה שמעידים עליה מיליוני בני אדם, כל העם ללא יוצא מן הכלל, אינה אלא עובדה. מעמד הר סיני התרחש בפני 600,000 אנשים מבני 20 עד 60, מלבד זקנים, נשים וטף.

מעמד הר סיני, מוזכר לאורך כל התנ"ך, כעובדה שאין כל צורך לשכנע באמיתותה. נביא את אחת הדוגמאות: בהקשר לבניית בית המקדש ע"י שלמה המלך נאמר: "אין בארון רק שני לוחות האבנים, אשר הניח שם משה בחורב, אשר כרת ה' עם בני ישראל בצאתם מארץ מצרים" (מלכים א', ח', ט'). דוגמה נוספת: אליהו הנביא (מלכים א', פרק י"ט) הגיע להר סיני, כפי שהוא מכונה שם בפסוק ח': "הר האלוקים חורב", ושם נגלה אליו האלוקים.

הנקודה המאפיינת את מעמד הר סיני היא, כאמור, הפומביות. הכל היה גלוי לעיני כל. אלוקים התגלה לעיניהם, ואוזניהם שמעו את קול הבורא הדובר אליהם. כל העם ראה הכל בראיה חושית, והתעלה מאד ברוחניות, לנוכח כל מה שהתגלה לעיניו.

עדות של מיליוני בני אדם אינה מסוגלת להיות, חלילה, אשליה. זהו מעמד היסטורי שיש לו את כל ההגדרות המאפיינות אימות היסטורי, חי וקיים.

הבורא רצה להעניק לאנושות וודאות מוחלטת על מסירת התורה לעמו, ולכן הוא הופיע לעיני כל העם והשמיע את קולו העל-טבעי באוזניהם. כולם נוכחו בהתגלותו וראו את פרטי פרטיה. התגלות אלוקית זו בפורום המוני, כשכולם משמשים כעדי ראיה וכעדי שמיעה, אינה קיימת בשום דת אחרת, מלבד היהדות.

מעולם לא התרחש אירוע נוסף, שניתן להיות בטוחים שהוא אכן התרחש, כמו מעמד הר סיני. מעמד זה מועבר מדור לדור מאב לבנו, ועל כך אמר רבי יהודה הלוי, כי תיאור האירועים עובר ב"קבלה הדומה למראה עיניים", מבחינת בהירותה וודאיותה (ספר הכוזרי מאמר א' אות כ"ה). מסורת הדורות, שעליה נרחיב את הדיבור בהמשך, מובילה גם אותנו, אנשי דורנו, למצב שבו כאילו רואים אנו בעינינו את כל המתרחש בהר.

אין עדות חזקה יותר מהעדות של עמנו על מקורות יהדותו. מיליוני יהודים בכל תפוצות תבל חוגגים את חג הפסח ואת חג השבועות, ומספרים בשם אבותיהם שהעבירו להם את המסר, על נסי יציאת מצרים ועל מתן תורה, שחלו בתאריכים של חגים אלו. אותם יהודים קיבלו עדות היסטורית שעברה באופן מושלם לאורכן של שלושת אלפים ושלוש מאות שנה. בעדות זו לא חלו כל שינויים, והיא ממשיכה לעבור מדור לדור כביום נתינתה. מסירה מדויקת זו מהווה הוכחה שהדור הראשון, אבי המסורת, אכן היה עד ראייה למאורע זה בהמוניו. מעוצמת הוודאות של הדור הראשון, הצליח העם להנחיל עובדות אלו לדורי דורות. השכנוע המוחלט של הדור הראשון, הוא החי בליבו של עם ישראל גם בדורנו.

כל אותם מיליונים שעמדו למרגלות ההר, כיוונו לרז שמלאכי השרת משתמשים בו, והכריזו (שמות כ"ד, ז'): "נעשה ונשמע". הכרזה זו ונכונות זו לקבל את התורה באופן מלא ובחפץ לב, נעשו באופן ספונטני ע"י כולם. לא היתה התייעצות מוקדמת של בני העם, זה עם זה, מה להכריז וכיצד. כל אחד לחוד הכריז בפה מלא ובבת אחת, כי הוא מוכן לקבל את התורה ומצוותיה, וליישמן באופן מלא. ההכרזה הזהה של מיליוני היחידים, הצטרפה להכרזה כללית ופומבית של כל העם. הכרתם ברצונו של הבורא להיטיב להם ולהעניק להם את הטוב ביותר, היא שהביאתם לנכונות לקבל את התורה ולקיימה. הם הבינו באופן ודאי ומוחלט שקבלת התורה עבורם ועבור הדורות הבאים היא הצעד החיובי, המועיל והטוב ביותר. מכאן נבעה ההסכמה שפרצה מליבם כאשר כולם כאחד הכריזו "נעשה ונשמע".

הפסוק "פנים בפנים דבר ה' עמכם" (דברים ה', ד'), מלמדנו כי מעמד הר סיני היה מעמד נבואי, שבו כל בני העם הפכו לנביאים הרואים את ההתגלות האלוקית מול עיניהם. הפסוק: "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ', ט"ו) פותח לנו צוהר להיכלה של הנבואה ולהבנה מסוימת במהותה. זוהי תפיסה נרחבת מעל ומעבר ליכולת החושים, שעל פיהם ניתן רק להאזין לקולות ולא לראותם. זאת למרות שגם לאחר כל הניסיונות לקרב את הדברים מעט להשגתנו, עבורנו, שלא חווינו נבואה ואנו רחוקים מאד מהבנתה, תישאר חווית הנבואה עלומה, ואנו נחשבים בתחום זה כעיוור מלידה שלא יבין לעולם כיצד נראים צבעים.

במעמד הר סיני, לפני נתינת עשרת הדברות, כתוב: "וירד ה' על הר סיני" (שמות י"ט, כ'). ביטוי זה כוונתו להורות שה' יצר עבור העם הניצב למרגלות ההר, אפשרות מיוחדת שבאמצעותה הוא יוכל לקלוט מסרים מהעולם שמעבר לחושים, שהוא יוכל להתרשם עמוקות מהמעמד האדיר העומד להתרחש. האלוקים "ירד", יצר אפשרויות חדשות לקליטה. כל העם זכה למפגש רוחני. מפגש, שהניסיון האנושי שלנו, של אנשים הנמצאים בתוככי החומר, אינו קולט אותו.

יחד עם זאת, חוויית מפגש מופלא זה, טבועה בעומק תודעתנו, היא נותרה בעומק נשמתנו מאז אותו מעמד כביר. זוהי הסיבה לחוסר המנוחה הרוחנית של היהודי, של כל יהודי באשר הוא. הוא תמיד מתגעגע באופן סמוי אל החוויה האדירה הזאת, אל המפגש עם הבורא, אל ההתגלות החד פעמית הפומבית שהיתה לבורא עם כל העם. ולכן, הוא חותר, כאמור באופן סמוי, אל השלמות. תמיד מלווים אותו חוסר שקט ואי רצון לשקוט על השמרים.

לנוכח תופעות שמימיות אלו, ששינו את עתיד העם, מן הראוי לתת את הדעת לכך שלאנשים ריאליים בדורנו קשה לעתים להתחבר למאורע נסי, למאורע החורג מדרך הטבע וממנהגו של עולם. הם החיים בתוככי מערכת החיים החומרית, קשה להם להתנתק ממנה ולהעפיל לגבהים. אולם עליהם לדעת שהאמונה באלוקים שברא את עולמנו, אמונה הטבועה בליבות הרבה מאד אנשים, גם היא הינה חריגה מגבולות הטבע. היא אמונה במי שהטבע נתון בידו כחומר ביד היוצר, והיא העפלה אל הטמיר ואל הנעלם מעינינו.

לכן, על כל אדם להתרגל למחשבה זו. עליו להבין שהעולם כולו נברא בתהליך החורג מגבולות הטבע, ועליו להבין עוד שגם מעמד הר סיני, שהוא מעמד נורא הוד שכולו נס, התקיים בפועל לעיני כל העם.

נפנה עתה לנקודה נוספת:

התורה מזהירה את העם לשמור בזיכרונו את רישומו האדיר של מעמד הר סיני: "רק השמר לך ושמור נפשך מאד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב" (דברים ד', ט'-י').

זכירת המעמד לאורך הדורות מהווה את העוגן היציב שבו נאחז עם ישראל בשמירת המצוות. אין הוא זז מהן, ואינו מסיט את מבטו מאותה הבטחה שניתנה על ידו למרגלות ההר ונותרה לדורות עולם, היא הבטחת "נעשה ונשמע".

הדתות העתיקות של האומות נזנחו או שונו, ואילו היהדות ממשיכה באותה נצחיות מלכותית, שהיא איתנה כמו חוקי הטבע הבלתי משתנים.

האומות צפו בתדהמה בנאמנות ללא סטייה זו של עם ישראל לתורה ועל קרבנותיו למענה. על כך נאמר: "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו" (שיר השירים ח', ז'). אהבת ה' ואהבת התורה חיות בלב העם לנצח. העמים לא יכלו להבין כי משמעות מעמד הר סיני עבור עם ישראל היא כי העם שהיה עד לנוכחות ה' בסיני, אינו שוכח זאת לנצח נצחים והוא מסור לליקחה לעולמים.

מתוך הספר המומלץ "למרגלות הר סיני".