סאטמר, חרדים, ערבים: שיאה של המהומה הפוליטית

אברהם אבינו מחפש שידוך לבנו יחידו. לא רק את בתו של אליעזר תלמידו שהוא עבדו הוא שולל מראש, גם את בנות ידידיו ענר אשכול וממרא שהוגדרו לא מכבר כ'בעלי ברית אברם' - הוא פוסל לעת עתה... הם לא נעלבים והיחסים ביניהם ממשיכים לפרוח – כנראה שידוך זה לא קואליציה, אבל גם קואליציה זה לא שידוך.

בשבוע בו המהומה הפוליטית מגיעה לשיא, כשבעת קריאת השורות הדרמה הנוכחית סובבת סביב הדרת חרדים ו/ או ערבים משותפות שלטונית - וההשוואה ביניהם, מעניין להתבונן בהדרה שעושה אברהם אבינו לידידיו הטובים.

כאמור לעיל, 'ענר אשכול וממרא' מוגדרים בפרשת לך לך כבעלי בריתו (לעיל י"ד י"ד) והוא גם מתגורר ביניהם כאמור שם 'והוא שוכן באלוני ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר והם בעלי ברית אברם' למדנו אפוא שהשלישיה הזו היא גם משפחה אחת, הם מקבלים את אברהם כשכן טוב וכבעל ברית, הם לא מדירים אותו כמישהו מחוץ לחמולה, לא רק זכויות תושב הוא מקבל אלא 'ברית אחוה'...

והנה כשמדובר בשידוך לבנו המיוחס – על אף שבכל מקרה אין בת יהודיה שתנשא לו – העם היהודי עוד לא נולד, והתואר 'העברי' הוא תוארו של אברהם בלבד, הוא 'לא מסתכל לכיוון שלהם'... האם זו לא הדרה פוגעת? 

כמה מילים על דמוקרטיה ועל הדרה פוליטית

ובכן כאמור המסקנה היא ששידוך הוא לא קואליציה – וחשוב להבין: גם אם סביר והגיוני לשלול קואליציה או תמיכה של המפלגות הערביות – זה לא הגיוני לשלול תמיכה ושותפות של מפלגות חרדיות גם אם הן אינן ציוניות לפי ההגדרה המקובלת.

מדוע? לפני כן נקדים כמה מילים על דמוקרטיה, דווקא בימים אלו שהיא מגיעה לנקודת השפל שלה ומוכיחה את חדלונה ביכולת הניהול של המדינה. עם זאת בשלטון לא תורתי זו הברירה הטובה ביותר. אם יש עוד זכויות למיעוט, זה רק בשום שעוד יש קצת דמוקרטיה במדינת הבג"צ והפרקליטות.

זכויות מיעוט בדמוקרטיה מתירות לציבור או ליחיד לא לאהוד את המדינה בה הוא מקבל זכויות אזרח, ואם הוא מצליח במסגרת החוק - הוא גם יכול לנצל את כוחו למען האינטרסים שלו גם אם הם נוגדים את האינטרס הכללי, זה יסודה של דמוקרטיה.

אולם כאשר המיעוט מנסה לפגוע במדינה באופן אקטיבי וגרוע מכך לתמוך ולסייע לאויביה – אז הוא לגמרי לא לגיטימי וגם אם הוא עושה זאת רק בתמיכה מילולית שעדיין מותרת על פי חוק במסגרת חופש הביטוי – הוא לא מהוה יותר שותף לגיטימי.

לכן מפלגות ערביות או יהודיות התומכות באויבינו – לא מתקבלות באופן סביר כברות שותפות, ועד לא מכבר גם לא חפצו בכך. המגמה הנוכחית שלהן באה להשיג הישגים שעלולים להיות הרי אסון, כאשר בשיקולי השלטון יכלל החשש מפני פעולות ביטחוניות שעלולות לסכן את השותפות המחזיקה את המנהיגים בעמדתם ובכסאם. 

זה לא קשור ללאום, ולא פוסל ערבים דווקא, גם כאשר 'משה הירש' שהגדיר את עצמו (מטעם עצמו) כ'שר החוץ של נטורי קרתא' – שיתף פעולה עם אויבי ישראל – אזי מלבד שהוא מוקצה מחמת מיאוס גם בקהילה החרדית – הוא לא ראוי לשותפות בשלטון והוא אף לא מצפה לכך וגם לא לזכויות והטבות מטעם המדינה, הוא לא משתתף בשום פורום שיש לו זיקה למדינה וגם איננו רואה את עצמו כאזרח ובודאי לא שותף בשלטון בכל צורה שהיא.

לעומת זאת אזרחים שאינם משתתפים בבחירות ומתנגדים לחילוניות של המדינה ולהתערבות שלה בחינוך כמו חוגי סאטמר שעלו לכותרות בימים אלו – לא יתמכו באויבי המדינה בשום אופן. הם יעזרו לכל יהודי גם חילוני בעת מצוקתו – והאדמו"ר מסאטמר היה ידוע במעשי החסד שהוא גמל ליריביו ביניהם אישים ציוניים. (וגם הם לא מצפים לשותפותו בקואליציה, וכרגע אנחנו רואים עד כמה הם מתנגדים לכך בכל תוקף גם מצידם).

כאמור, 'שידוך הוא לא קואליציה', שידוך הוא בסיס להקמת בית שכל עניינו הוא התאחדות מוחלטת, ולשם כך צריך בסיס מתאים. שידוך הוא אמצעי להקמת חיים של אהבה וחיבור של שני היחידים ל'אחד' (גימטריה 'אהבה'). לשם כך נדרשת הזדהות עם ערכים ושאיפות שיהוו את הבסיס לשותפות, נדרשת התאמה (או השלמה שבין ניגודים) שתיצור את הבסיס לאחדות והתאחדות, וגם פערי מנטליות עשויים לפעמים להפריע – אם כי לא תמיד...

בנוסף, לפעמים יש גם שיקולים של תורשתיות מנטאלית, ויתכן שאברהם מביא זאת בחשבון במסגרת השיקולים, כפי שסוברים כמה מגדולי הפרשנים הראשונים.

לכן, אפשר להיות חברים טובים ולא להשתדך זה עם זה, וחשוב לשמוע זאת לא רק כפרשנות, אלא גם כתפיסת חיים העשויה לפגוש אותנו.

הטור מעובד מדברי הרב מנחם יעקבזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק', ומפורסם לעילוי נשמת מנחם בן יששכר ורחל בת מנשה שרעבי ז"ל.