במחשבה תחילה לפרשת חיי שרה: הכנסת אורחים בתעריף ניצול

"דוקטור", פונה הפציינט לרופא המומחה כשהגיע סוף סוף תורו לאחר שישה חודשי המתנה, "אני מרגיש חסר חיות. אני רוצה משהו שימריץ אותי, שיטלטל אותי, שיקפיץ לי הכל. יש לך אולי מרשם כזה?".

"אין צורך במרשם", מרגיע הדוקטור, "החשבונית של הביקור תעשה את העבודה מצוין"...

* * *

הסימנים שביקש אליעזר בתפילתו - "שתה וגם גמליך אשקה" - אירעו בצורה מושלמת!

כה מושלמת, עד שאליעזר עצמו נותר פעור פה - "והאיש משתאה לה, מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו".

בתחילה נענית רבקה לבקשתו לשתות מעט מים: "ותמהר, ותער כדה על ידה ותשקהו". רק אחרי שהוא מסיים לשתות, היא מציעה את חלקו השני של הסימן שביקש אליעזר "וגם לגמליך אשאב עד אם כילו לשתות".

מאחר שוודאי היה זה מן השמים שהיא תיענה בצורה מדויקת לבקשתו של אליעזר, למשל, שהציעה לשאוב דווקא לגמליו ולא לאנשים שאיתו, מדוע רק לאחר שסיים אליעזר לשתות, הציעה רבקה לשאוב גם לגמלים?

"שמא תישארו כאן לשבת?", הציע היהודי הדור הפנים לשלושת הסוחרים ביום רביעי בשבת.

"ממהרים אנחנו לדרכנו", מיאנו בנימוס. "חפצים אנו להספיק עוד מספר עסקאות טרם נשוב לבתינו".

יצאו היהודים לדרכם, אלא שלצערם התברר לאחר חצי יום שגלגל הכרכרה נשבר ועליהם לשוב לכפר שממנו באו ולשבות בו.

כאשר שבו לבית המארח, התמלא הלה שמחה גדולה. "שמחה גדולה היא לנו שזכינו באורחים חשובים כמותכם לשבת. אולם דעו לכם, הרמה באכסניה שלנו היא משופרא דשופרא, המחיר אינו זול כלל - 500 דולר לאדם לשבת שלמה, אבל הוא שווה כל סנט. כל שתאווה נפשכם צוו נא עלינו ונכין לכם ביד רחבה ובטעם גן עדן".

שלושת הסוחרים לטשו עיניים בוהות זה בזה. הכנסת אורחים זו, או שמא הכנסה קלה? כך מכבדים יהודים שאין להם כל ברירה אחרת ואנוסים הם לשבות הרחק מביתם? כלום מנצלים עושקים מהם ממון רב???

לאחר התייעצות קלה החליטו שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה. רוצה בעל האכסניה להרוויח מהם הון עתק? לו יהי. אולם הם יאמצו בחום את המלצתו ולא יחסכו במאומה. שבת אחת בחייהם יעשו מעין עולם הבא עם כל תענוגי העולם הזה.

רשימת מאכלים מפורטת הוגשה לבני הבית, לכל אורח סוג אחר של מאכלים האהובים עליו, בסוגי תיבול שונים. עוגות שונות וחלות כיד המלך. גם פירות ומיני מגדים לא נעדרו.

במהלך השבת חשו האורחים עצמם חופשיים לשיר כאוות נפשם, שוחחו בדברי תורה אל תוך הלילה בלא להתחשב במנוחתם של בעלי הבית, וביקשו וקיבלו שתייה חמה וקרה עם מגדנות בין סעודה לסעודה.

אתא ובא מוצאי שבת קודש, ושלושת הסוחרים שלפו מארנקיהם את שטרות הכסף, נכונים לשלם לבעל האכסניה על הטרחה הגדולה שטרח עבורם. "מחיר מופרז דרשת", אמרו לו בפנים חמוצות, "אבל עלינו להיות הוגנים ולציין שאכן הענקת שירות שאין בנמצא כמותו".

בעל האכסניה חייך בטוב לב ודחה את ידיהם המושטות. "חלילה לי מלקחת מכם פרוטה", הצהיר בחום. "וכי עולה בדעתכם שאמכור את מצוות הכנסת אורחים החשובה שבה זכיתי?! לא ולא!

"ואם תשאלו מפני מה דרשתי מכם סכום כה מופרז עבור שבת שהייתם אנוסים לשהות בצל קורתי? מפני שידעתי שרק כך תרגישו בני חורין לדרוש ככל שעולה על לבכם ותתענגו בשבת כיאה וכיאות לבני מלכים"...

רבנו חיים בן עטר, ה"אור החיים" הקדוש, מבאר שרבקה רצתה להעניק לאליעזר חסד מושלם.

ידעה רבקה שאם תגיד לאליעזר "שתה וגם לגמליך אשאב", בנשימה אחת, הוא ירגיש מבוכה. אין זה דבר קל לשאוב לעשרה גמלים מים לשתות. לא נעים לקבל כל כך הרבה חסד. אליעזר היה ממהר לשתות כדי לקצר את הטרחה שלה עבורו.

רבקה הציעה לו לשתות. רק לשתות.

אחרי שהוא סיים לשתות בנחת, כחפצו, המשיכה רבקה לקיים את חלקו השני של הסימן בחסד מופלא ובמאור פנים.

* * *

אנחנו משתדלים לעזור, לסייע, לעשות חסד עם הזולת.

אבל יש חסד גדול יותר: רגישות. האזנה. להיות ער לצורכי הזולת. שירגיש נוח בעת שהוא מקבל. "שלא יראה את זה בחשבונית" - שלא יצטמק במבוכה כשהוא מקבל את העזרה, שלא ירגיש שהוא מטריח.

"אשרי משכיל אל דל", שיבח דוד המלך חסד כזה של נתינה, "ביום רעה ימלטהו השם".