סיון רהב מאיר: כל עוד לא נשנה את חוק השבות, אנחנו עושים להם עוול

לפי הפיד שלי, כולם בדרך להשיג דרכון אירופי. המודעות האלה לא עוזבות אותך, לא מרפות עד שגם אתה תגיש בקשה רשמית לספרד או לפורטוגל, כצאצא לאחד המגורשים. איזה כיף, דרכון זר. הנתונים, מה לעשות, קצת אחרים.

המועד לבקשת דרכון ספרדי הסתיים לאחרונה. מבין למעלה מ־130 אלף הפונים מכל רחבי העולם, רק אחוז קטן, 5,000 בקירוב, הם ישראלים. רובם מגיעים ממקסיקו, קולומביה, ונצואלה, ארגנטינה, ארצות־הברית, ועוד. ההערכה היא שפונים רבים מרחבי העולם הם בעלי שורשים יהודיים, אבל כבר מזמן אינם יהודים בעצמם. כל הבלגן בגלל כמה אלפי ישראלים, שכלל לא בטוח שבקשתם תאושר?

לפורטוגל, שכבר ארבע שנים אפשר לפנות אליה כדי לקבל אזרחות, פנו למעלה מ־30 אלף ישראלים. כ־6,000 מפניות אלה אושרו. יש הטוענים שבארץ זכאים שלושה מיליון לאזרחות פורטוגלית. שלושה מיליון ישראלים על הכוונת השיווקית, ורק כ־30 אלף נענו.

אלה המספרים מאחורי הבועה. עורכי דין רבים אולי מתפרנסים או רוצים להתפרנס מהתופעה, וזה אייטם לא רע אם רוצים להתמרמר על המצב - אבל קצת פרופורציות. הישראלים לא נוהרים לאירופה, ברוך השם.

עכשיו לעוד מספר, שגם אותו צריך להכיר. החודש ציינו בישראל את "יום העלייה", ונתוני העלייה הרשמיים פורסמו: 629,28 עולים הגיעו לכאן בשנה האחרונה. לא נעים לקלקל את החגיגה, אבל כדאי לדעת את האמת. גורמים בכירים בסוכנות ובמשרד הקליטה מודים בשיחות סגורות שלאחרונה נחצה קו ה־50 אחוז. כלומר, יותר ממחצית מהעולים שמגיעים לכאן אינם יהודים. אף אחד לא ממהר כמובן לפרסם נתונים רשמיים כאלה, אבל זה נתון שצריך להכיר.

זה לא הם, זה אנחנו. כל עוד לא נשנה את חוק השבות, אנחנו עושים להם עוול. מביאים אותם לכאן, יודעים שלרובם ככולם אין כוונה להתגייר, ויוצרים בעצמנו את המצוקה שלהם ושלנו. לא לכך התכוונו מחוקקי חוק השבות עם קום המדינה, אך למי יש אומץ לשנות? נכון, קשה לעמוד בפני תמונות מרגשות של דגלי ישראל ו"הבה נגילה" מנתב"ג, אבל השכל צריך לנצח את הרגש.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".