מתי נהרגו בישראל 500,000 בחורים, ומדוע?

1. המדרש רבה על פרשת קורח מביא את דברי רבי ברכיה: "כמה קשה המחלוקת, שבית דין של מעלה אין עונשין אלא מי"ג שנה ומעלה, ובמחלוקת של קורח – תינוקות בני יומן נבלעו בשאול תחתית". המדרש רבה מצטט כהוכחה את הפסוק בחומש במדבר (ט"ז, כ"ז) "ונשיהם ובניהם וטפם... וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה".

2. עוד מציין המדרש כי ארבעה נקראים "רשעים", ומפרט: "הפושט יד על חברו להכותו, אף על פי שלא היכהו, והלווה ואינו משלם... ומי שיש בו עזות פנים, ואינו מתבייש לפני מי שהוא גדול ממנו... ומי שהוא בעל מחלוקת". כהוכחה לכך שבעלי מחלוקת נקראים רשעים, מביא המדרש את הפסוק הנאמר בפרשת קורח (ט"ז, כ"ו): "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה".

3 "ואם כן", כותב ה'חפץ חיים' לאחר ציטוט המדרש המצמרר, "כמה יש לו לאדם להתבייש מעצמו, כשיודע בנפשו שהוא סיבב את המחלוקת... שהלא, אם יקראהו חברו 'רשע' אפילו בינו לבין עצמו, שלא הגיע לו על ידי זה שום ביזיון, אף על פי כן ירד עמו לחייו עבור זה, וכל שכן בזה שגרם לעצמו שייקרא שמו 'רשע' בעבור זה, כמה מהכלימה והחרפה ישיגוהו אחר כך למעלה, כשיתפרסם שמו בפמליא של מעלה לפני אלף אלפים וריבי רבבות מחנות קדושות, כמו שכתבו בספרים שכל ענייניו של האדם מוכרזים ומתפרסמים למעלה לפיני כל, זאת לבד עונשו העצמי של מחלוקת".

4. בילקוט קורח מובא: "בוא וראה, כמה מחלוקת עושה, שכן מחלקת (ללא ו') נוטריקון של המילים: מכה, חרון, ליקוי, קללה, תכלית (כלומר כליה). ולפי גודל חשיבותו של בעל המחלוקת, כן יגדל עונשו. לכן נאמר בפרשת קורח (במדבר ט"ז, ב'): "נשיאי עדה קריאי מועד", להורות לנו את גודל עוונם.

5. חכמינו מציינים שבשלושה מקומות ויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה ולא ויתר על מחלוקת. הם ממשיכים ומפרטים: בדור אנוש, בדור המדבר, ובתקופת השופטים והמלכים.

בימי דור אנוש – התחילו האנשים לעבוד עבודה זרה, שנאמר: "אז הוחל לקרוא בשם ה'" (בראשית ד', כ"ו), ולפי שהיה ביניהם שלום, האריך להם הקדוש ברוך הוא. אבל בדור המבול, שהיה ביניהם מחלוקת, שהיו גוזלים וחומסים זה את זה, לא ויתר להם, שנאמר: "כי מלאה הארץ חמס". (בראשית ו', י"ג)

בדור המדבר – כשבאו ישראל לידי מעשה העגל, מחל להם הקדוש ברוך הוא, אבל כשהיו מבים למחלוקת לא ויתר להם הקדוש ברוך הוא. שבכל מקום שאתה מוצא "וילינו" של מחלוקת אתה מוצא שם מכה גדולה, כבמחלוקת קורח.

פסלו של מיכה – מתוך שהיה שלום ביניהם ניתן להם ארכה, שנאמר: "ויקימו להם בני דן את הפסל, ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו להם כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ". (שופטים י"ח, ל') אבל כשנחלקו השבטים על שבטי יהודה ובנימין, ולא היה ביניהם שלום, נעשו אלו פורענות לאלו, וכשהיו אלו חוטאים – היה הקדוש ברוך הוא מביא את אלו ופורעין מהן, שנאמר: "ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה מאוד ויפלו חללים מישראל חמש מאות אלף איש בחור" (דברי הימים ב' י"ג, י"ז), וכשחטאו שבט יהודה ובנימין, באו עשרת השבטים ופרעו מהן, שנאמר: "ויהרוג פקח ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד",  (דברי הימים ב' כ"ח, ו') למדנו מזה שבעלי המחלוקת נעשו כלי משחית אלו לאלו".

6. "קשה היא המחלוקת שהיא מביאה לידי סכנת נפשות, שעל ידי מריבה שהיתה בין רועי מקנה אברהם לרועי מקנה לוט נתפרדו זה מזה, ונתגלגל והלך לוט לסדום וכמעט שאבד עמהם", כותב החפץ חיים.

7. "קשה היא המחלוקת שהיא מביאה את האדם לידי מלקות, שנאמר: 'וכי יינצו אנשים ונגפו אישה הרה... ואם אסון יהיה ונתתה נפש' (שמות כ"א, כ"ב-כ"ג) מי גרם לה? המחלוקת.

8.  עוד מצטט החפץ חיים את דברי חז"ל: "מחלוקת בבית – סופו להיחרב, מחלוקת בבית הכנסת – סופו להתפזר, ולא עוד אלא שסופו להישמם, מחלוקת בעיר – שפיכות דמים בעיר, שני תלמידי חכמים הגרים בעיר אחת, וכן שני בתי דינים וביניהם מחלוקת – סופן למות, ולא עוד אלא שמחלוקת בית דין – חורבן עולם. תדע שכן הוא, שכל זמן שיש שלום בפמליא של מטה – יש שלום בפמליה של מעלה, שנאמר (עמוס טק, ו'): "הבונה בשמים מעלותיו". אימתי? בזמן "ואגודתו על ארץ יסדה", כלומר בזמן שישראל נאגדים באגודה אחת ובשלום זה עם זה.

הרב זמיר כהן מציג נותן טיפים ועצות מעשיות מתוך מסכת אבות, והפעם: בריחה ממחלוקת. צפו: