אם יש לך את זה עם הילדים - יש לך הכל!

"תגידי לי מה אני צריכה לעשות! מה הדבר הכי חשוב כדי להציל את הקשר עם הילדים שלי?".

שאלה חכמה ונכונה, שאלה אותי בשבוע שעבר אמא יקרה באחת הסדנאות.

הילדים שלה לא גדולים מאד...

הגדולה בת 12 והקטנים יותר, 8, 6, 4 והתינוקת עוד לא נכנסה לקטגוריית הילדים המופנמים.

רונית, אמא ל-5 ילדים, הגיעה לסדנה עם כאב טבעי כמו לכל אמא - בעיות משמעת. אבל מה שהיה לה הכי כואב, והכי בלט אצלה, לפי התיאור שלה בשיחה שלנו, שלכאורה לא חסר בבית כלום. הילדים מקבלים הכל, יש משמעת "פחות או יותר" (כך הגדירה את זה), היא בשליטה, יש הקשבה מינימלית, אך דבר חשוב מאד היה חסר - קשר!

קשר עם הילדים שלה! קשר של אהבה, קשר של חיבור, קשר של הכלה, קשר של אמא וילד.

היא לא שמה לב! היא לא ראתה! הכל היה נראה לה זורם וחיים נורמליים ותקינים, אבל כאשר היא חיברה אחד ועוד אחד היא גילתה דברים שהיא לא ידעה. נדלקה לה נורה אדומה כאשר הילדה המתבגרת שלה שמרה בסוד משהו אישי שקרה לה, ולא שיתפה אותה.

כאשר ערב אחד היא קיבלה טלפון מפתיע מהמורה של רועי בן ה-8 שהוא כל הזמן יושב לבד, לא משתתף , לא משחק עם חברים, עצוב ומופנם, ולה הכל היה נראה שבסדר...

"למה הוא לא שיתף אותי?", היא שואלת, "למה אני יודעת שיש בעיות כאלה רק עכשיו?".

ועוד כמה דוגמאות...

מטבע הדברים מה שקורה לכולנו הוא שאנחנו עסוקות בדברים טכניים ועסוקות ב"למשמע", שהבית יתנהל בצורה טובה פחות או יותר, שדברים יזוזו, שהדברים ידפקו סביב השעון - שיהיו זמנים...

שגרה רגילה כמו בכל בית.

ובגלל מרוצת החיים, ומרצונות טובים שהכל יתנהל כשורה, ויהיה הכל ולא יחסר כלום, והרצון לתת לכל אחד מה שהוא צריך, בגד שחסר, תור לרופא, ארוחה חמה ועוד -

שוכחים את הדבר החשוב ביותר, והוא קשר!

השקעה בקשר עם הילדים, זמן איכות איתם, להיות איתם, לשמוע אותם, להרגיש אותם, להקשיב להם, ליהנות איתם, לחוות איתם, לשתף אותם, לספר להם...

"כל היום אני עם הילדים" - זהו משפט שאני שומעת מהרבה מאד אימהות.

וההבדל הוא דק מאד, בין להיות עם הילדים לבין להיות ליד הילדים.

כדי להיות בקשר, כדי שיהיה קשר, מספיק בשבילך ובשבילם 10 אפילו דקות של להיות פנויה אליהם, רגשית וטכנית, כדי להתקרב.

כשילד מרגיש את אמא, את האהבה שלה, את הלב שלה - באופן טבעי הוא מרגיש בטוח, מוגן, סומך, נותן אמון, משתף, מתקרב ובאופן טבעי יש לו גם רצון להקשיב ולשתף פעולה.

אח"כ מגיעים שאר הדברים, משמעת, סדר ועוד. כשיש לך את זה, יש לך הכל! הילד נשאר בקן שלך ורוצה מעצמו להישאר שם. כך תוכלי לדעת עליו הכל, כך ורק כך הוא יוכל לרצות לספר לך הכל, להרגיש בנוח גם עם משהו לא טוב שקורה. הוא יודע שאת שם בשבילו תמיד.

וזהו נמשל מדהים לסיפור ששמעתי...

פרופסור אחד, באחד משיעורי הפיזיקה, הוציא צנצנת ריקה ושאל את התלמידים שלו: "מה יש בצנצנת?". אמרו התלמידים, "אין שום דבר, הצנצנת ריקה", הכניס הפרופסור הרבה מאד אבנים לתוך הצנצנת ממש עד הסוף, ושאל את התלמידים: "האם אפשר להכניס לכאן עוד משהו?". אמרו התלמידים: "לא! הצנצנת מלאה". שלף הפרופסור כלי מלא בחול, והחל לשפוך את גרגירי החול לתוך הצנצנת, וגרגירי החול התפזרו והתפשטו בין האבנים ממש עד הסוף. שאל הפרופסור: "האם אני יכול להכניס עוד משהו לתוך הצנצנת הזו?", אמרו התלמידים, "עכשיו ממש לא! אפילו לא עוד גרגר חול, הצנצנת מלאה עד הסוף".

הוציא הפרופסור בקבוק מים, והחל ממלא את הצנצנת, והמים נספגו בין גרגירי החול.

זהו משל מדויק להורות שלנו.

הילדים שלנו הם כלי שאפשר להכניס לתוכו דברים טובים ופחות. אם נמלא את הכלי בדברים החשובים ביותר קודם, שהם קשר, חום, אהבה, הכלה, שיתוף, זמן איכות, השקעה, נתינה, מחמאות, עידודים - יהיה לילד מקום להכיל את שאר הדברים כשצריך: משמעת, ביקורת, הערה, עונש וכו'.

אמא יקרה!

תני לילדים שלך בשפע - קודם כל את הכי הכי חשוב, ואז תראי כמה הכלי המדהים הזה יכול להכיל!

בהצלחה!

יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית מנחת הורים- מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת.  Yd0548414745@imahut.org.il