סיון רהב מאיר: קודם כל להיות אנחנו

תארים, תדמית ויחסי ציבור אינם הכול בחיים. כך מלמד אותנו אליעזר, עבד אברהם. אברהם שלח אותו לחפש כלה ליצחק, ופרשנינו לומדים הרבה מההתנהלות שלו במסע למציאת רבקה. הרב צבי מאיר זילברברג מתעכב על הדרך שבה אליעזר מציג את עצמו למשפחה של רבקה: "וַיֹּאמַר: עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי". יש פה הרבה ענווה, צניעות והתבטלות. הוא יכול להגיד: אני שליחו המיוחד של אברהם לענייני שידוכים / אני עוזרו הבכיר והקרוב / אני האסטרטג הראשי של האוהל. הוא בוחר לומר בפשטות את האמת, גם אם היא לא מרשימה. עבד אברהם אנוכי.
בתפילת שחרית, כותב הרב זילברברג, אנחנו אומרים "ונהיה אנחנו וצאצאינו", אבל קודם כל צריך לעצור ולשים לב לשתי המילים הראשונות "ונהיה אנחנו". זה לא פשוט להיות פשוט אנחנו, ולא לנסות להיות מישהו אחר.

השליחות: לחפור בארות

הרב איצי הורוביץ, שליח חב"ד בקליפורניה, חולה בניוון שרירים. השבוע, בכנס השנתי הגדול של התנועה, הבן שלו שלום עלה להקריא את המסר שלו לשליחים, ולעולם כולו.

"כך כתב אבא שלי: בפרשת השבוע, פרשת תולדות, מסופר איך יצחק אבינו חופר בארות. הרבי מסביר שחפירת בארות היא מלאכה חשובה מאוד, היא השליחות שלנו: להסיר את העפר והלכלוך ולהגיע לעומק, אל המים המתוקים שמסתתרים. הוא אמר שזוהי המשימה שלנו ביחס לכל יהודי – לחפור היטב, לא להתרשם מהשכבה החיצונית, ולמצוא את הניצוץ האלוקי שבו. זה נכון לגבי כל אדם, אבל נכון גם לגבי כל סיטואציה: צריך לחפור ולמצוא בתוך הקושי והאתגר את המשמעות. בחודשים האחרונים למדתי שאין מי שלא מתמודד. ההתמודדות שלי פשוט גלויה וחשופה, אבל כולנו מתמודדים. המשימה היא לחפור בארות, לגלות שמדובר במסר מה', שדורש מאיתנו להתרומם לגבהים שלא הכרנו, ולהעלות איתנו את הסובבים. אין לנו מושג איזה אוצרות מסתתרים בפנים".

לדעת מה ערכנו

ביקורת עצמית יכולה אולי לעזור לנו להשתפר, אבל דווקא תחושה של גדלות ורוממות – יכולה לעזור אפילו יותר. כך כתב רבינו יונה, מהעיר גירונדי שבספרד, שנפטר השבוע לפני 756 שנים. רבינו יונה כתב רבות על תשובה ותיקון, ובקטע הבא הוא מסביר שאם רק נזכור מי אנחנו ומה שורשינו – יהיה לנו קל יותר לפעול נכון: "הפתח הראשון הוא שיידע האיש העובד ערך עצמו, ויכיר מעלתו ומעלת אבותיו, וגדולתם וחשיבותם וחיבתם אצל הבורא יתברך. ויעשה אשר לא יבושו אבותיו מדרכיו וממעשיו, כפי כוחו והשגת ידו. וכאשר יתאווה תאווה ויעלה בלבבו גאווה לעשות דבר שאינו הגון, ייבוש מעצמו וייבוש מאבותיו, וישיב לנפשו ויאמר: אדם גדול וחשוב כמוני, שיש בי כמה מעלות טובות רמות ונישאות, ושאני בן גדולים, איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים ולאבותי כל הימים?".

לזכרו.

הסיגד

"שלום סיון, שמי מזל ג'מבר, בת 25 מאשקלון, בת להורים שעלו מאתיופיה. אתמול היה חג הסיגד, והדבר שמדינת ישראל הכי צריכה עכשיו, לדעתי, זה סיגד. בין בחירות לחקירות לחרמות להפגנות – סיגד. 50 יום בדיוק לאחר יום הכיפורים יהודי אתיופיה נוהגים להתכנס ליום תפילה וחשבון נפש, בציפייה לגאולה. הם היו מכבסים את בגדיהם הלבנים ובפשטות וענווה צועדים אל הר גבוה, כשעל גביהם אבנים המסמלות את עול עוונותיהם הכבדים. בפסגת ההר קיימו תפילות בהנהגת כוהני העדה שעודדו את הקהל לשמירת מצוות, למרות קשיי הגלות. הם גם הבטיחו: בסוף נשוב לירוסלם. בלי חג הסיגד היום, לא היינו בכלל זוכרים ש-50 יום חלפו מאז היום הקדוש, שבו החלטנו והבטחנו לתקן ולשפר. קיבלנו תזכורת, לכולנו, לעשות ריסטארט, לבחור בטוב ובאחדות, לכבס את הבגדים שכבר התחילו להתלכלך".

היחס למרדן

איך מתייחסים לנער מרדן, לצעיר שמאכזב את הוריו? למה יצחק אבינו בירך את עשיו, למרות התנהגותו? הנה התשובה של רבי חיים בן עטר (ה"אור החיים"): לא היו כאן טעות או בלבול. יצחק אבינו ראה לעומק, ולכן ראה את הטוב שיש בעשיו. הוא חשב שאת הצייד האלים הזה אפשר לנתב לכיוון חיובי. וכך כותב רבי חיים בן עטר: "יצחק היה חפץ לברך עשיו הרשע, כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למידת הטוב וייטיב דרכיו. כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע, והיה משתדל עמו להיטיב. ואפשר שהיה מועיל".
שלוש המילים האחרונות הן מהפכה של ממש: "ואפשר שהיה מועיל". אנחנו כבר רגילים לומר שיעקב היה צדיק ועשיו היה רשע, אבל בזמן אמת מתברר שאפשר היה לתקן זאת. צריך ללמוד מיצחק אבינו, שהאמין שאפילו עשיו יכול להשתנות. עם היחס הנכון, עם ברכה ותפילה, עם קירוב ואהבה – אפשר שהיה מועיל.