מה הדלק שמניע את השנאה הזו? אולי זו התשובה

קשה לכתוב בימים סוערים כאלו ולא להתייחס למצב הפוליטי ולמשמעויות הנלוות שלו. איננו עוסקים בפוליטיקה, לכן ננסה רק למצוא בפרשתנו אלומת אור על אחת הזויות של האירועים.

בלי להתייחס למידת הצביעות של התקשורת והצדקנות המתחסדת של יפי הנפש, אותה אנו רואים דבר ביומו גם בנושאים פחות שנויים במחלוקת. (ההתייחסות ה'נאורה' כלפי ערב התמיכה ברב פירר שאף גרמה לביטולו – היא דוגמה יותר מוסכמת לכך) אז על הצביעות שביחס לראש הממשלה לא נכתוב, מה שאנו רוצים להבין לאור הפרשה - זה מה המניע לשנאה הגדולה כלפיו?!

מה הדלק שמניע את השנאה העזה הזו? הבה נקרא כמה פסוקים בפרשתנו: בפרק כ"ו מתוארת הצלחתו הכלכלית המטאורית של יצחק בעת מגוריו בפלשתים וההשלכות שלה "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַֽיְבָרֲכֵהוּ ה'. וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּֽי־גָדַל מְאֹֽד. וַֽיְהִי־לוֹ מִקְנֵה־צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּֽים. וְכָל־הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָֽפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָֽר".

ההתחלה היא קנאה, ההמשך הוא הצקה, ובכך זה לא נגמר, יצחק ממשיך, מתעלם, לא נענה לפרובוקציות שיצדיקו את גירושו, ואז מגיע השלב הבא: "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל־יִצְחָק: לֵךְ מֵֽעִמָּנוּ כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּנּוּ מְאֹֽד". אנחנו מקנאים ולא יכולים יותר לסבול אותך!

מעניינת הבוטות גלויית הלב, אבל אולי היא עדיפה על התייפייפות. אבל מה שברור, צו הגירוש נגד יצחק מדבר ברורות על מניע הקנאה, ומסביר את האמור לעיל 'ויקנאו אותו פלשתים', ובכן לא הצלחנו לגרום לך ללכת, אז 'לך'. אנחנו לא מסוגלים לראות את ההצלחה שלך.

אינני יודע אם נכון לומר שיש לראש הממשלה סייעתא דשמיא מיוחדת בכמה תחומים שהוא הצליח ליצור בהם מהפכים מול כל התחזיות השחורות, בכלכלה, ביחסי חוץ ועוד. אולי זו סייעתא דשמיא של העם בישראל, אבל בודאי ש'הולך לו' בתחומים רבים באופן יוצא דופן ומפתיע, הוא גם מאד מוכשר, ובהחלט שמדינת ישראל לא ראתה ראש ממשלה בעל יכולות כאלו כבר שנים רבות – אם בכלל. גם היכולת שלו להיות מרוכז בדיונים ובניווט המדינה תוך כדי כל הלחץ שהוא נתון בו זו תופעה נדירה. אפשר להבין שיש כאלה שמקנאים למראה מצליחנות כזו.

בהמשך הפרשה נפגוש מפנה דרמטי וחד משמעי, אבימלך בא להתפייס ולכרות ברית עם יצחק אותו גרש לא מכבר. "וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵֽרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר־צְבָאֽוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶֽם. וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּֽי־הָיָה ה' עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּֽךְ... וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּֽוּ".

מה הביא לפיוס הפתאומי ולאן נעלמה הקנאה? נראה שההכרה שלהם שההצלחה אינה בכוחו ועוצם ידו של יצחק אלא היא סיוע מבורא עולם כדבריהם "רָאוֹ רָאִינוּ כִּֽי־הָיָה ה' עִמָּךְ", היא זו שהביאה למפנה. ואולי כאן נמצא ההבדל ופשר הסיום המפתיע של פרשת פלישתים, סיום שכנראה לא יקרה בפרשיות האקטואליות.

ההבנה שלהם במקור הכח איננה רק הכרה שלא יוכלו להתגבר על יצחק, ואולי גורמת לחשש שמא הוא יגבור עליהם. ההבנה הזו היא ריכוך של הקנאה, זה לא 'הוא' המוצלח והמצליחן, זה בורא עולם, שיתן גם לי אם אמצא חן בעיניו. חלק לא קטן מהקנאה היא באגו המנופח של המצליח שמשדר לאחרים 'תראו מי אני ומה אני ואפוא אתם...'.

והמסקנה בשבילנו: מי שמצליח, תמיד כדאי להצניע, ואם אי אפשר אז לפחות להצטנע, להיות באמת צנוע, להבין שלא אתה הוא ה'כל יכול', אלא בורא עולם שבחר בך כשליח ונתן לך כוחות, אם תשדר זאת לעצמך זה יוקרן גם לאחרים ויפחית הרבה מעוצמת הקנאה וההשלכות שלה