להיות "בכור" זה לא משהו מובנה. אפשר להיות בכור מתוך בחירה

בפרשתנו (בראשית כ"ה, כ"ט) מתרחש האירוע הבא: "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב: וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה".

יעקב רוכש את הבכורה מאחיו הגדול עשיו, ויש לזה גם המשך. כשיצחק האב מרגיש שזמנו בעולם הזה אוזל, הוא מזמן את עשיו ומבקש לברכו. רבקה רעייתו, ש"עולה" על כך בדרך לא דרך, מבקשת מיעקב הקטן להתחפש לעשיו הגדול ולקבל את הברכות. יעקב עושה זאת, ולמרות חוסר הבהירות - יצחק מעניק לו את הברכות.

לאחר מכן, כשמגיע עשיו, רצף הפסוקים (שם כ"ז, ל"ג) מספר לנו כדלהלן: "וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי: וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ: וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה".

כלומר, מצד אחד יצחק מתלונן על הגניבה, ומצד שני הוא מאשר את הברכות ואומר "גם ברוך יהיה". משהו כמו סתירה מיניה וביה, כביכול: "גנב, גנב, אבל שיהיה לו לבריאות"...

על כך מסבירים חז"ל, שכאשר סיפר עשיו בזעקתו שזו הפעם השנייה שיעקב "מסדר" אותו, והפעם הראשונה היתה כשרכש ממנו את הבכורה, אז אמר יצחק את המילים "גם ברוך יהיה" (אין מוקדם ומאוחר בתורה). כלומר: בני היקר עשיו, חשבתי שאתה הבכור, ולכן בקשתי ממך להגיע לכאן לקבל את הברכות. אולם אם אתה מספר לי שבעבר מכרת לו את הבכורה, אם כן טוב שנטל הוא את הברכות, כי הן אכן מגיעות לבכור.

וכאן יש לשאול כמה שאלות.

ראשית: מה המיוחד כל כך בבכורה, שגורמת לקבלת הברכה יותר מיתר האחרים, וזה עוד בנוסף לחלק פי שנים שמקבל הבכור בירושה יותר מיתר האחים?

שנית: איך ניתן לרכוש או למכור בכורה כזו? הרי זה משהו מובנה, שלא ניתן להמירו?

שלישית: מה בער כל כך ליעקב לרכוש בכורה? לא הספיק לו להיות ה"בן תורה" של המשפחה, הוא חייב גם להיות בכור?

התשובה לכך היא, על פי דברי החינוך במצוות הבכורה (מצוה ת'), "מתנת האל לאדם מתנה עולמית היא, ואינו בדין שאחר שהסתלק גופו תתבטל המתנה, ולכך ממשיכה היא בבנים שהם המשכו. ולכן באין בנים זוכים קרוביו שוודאי גם על ידם ידע לפעול נכונה ולכן זכה למתנות".

ובזה מבוארת מטרת הירושה, שה' יתברך מביא לאדם ממון לשליחות בעולם, ושליחות שלא הושלמה על ידי האב - מושלמת על ידי בניו, ובראשם הבכור. לכן זוכה הבכור לכפל בירושה, ולכן זוכה הוא בברכה, משום שברכה לבכור - ברכה היא לכל בני הבית. כביכול אומרים ההורים לבנם הבכור, שמור על אחיך לאחר הסתלקותנו מן העולם, וקבל גם מימון כלכלי ורוחני לפעילות...

משום כך רצה יצחק לברך את הבכור, כי הוא זה שקבל על עצמו את כלכלתם הרוחנית והגשמית של אחיו בעת צרה וצוקה, והוא זה שיעמוד לימינם בשעת דחקם.

מאותה סיבה ניתנת הבכורה למכירה. את האחריות והשעבוד לבני המשפחה ניתן להמיר מאח אחד למשנהו, כי בסך הכל מדובר כאן ב"תפקיד", ולא סתם ב"תואר מובנה".

זו גם הסיבה לכך שנלחם יעקב כל כך לקבל את הבכורה מאחיו. מעבר לזכויות של הבכורות בבניין בית המקדש, ומעבר להיותו ראשון לנחלה, רצה יעקב אבינו להיות המנהיג הבלעדי של המשפחה, ולא להצטרך, חלילה, ביום מן הימים, למצוא את עצמו בספינה שמי שמנווט אותה בהשראת ההורים הוא לא אחר מאשר אחיו הגדול עשיו.

המלחמה של יעקב בעשיו היתה מלחמה רוחנית. הוא רצה לשלוט בהלך הרוח ובחיי המשפחה, ולא להיות נשלט אחרי אח שהוא "איש יודע ציד איש שדה".

והלקח לכולנו?

ראשית, במלחמה רוחנית לא מתפשרים, נלחמים עד שמשיגים שליטה רוחנית מלאה.

ושנית, הבכורים שביננו יבינו את גודל האחריות המוטלת עליהם, ויעשו ככל יכלתם לגונן ולסייע לאחיהם בכל צומת דרכים בחיים הרוחניים, הגשמיים ובכלל.

והצעירים יותר יזכרו, שבכורה זהו תפקיד שאם הבכור לא ממלא אותו כראוי - לא נוטשים אותו, פשוט רוכשים אותו ומקבלים אחריות.

הבכורה היא זכות וגם חובה. כאשר בעליה לא יודע להעריך אותה כיאות, יש להעביר אותה ממנו ולקבל אחריות, גם אם אתה לא ראש השבט ממש. אין צורך בהכתרה ובשלטי חוצות, ואין מקום למחלוקת. אבל יש מקום למסירות יתר למען האחים, ובעצם למען ההורים, החיים ורווים נחת או נוחם עדן השמחים בשלימות המשפחה.

ודבר נוסף: זה נכון במשפחה, זה נכון במקום הלימודים והעבודה, וזה נכון גם בחיי הקהילה.

יש לך הזכות להיות בכור, במחויבויות יתר למען משפחתך וחבריך. מתנת הבכורה ניתנת לעיתים לבחירה, קבל מחויבות ודאג לאחרים, והנה אתה בכור רוחני.