במחשבה תחילה לפרשת תולדות: כשהקדוש ברוך הוא ענה "לא צריך טובות"

"תרמוס הוא המצאה גאונית", התלהב צבי. "אם תכניס לתוכו דבר חם - הוא שומר על החום, אם תכניס לתוכו דבר קר - הוא שומר על הקור".

למחרת ראה צבי את יואל עם תרמוס חדש ונוצץ. "תתחדש", פרגן צבי. "מה שמת בפנים?".

- "שתי כוסות קפה וארטיק"...

* * *

"אם כן", הולכת רבקה לבית המדרש "לדרוש את השם" - "למה זה אנכי"?

היא מקבלת תשובה, שלא מדובר על אדם אחד. "שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעייך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ".   

נניח שאצל רבקה זה מרגיע. יש שני ילדים, ומה לעשות, לא כולם יוצאים מוצלחים. חצי נחמה.  

אבל כאשר זה מתרחש אצלנו, אצל כל אחד ואחד, באופן בלתי פוסק, התכתשות מכאיבה, מדממת, מין רכבת הרים שלא מפסיקה להפתיע לרגע - מה באמת עושים עם זה??? 

נקרא ליצר בשמו: יש שני יצרים בתוכנו. מתערבלים בלב אחד ומריבים בנחלת שני עולמות. יצר טוב ויצר רע. ולאום מלאום יאמץ, כשזה קם - זה נופל.  

אחרי שאנחנו יודעים שמדובר ב"שני ילדים" שבה השאלה ומנסרת: "אם כן - למה זה אנכי???".

"אתה רוצה לשמוע מה התפללת ביום הכיפורים?".

האדמו"ר הצדיק עמד בקדמת בית המדרש עטוי לבן, החסידים עברו בזה אחר זה להתברך בברכת שנה טובה לאחר היום הקדוש. הרבי הביט בעיניו הטובות בכל אחד שעבר מולו, ולפתע שאל את החסידים האם הוא רוצה לראות רוח הקודש, הרבי יאמר לו מה הוא התפלל וביקש מהקב"ה במהלך היום הקדוש.

החסיד הנהן בראשו בהתרגשות.

הרבי הוסיף להפתיע: "אני גם אומר לך מה השיבו בשמים על בקשותיך".

הציפייה נסקה לשחקים.

"אתה ביקשת מהקב"ה שייתן לך בריאות הגוף והנפש, לך ולכל בני ביתך", פירט הרבי את הבקשות. "ביקשת שפרנסתך תהיה מצויה לך ברווח גדול ושלא תהיה לך עוגמת נפש, שילדיך יגדלו יהודים לתפארת ואתה תלמד עמם מספר שעות ביום. הבטחת לאבא שבשמים שאם רק יסיר מעליך את הצורך להיות מעורה בהבלי העולם הזה ושקוע בטרדותיו באופן בלתי פוסק - תקדיש את כל חייך לתורה ותפילה".

עיניו של החסיד נצצו מרוב פליאה. "נו, רבי", הפציר בהשתוקקות, "ומה ענו על כך מן השמים?".

"בשמים ענו: מוחל טובות!

"הקב"ה לא צריך מלאכים שאין להם שום טרדות והם עובדים אותו ביראה ובאימה", הסביר הרבי. "בשמים רוצים שדווקא אתה, עם כל הקשיים, הבעיות והניסיונות שלך - תעשה את מקסימום המאמץ האפשרי לעבודת השם"... 

הגאון רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, בספרו "דעת תבונות", מבאר את הסיבה לכך שהיצר הטוב והרע מעורבים באדם ותדיר מתכתשים ביניהם, כשהוא מקדים שתי קביעות. וזה תוכן דבריו: כדי לתת לאדם שכר או עונש, מוכרחים לשני תנאים. א. לקבוע שיש "טוב" ו"רע". ב. בחירה חופשית.

משום שאם מעשה אינו טוב ואינו רע - לא ניתן לתת עליו שכר ולא עונש. כמו גם, שמי שעשה מעשה שהיה מוכרח לעשות אותו ולא הייתה לו בחירה על כך - לא הוגן להטיל עליו עונש, ולא מגיע לו שכר.

בשל סיבה זו, שרצה הקב"ה שתהיה לכל אדם בחירה חופשית אמיתית - מבאר הרמח"ל - נמצאים בכל אדם היצר הטוב והיצר הרע במידה שווה. רק כך, הוא יוכל לבחור בכל רגע נתון באיזה מהם הוא משתמש.

* * * 

אותה תשובה שקיבלה רבקה, היא גם תשובה עבורנו משמים: "שני גויים בבטנך... ולאום מלאום יאמץ". ככה ברא אותנו הקב"ה, והוא מצפה מאיתנו לקום גם כששוב נפלנו על הצד המרוח של הפרוסה.

ובכל זאת: איך מנצחים את ה"שתי כוסות קפה וארטיק"? איך שומרים שהמתוק והמלוח לא יתערבבו בלעיסה חסרת טעם, איך דואגים שהרותח והקפוא לא ייהפכו לפושר דלוח?

גם לקפה וארטיק שהתערבבו יש תקנה: אם נבשל אותם מחדש.

"אם פגע בך מנוול זה", אומרים חז"ל על היצר הרע, "משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח". החום שבתורה - מתיכו למוטב.

גם אם הטעמים התערבבו עד לבלי הכר, ויהודי כבר לא מבין "למה זה אנכי", עליו לזכור: אל ייאוש. בכל רגע ניתן לבחור מחדש.

אם גם לכם נמאס מבחירות שחוזרות על עצמן בלי תוצאות - ברגע זה תוכלו לבחור בטוב!