הרב ראובן אלבז: בלתי אפשרי? – ליצנות!

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (כ"ה, י"ט).

המתפלל על חברו - נענה תחילה

פירש רש"י על הפסוק הפותח את הפרשה: "אברהם הוליד את יצחק - על ידי שכתב הכתוב 'יצחק בן אברהם', הוזקק לומר 'אברהם הוליד את יצחק', לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו. מה עשה הקדוש ברוך הוא, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל: 'אברהם הוליד את יצחק', וזהו שכתב כאן 'יצחק בן אברהם' היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק".

המפרשים הקשו: הלא אותם אלו שאמרו "מאבימלך נתעברה שרה" רשעים גמורים היו, מספרי לשון הרע על אברהם שיצחק אינו בנו. מדוע, אם כן, קורא להם רש"י הקדוש רק "ליצני הדור" ולא "רשעי הדור"?

אלא, שחז"ל (בבא קמא צב ע"א) אמרו: "כל המבקש רחמים על חברו, והוא צריך לאותו דבר - הוא נענה תחילה". אדם שלו עצמו אין בן, ומתפלל על חברו שיהיה לו בן - יזכה לבן. בפרשת וירא (בראשית כ', י"ז) מוצאים אנו שאברהם התפלל על אבימלך לאחר שסגר הקב"ה את רחמם, כיון שלקח את שרה: "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹקים וַיִּרְפָּא אֱלֹקים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ".

והרי גם אברהם אבינו היה צריך לאותו דבר, ששרה אשתו תלד, ולכן מיד - "וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" (בראשית ל', כ"ב), כי התפלל על האחר תחילה. נמצא, שהתפילה שהתפלל אברהם אבינו על בית אבימלך שילדו - היא זו שגרמה לשרה שתלד.

מעתה נבין, כי ליצני הדור, באומרם "מאבימלך נתעברה שרה", לא היתה כוונתם ששרה התעברה מאבימלך, חלילה וחס, אלא שבזכות תפילתו של אברהם על אבימלך - נתעברה שרה מאברהם ונולד יצחק.  נמצא שאין בדבר זה רשעות, רק ליצנות!

ברצות ה', גם מטאטא יוליד...

יש מפרשים בדרך נוספת מדוע נקראו "ליצני הדור".

הרי טענתם היתה שמאבימלך נתעברה שרה ולא מאברהם, שכן לא יתכן שאברהם יוליד בגיל מאה, שלא כדרך הטבע. זוהי ליצנות! וכי שרה בת תשעים שנה יכולה להוליד? הרי שרה איילונית היתה (יבמות סד ע"ב), ולא היתה שייכת אצלה כלל אפשרות להוליד, כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ג, א'): "'וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ' (יחזקאל י"ז, כ"ד) - זו שרה".

ועם כל זאת, שרה הולידה, כיון שזה היה רצון הבורא יתברך, וכמו שכבר אמר אחד החכמים: ברצות ה' גם מטאטא יוליד!... אם ה' יתברך חפץ, גם שרה אמנו האיילונית, בגיל תשעים, תלד בן, כיון שהוא הבורא, הוא היוצר והוא השולט על כל הבריאה.

וכיון שכך, ברור שגם אברהם אבינו יוכל להוליד בגיל מאה שנה אם זה רצון ה', והאומרים שמאבימלך נתעברה שרה - אינם אלא ליצנים בעלמא!

ובאמת, במשך השנים שמענו וחווינו מעשים רבים שהרופאים אמרו שאין סיכוי שיולידו ילדים, ובכל זאת נולדו להם ילדים שלא על פי דרך הטבע. כיון שהבורא יתברך הוא המנחה אותנו ונוטע את האמונה הזו בלבנו, להעמיק ולהבין שכל קיומנו הוא בצורה ניסית ולא על פי דרך הטבע, וכפי שכותב הרמב"ן בסוף פרשת בא (שמות י"ג, ט"ז) וזה לשונו: "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון".

כל המציאות של הטבע בעולם בנוי מניסים מוסתרים, "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב', ט'), הטבע כולו מונהג בנס, וכשאלו הם פני הדברים - ברור כי לא ייפלא מה' דבר, ולאברהם ושרה יכול להיוולד בן על אף גילם המופלג.

צא מאיצטגנינות שלך

ענין זה, שלידת יצחק היתה שלא כדרך הטבע, רואים כבר לעיל.

נאמר בפסוק (ט"ו, ה'): "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ".

ופירש רש"י: "אמר לו: צא מאצטגנינות שלך, שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן. אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן. וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד. אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל".

אברהם אבינו היה חוזה גדול בכוכבים, ויודע מזלות בני האדם. ראה אברהם, שעל פי מזל העולם אין שייך שיזכה לבנים, ובפרט משרה אשתו, שהיתה איילונית.

בא הקב"ה ואמר לו: עד כאן שולטת חכמת האצטגנינות והאסטרולוגיה, אך לגביך ולגבי זרעך, עם ישראל, "צא מאצטגנינות" - אינכם לפי המזלות כלל. לא על פי מה שמראים הכוכבים, המזלות והעתידות, ייראה העם היהודי.

העם היהודי מעל המזלות, עם ישראל חי וקיים אך ורק על פי אמונתו בבורא העולם!

האמונה הזאת מובילה את עמנו במשך כל הדורות עד ימינו אנו, ומשאירה אותנו קיימים על אף "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו".

על פי הטבע, אין היגיון טבעי לקיום עמנו. אומות רבות, חזקות מאתנו, נכחדו ונעלמו כלא היו, ועם ישראל נרדף ועונה בכל גלויותיו, דומה הוא לכבשה אחת בין שבעים זאבים. הזאבים עומדים לטרוף ופוערים את מלתעותיהם, אך הכבשה החלושה שורדת וקיימת. הכיצד ייתכן כדבר הזה?

צא מאצטגנינות שלך! אתה אינך כלול בטבע.

עם ישראל מעל המזל, מעל הטבע.

הגם שלעתים היה נראה בדרך הטבע שאין דרך הצלה, והכל אבוד, "כאשר אבדתי אבדתי" - תמיד הציל הקב"ה את עמו ושמר עליהם בדרך נס.

ולא רק זאת. פעמים רבות בהיסטוריה אירע באופן ניסי, שאויבי ישראל בעצמם שמרו עליהם והצילום... כל קיומנו אינו על פי הבנה כלל.

לאורך שנות הגלות הארוכות עם ישראל שורד, וכל אויביו נמוגים כעשן כלה.

את היסוד הזה, אמר הקב"ה לאברהם, לכתוב בספר, לחקוק בלבו ובלב זרעו - צא מהאצטגנינות! אינכם חיים על פי המזלות והטבע, אתם מעל הטבע, אני מנהיג אתכם באופן שונה ונעלה!

אמנם אברהם ושרה עקרים, ובדרך הטבע אינם יכולים ללדת כעץ יבש, אבל הקב"ה מבטיח ששרה תחבוק בן, וכך יהיה! כי כל החיות והקיום של עמנו היא בצורה ניסית ואמונית, ולא ייפלא מה' דבר.

(מתוך "משכני אחריך" בראשית ח"ב).