הרהורים לראש חודש כסלו: איפה האור? ואיך הולכים בעקבותיו?

מקור כל האורות, הוא מי שברא את האור, והאיר בטובו ובחסדו את העולם, מלך העולם - הקב"ה. אלוקים קרא לאור – יום, ולחושך - קרא לילה, ומי שרוצה להיות מואר, לא יכול לחיות בלילה בחושך.

האדם אינו יכול לקבל את האור ישירות מהקב"ה, כי אין לו כלים לעמוד בעוצמת אור שתגיע אליו ישירות, כי היא מדי חזקה, ולכן, הקב"ה שלח לנו שליחים, שהם גדולי ומנהיגי הדור בכל הדורות, שיראו לנו את הדרך אל האור, הדרך בה אנו צריכים לצעוד.

הקב"ה ביקש מאהרן הכהן 'להיטיב את הנרות' במשכן. המילה 'להיטיב', היא משיכת אור לכלל ישראל, משיכת שפע וישועות, ולכן הקב"ה אמר לאהרן: 'חייך, ששלך גדולה משלהם'.

כמעשה אהרן הכהן שעשה 'את אשר צוהו ה' - עושים אחריו כל הצדיקים שמאירים את הדרך לכלל ישראל בכל הדורות.

לכל אחד ואחד הקב"ה הכין מקור אור אחר, כפי צורך נשמתו, ולפי השליחות שהוא צריך לבצע בזה העולם, אור אמיתי הולך אתנו לכל מקום, וכדי למוצאו צריך לצאת למסע חיפוש בתוך הנפש, ולמצוא את החיבור האמיתי לנשמה.

אור אמיתי מאיר לאדם גם כשחשוך, לפעמים עינינו קצת מתכהות מהחושך שאנו שרויים בו, אך כאשר ניווכח באור הקיים, נחוש קרבת אלוקים עצומה. תחושה של 'אם אסק שמים - שם אתה, אציעה שאול – הינך'.

לכל מקום שהאדם הולך, האור הולך אתו ועמו ומאיר לו את הדרך. בכל מקום ובכל זמן, בבית, בעבודה, ואף במקומות פחות נעימים, בבית חולים ובמקלט.

יש לנו בחירה אחרי איזה אור ללכת, אמיתי או מדומה, אם נרצה להיות מוארים, שמחים ורגועים, נלך אחרי האור האמיתי.

עלינו להיות קשובים וערניים, לקולות שקוראים לנו, קולות אילמים, קולות רמים, ומה שביניהם.

אומר ה'חזון איש': "האמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש, שהאדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, נקי מרעבון תאבני...".

'קול הנשמה' - הוא קולו של הלב, 'רחשי הלב'.

החיבור הפנימי מצריך פתיחת הלב, מצריך 'לב שומע', שהלב ישמע את 'צעקת הלב' כדי שיתרגם אותה לאדם וישקה את צמאונו, שמטרתו ושאיפתו: 'צמאה נפשי לאלוקים לקל חי'.

חיבור אמיתי, הוא חיבור בין הדעת ללב, שהלב יגלה את רצונו האמיתי, ויתחבר אל ה'דעת' המצויה באדם.

כדי שהדעת תשמיע את קולה - צריך ישוב הדעת, כדי להגיע למסקנה הנכונה, ולמצוא את ה'דרך אל האור', טעמו וראו כי טוב האור.

לכל אחד יש מקור אור אחר, משורש נשמתו: 'מה הגפן הזו אין נוטעים אותה בערבוביא אלא שורות שורות, כך ישראל הם דגלים דגלים... וכן הוא ישראל, שהגם במקור שורשם הם כולם אחד... שלכל אחד יש מקור מיוחד בעולמות העליונים' (תפארת ציון על מדרש רבה).

הדעת היא שיוצרת את ההתחברות וההתקשרות בין בינת הלב, לבין בינת השכל, והדרך אל האור סלולה לפני האדם.

כדי להגיע ל'דעת', צריך ישוב הדעת, ועיקר ישוב הדעת, הוא על ידי שמחה, כי באמצעות השמחה המח מיושב, ויכול לשלוט על האדם, ואז האדם זוכה ל:'קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח'.

שנזכה, אמן