הידברות לנוער: בואו נדבר על זה - עליה, ירידה או שניהם יחד?

אז זהו זה.. החלטנו להתחזק, הגיע הזמן להכניס קצת משמעות לחיים, לא ככה? הגיע הזמן של הנשמה לתת את הטון שלה ואנחנו בוחרים להתחבר אל אבא'לה שבשמים!

התחזקות זה לא רק משהו שונה בחיים, כמו הרבה שינוים שאנו עושים במהלך חיינו. זאת התחלה חדשה, ויש כאלה שיאמרו – הרפתקה חדשה, מסע חדש, מסע אל האמת, אל הפנימיות שלנו, אל מקור האור, הרחמים והאהבה אל המקום משם הגענו, אל הקב"ה.

מי מאתנו שכבר התחילו את מסע החיים הזה, ואלו שבפתח, על צומת הדרכים, צריכים לזכור דבר חשוב מאוד. במסע כמו במסע, יש עליות גדולות - וגם דרכים עקלקלות וירידות. כל אלו הם חלק מה-GPS, או אם תרצו הוויז האישי שהקב"ה הכין עבור כל אחד מאתנו. הוא אף פעם לא זהה לזה של חברנו. המסע של כל אחד מאתנו אל הקב"ה ואל התחזקות רוחנית, כרוך באתגרים - לצד רגעים מאושרים של אור ושמחה. הקב"ה מנווט, ואנחנו רק אוחזים בו (כביכול) והולכים יחד איתו.

ואם אשאל אתכם, אז מה אתם מעדיפים - דרך עם יותר עליות או דרך עם יותר ירידות? כולם (כנראה) פה אחד היו עונים – דרך עם יותר עליות. כי, נו באמת, למי יש כוח עכשיו לרדת ואחרי זה להתעלות? חלקנו אולי היינו מעדיפים לגמרי להימנע מאותן ירידות. אך כמו שאמרנו, גם העליות וגם הירידות הן חלקי פאזל שמצטרפים למסע שלם אחד. יש כאלה שחוו ירידה והפסיקו, עברו לצד השני של המסע, חזרה אל השגרה עם הריקנות, רק כי הם חשבו שהירידה היא לא חלק בלתי נפרד מהמסע עצמו.

על כן עלינו להבין את עניין העלייה והירידה בעבודת ה', שהוא נושא מהותי וחשוב ביותר!
כשם שאדם נמצא על הכביש ברכב, ויודע מתי להאט ומתי להגביר מהירות כדי להגיע ליעד הנדרש, כך אותו הדבר הוא במסע ההתחזקות שלנו. עלינו לדעת להתנהג בצורה הנכונה בשני המצבים שיש לכל יהודי בחיים – עלייה וירידה, כלומר גם בימים ה"יפים", שבהם אנו חווים עליה וקרבת ה' גדולה, וגם בימים ה"שחורים" לכאורה, שבהם נראה לנו שאין תקווה וקשה, עלינו לדעת מה הוא הצעד הנכון כדי להתקדם בכל מקרה בעבודת ה'.

כשאנו בעליה, עלינו להמשיך לשאוף ולהתפלל על התקדמות רוחנית נוספת, על שנרגיש טוב יותר את נוכחות ה', על שנעריך יותר את המאמצים והתוצאות שעשינו, שנדע להבחין בכל סימן ומסר שהקב"ה מעביר לנו ולשאוף הלאה, ליותר דבקות, יותר אמת ויותר השלמה פנימית עם המציאות שבה אנו חיים ובמקביללדעת להעריך את הדרגה הנוכחית שבה אנו עומדים ולהודות לה' שזכנו להגיע אליה.
גם בעת עליה עלינו לזכור שיצר הרע מחכה בפתח על מנת להכשיל אותנו ולגרום לעליה להפסיק. לפיכך, נזכור ונכניס בדעתנו שאסור לנו להתגאות על הצלחה שקרתה לנו, כי כל הכוחות הגיעו מהקב"ה. 

כשאנו בירידה, עלינו להאמין ולדעת בוודאות וללא כל ספק כלל שהירידה הזאת היא אך ורקלצורך עלייה, והיא לא אמורה לגרום לנו לעצור את המסע שכבר התחלנו. כל מה שאנו נמצאים בירידה - זה רק על מנת שנוכל לתקן את מה שעשינו, להבין שהקב"ה מעביר לנו מסר כדי שנוכל להתעלות, שהזמן הזה של התמודדות הוא כמו סימולציה שבה אנו נבחנים ברגעי האמת, לראות באמת כמה אנו מוכנים להקריב ולתת מעצמנו לקב"ה.
בעת ירידה עלינו לזכור תמיד: התוצאה היא חשובה, אך יותר מכל היא כוונת הלב – הדרך, כמה באמת השתדלנו לעשות את הכי טוב שלנו היום כדי להראות לה' יתברך שאף על פי שאולי לא הצלחנו, אבל כן עשינו מאמץ בכוחות הנפש שלנו כדי להרים ראש ולהתמודד. הקב"ה לא מחלק ציונים, הוא רק רוצה לראות כמה הוא חשוב לנו, וגם אם נפלנו - שום דבר לא יעצור בעדנו מלהמשיך שוב בלי להתייאש. הייאוש לא שייך במסע ההתקרבות לה' יתברך, כי הייאוש שייך למה שלא חשוב, למה שאין לנו כוח אליו, וממילא מישהו יעשה את זה בשבילנו. אבל בעבודת ה' האישית שלנו, אף אחד לא יעשה בשבילנו או במקומנו. הקב"ה לא מתייאש מאף יהודי, ולכן אסור לנו להתייאש גם אנחנו מעצמנו. כל זמן שהקב"ה נותן לנו חיות אנחנו ממשיך הלאה בלי לעצור, רק קדימה.
הירידה אף מכינה אותנו לדרגה הבאה, לסיים לתקן את מה שנשאר, ולא משנה כמה חטאנו, פגמנו וצערנו את הקב"ה - תמיד ובכל מצב יש לנו האמונה שהקב"ה סומך עלינו ונוכח לידינו בכל רגע, ושנדע לצאת ולהיאחז בו כדי לתקן ולעשות כל מה שצריך כדי לגייס כוחות ולהמשיך במסע להיטהר ולהתקדש לעבודתו יתברך.
בירידה אנו נמצאים במעין "טשטוש חושים". מאחר שאנו רגילים ורוצים להיות בתחושת עליה, כאשר אנו נופלים ממנה - זה דורש מאתנו להכין קרקע יציבה ונוחה לנחות עליה, כלומר לדעת לקבל ולהכיל את הנפילה שהייתה לנו, מבלי שהיא, חלילה, תגרום לנו לאפיסת כוחות. לשם כך, נכין את עצמנו מראש למקרים כאלה של נפילה, כמו ליצור שיחה עם ה' יתברך. נזכר במקרה שבו הוכחנו את עצמנו לקב"ה שאנחנו כן מסוגלים, נדון את עצמנו לכף זכות ונתפלל על דעת טהורה יותר לעבודתו יתברך.

רק כשנצליח לנהוג בשני מצבים אלו, ירידה ועליה, בצורה הנכונה, המסע יוכל להמשך על הצד הטוב ביותר.
והכי חשוב שנזכור – המסע ממשיך תמיד, ויהי מה. במסע הזה אין חזקים, במסע הזה יש יהודים שלא עשו לעצמם הנחות ושמרו על דביקות תמידית בה' יתברך. אם כבר ראיתם צדיקים על ראש ההר שאתם צועדים אליו, אל תטעו, הם היו פעם באמצע הדרך, בדיוק במקום שאתם נמצאים בו, כמה זמן לפניכם.