"בכל השבת, ישבתי והתבוננתי בנס הקטן שלנו": השבת של מרים רוט

מהי שבת בשבילך?

"זמן עצירה משטף החיים, יום שלם ליהנות בו משלושת האוצרות שלי, להתפלל בנחת ובעיקר למלא מצבורים בגוף ובנפש".

מתי את מתחילה להתכונן לשבת, ומה זה כולל?

"בעקבות עומס העבודה שיש לי בכל השבוע בסטודיו ובמשפחה, אני לא מאלו שמצליחות להתחיל הכנות לשבת כבר במוצאי שבת הקודמת... אבל ביום חמישי בצהרים אנחנו כבר עמוק בהכנות לשבת: למעשה, אני מתחילה את הכביסות השבועיות ביום רביעי, כדי שלא יישארו לי כביסות ליום ששי. ביום חמישי אנו עורכים את הקניה השבועית הגדולה, שאותה אני מתכננת לפי התפריט השבתי הצפוי. אחרי שהבנות הולכות לישון אני ממשיכה בהכנת סלטים ובבישולים, ובחמישי בערב, כאשר אני כבר מותשת מהבישולים, ואין לי כוח לעמוד עוד על הרגלים, אני יושבת לי בנחת ומקפלת ומגהצת את כל הכביסות מליל אמש. ביום ששי בבוקר אני מבשלת את הטשולנט ואת הבישולים האחרונים – אם לא הספקתי בחמישי. עד יום שישי בצהרים אני גומרת הכול, ואפילו מספיקה לנוח בזכות בעלי הצדיק שלוקח על עצמו את שטיפת הבית של יום שישי. אבל זו המטלה היחידה שאני נותנת לו לעשות... מעט לפני שבת אני מכניסה את דג הסלמון לתנור, ובזה סיימנו סופית.

"אני משתדלת מאוד לא לקבל לקוחות בימי שישי, וודאי לא בערבי שבת החורפיים והקצרים. אבל יש מקרים יוצאי דופן בהם כן אקבל לקוחות ביום שישי. זה יכול להיות כאשר פונה אלי אם לתינוק שבדיוק נהיה בן שבועיים וחבל לה לפספס את חלון הזמן לצילומי "ניו בורן", או הורים שעובדים בכל השבוע ואין להם שום אפשרות לצאת קודם לצילומים, ומקרים דומים של אילוצי זמן. כשזה קורה ואני מקבלת לקוחות ביום ששי, אני עובדת קשה לפני כן, ביום חמישי, כך שהכול יהיה מוכן, מבושל, נקי וערוך עד הלילה, ורק כך מקבלת אותם. פעם אמרתי לבעלי שאולי שווה לקבל לקוחות ביום שישי, כי בזכות זה אני חייבת לסיים את ההכנות לשבת הרבה יותר מוקדם מכל שבוע...".

תארי את התפריט השבתי שלכם.

"התפריט שלנו משתנה מדי שבת לפי המתכונים שאני קוראת ושומעת, או לפי מצב הרוח. מה שכן, תמיד נכלול בתפריט כששה סלטים. הקבועים שבהם הם סלט טחינה, סלט ביצים וסלט חצילים, לא משנה מאיזה סוג. בנוסף לסלטי החובה האלו, נוסיף עוד סלטים, כמו סלט כרוב, סלט מלפפונים בחומץ, ופסגת הסלטים שלנו - סלט פטריות מוחמצות: אני אישית לא מחבבת סלטים עם חומץ, ואפילו לא טעמתי ממנו, אבל הבנות שלי טעמו אותו אצל אמא שלי, ומאז מחבבות אותו מאד. אפילו הקטנה בת השנתיים יכולה לאכול שלוש פטריות בזו אחר זו... אחרי הסלטים אגיש את הדגים, ולאחריהם מנה עיקרית של עוף עם תוספת אחת – תפוחי אדמה, או אורז, או ירקות, או פירה, אבל רק תוספת אחת. לפעמים אני חושבת שאולי אינני מספיק 'באלעבוסטע', אבל היות שאני עובדת ארבעים שעות בשבוע, אני פשוט לא מספיקה יותר מכך. ואחרי הכול, לנו זה מתאים ונוח כך, ממילא אחרי הסלטים כבר אין לנו כוח לאכול עוד... והנה טיפ שלמדתי מגיסתי הנהדרת: אצלנו אוכלים את הסלטים ואת הדג בצלחת הגדולה, ואת העוף בצלחת הקטנה, הפוך ממה שמקובל אצל כולם. במנה הראשונה כולם רעבים ואוכלים היטב, ואחר כך רובנו שבעים ואוכלים הרבה פחות. מרקים אנחנו אוכלים רק בחורף, ואז בדרך כלל נוותר על הדג.

"למנה אחרונה אנחנו מסתפקים בקינוח קליל, כמו גלידה קנויה או פרות העונה שאהובים אצלנו מאד. אגב, בכל פעם שניסיתי להכין קינוחים מרשימים יותר, הבנות שלי לא התלהבו והעדיפו גלידה פשוטה מהחנות... בשבתות מיוחדות אני מכינה סופלה פרווה ומגישה אותו עם כדור של גלידת וניל, קנויה כמובן גם היא, לשמחתן של הבנות.

"לשבת בבוקר בדרך כלל אנחנו מוותרים על הדג, ואני מכינה הרבה סלטים. לפעמים אני מכינה למנה ראשונה גם בלינצ'ס ממולא בתפוחי אדמה, ולאחרונה התחלתי לנסות את כוחי באפיית קוגל ירושלמי מקורי. קבלתי הרבה מתכונים וניסיתי אותם בזה אחר זה. הקוגל הראשון שלי יצא מתוק מאד, ובעלי טען שהוא פולני מדי. הקוגל השני שניסיתי להכין יצא חריף מדי, אבל לא התייאשתי. שילבתי כמה מתכונים יחד, "שיחקתי" מעט עם הכמויות המדויקות, ולאחר חודשיים הגעתי לטעם האהוב עלינו. ברוך ה', הוא נאכל בתאבון רב גם ביום ששי וגם בסעודת שבת בבוקר. אחר כך אנו אוכלים את הטשולנט העשיר עם בשר ותפוחי אדמה, ובו אני מכניסה שקיות-שקיות עם כל מיני תוספות: אורז עם בצל מטוגן או גריסים או בורגול, ולפעמים גם וגם. העיקר שהם לא מתערבים בכל התבשיל, והטשולנט נותר "נקי" ולא עיסתי. למנה אחרונה נאכל את הקינוח שהגשתי בלילה.

"בסעודה שלישית התפריט אצלנו משתנה בין שבתות הקיץ לשבתות החורף: בקיץ, כשעוברות שש שעות מסעודת הבוקר ואפשר לאכול חלבי, אנו מתפנקים עם פשטידה חלבית, מעדני חלב טעימים וגבינות מיוחדות, ובחורף, באופן טבעי, הסעודה היא יותר 'בקטנה', עם קצת סלטים, ביצים קשות, טונה וכו'".

איך נראה שולחן השבת אצלכם?

"השולחן אצלנו מלא בשירים וריקודים! בבית הורי בעלי מסלסלים הרבה בקידוש ובזמירות, ואנחנו מנסים להנהיג את המנהג היפה הזה גם בביתנו. אבל הקטנות בשלב זה מתעניינות פחות בסלסולים של בעלי, והוא חייב להתחשב גם בסבלנות האוזלת של הצאן... לכן, מדי פעם, כשהן כבר לא יכולות לשבת בכיסאות, בעלי קם ורוקד איתן בסלון, ואפילו בת השנתיים מתעקשת להצטרף למעגל השמח. 

"את השולחן עצמו עורכות הבנות עם כלים אמתיים, ולא כלים חד פעמיים. הגדולה בת השמונה אחראית על הנחת צלחות הזכוכית, ושתי הקטנות ממונות על חלוקת הסכו"ם. כן, גם בת הכמעט שנתיים מתעקשת להשתתף בעריכה, ולא מוותרת על הנחת הסכו"מים בדיוק במקום שנראה לה... פעם קנינו ברשת פוקס כוסות פלסטיק יפהפיות, שנראות ממש, אבל ממש כמו כוסות זכוכית. זהו פלסטיק שקוף ומיוחד במינו, והן אומנם עלו יקר יותר מכוסות פלסטיק רגילות, אבל כך אני רגועה לגבי הכוסות שלא יישברו, ומראה השולחן נותר מלכותי והדור לכבוד שבת כמו שאני אוהבת".

מה החלק האהוב עליך בשבת?

"בליל שבת אחרי הסעודה, אני הולכת מיד לישון, ואז אפילו טרקטור לא יצליח להעיר אותי (תינוקת שמוציאה שן היא היחידה שיכולה להעיר אותי בשעות הקסומות האלו...)".

מהו האתגר שלך בשבת?

"לשמור על מאגרי הסבלנות לילדים. במשך השבת כולה להישאר סבלנית ולהצליח להכיל ולחבק, לפשר ולהפעיל, וזהו אתגר ממש לא פשוט עם שלוש בנות שכולן רבות על החבל...

"אתגר נוסף עבורי הוא ההתנתקות מהעבודה גם במחשבה. ההרהורים על הסטודיו, האביזרים והילדים המצולמים מלווים אותי הרבה, ופעמים רבות יכולה לעלות לי במהלך השבת מחשבה כמו: 'וואו, אם אני אלביש כך וכך את התינוק שבא להצטלם ביום ראשון, זה ייראה מעולה...', ואז אני עוצרת ומזכירה לעצמי כי 'כל מלאכתך עשויה', והרעיונות הטובים עוד יחזרו בהמשך, אם ירצה ה'".

איך אתם מאהיבים את השבת על הילדים?

"אכן, זוהי שאלת השאלות. למעשה, אין לנו מתכון קבוע. זו עבודה תמידית של כל שבת מחדש. התשובה גם תלויה בנתונים משתנים, כמו האם אנו נשארים בבית או מתארחים. כאשר אנו הולכים להורים שלי, שגרים במרחק קצר מאיתנו, הבנות נהנות לפגוש את בני הדודים ומתלהבות מהבלגן והרעש. אפילו המגנטים אצל סבתא שווים יותר מאלו שבבית.

"כאשר אנחנו בבית, מה שקורה בדרך כלל, יש הנאות מסוג אחר ששמורות לשבת: בשבתות קיציות אנחנו עושים קידוש בשבת בבוקר, ואז הולכים איתם לגינה עד הצהרים. בשעות כאלו הגינה ריקה, וממש תענוג לשחק שם עם הילדים. בליל שבת ובשבתות חורפיות, כשאי אפשר לצאת לגינה, אני משחקת עם הבנות הרבה בבית. הן אוהבות לשחק בקלפים ובמשחקי קופסא. בנוסף לכך, בסעודות שבת כל ילדה מספרת מענייני הפרשה ומדף הקשר שלהן, וכולן נהנות להפגין את ידיעותיהן. מדי פעם בעלי גם עורך חידון מותאם לרמת הנשאלת, והבנות אוהבות זאת מאד".

שבת בלתי נשכחת:

"זוהי שבת זכור לפני שנתיים: הייתי אז מיד אחרי לידת הבת הקטנה, לאחר הריון מסובך מאוד ומלא חששות. הקטנטונת הייתה בטיפול נמרץ בפגיה, ובכל השבת, מלבד בזמני הארוחות, פשוט ישבתי והתבוננתי בנס הקטן הזה... באותה שבת, התרגשנו מאד ברגע הזה שבו בעלי ברך אותה בפעם הראשונה בחייה, וזה לאחר שכלל לא היינו בטוחים שהיא תשרוד... היה זה אחד הרגעים המרגשים ביותר שלנו. לא לחינם קוראים לה תהילה... ברוך ה', היום הקטנטונת שלנו כבר כמעט בת שנתיים, ורצה ומדברת בלי הפוגה, אבל השבת ההיא, מלאת השמחה וההתרגשות, נותרה עמוק בזיכרוננו".

מתכון שבתי אהוב במיוחד:

"כפי שאמרתי, התחלתי לאחרונה להכין קוגל אטריות ירושלמי מקורי, והנה המתכון המנצח שהגעתי אליו בסוף:

ממיסים חצי כוס שמן עם שלושת רבעי כוס סוכר, עד שהסוכר מזהיב ונהפך לקרמל.

סוגרים את מכסה הסיר באופן חלקי, ושופכים לתוכו שבע כוסות מים בזהירות גדולה, שלא לקבל כוויות מהסוכר הרותח שתוסס בעת שפיכת המים ומשפריץ. מוסיפים ארבע כפות סוכר, כף מלח אחת, כף וחצי פלפל שחור, וחבילת אטריות סבתא (אלו אטריות דקות ולא דקיקות) לא מבושלות.

מבשלים את האטריות במי הסוכר במשך חצי שעה, עד שהמים נספגים באטריות. אין צורך לסנן. מוסיפים לתערובת שתי ביצים, ומערבבים במהירות לפני שהביצים ייקרשו ויהפכו לחביתה... מעבירים את הבלילה לשתי תבניות צרות ומורכות (אינגליש קייק) ואופים בתבנית מכוסה במשך כשעה וחצי בחום מאה ושמונים מעלות. אחר כך פותחים את כיסוי התבנית, שופכים חצי כוס מים רותחים אל הקוגל, ואופים עוד 10 דקות בתבנית מגולה, לתוספת קריספיות.

הצעת הגשה: מגישים לצד מלפפון חמוץ חתוך לאורכו".