סיון רהב מאיר על המסקנות הפסיכולוגיות מהאישומים נגד נתניהו

אני לא משפטנית. יש לי תחושה בימים האחרונים שאני היחידה במדינה שאינה משפטנית. אני מחכה לחקירת העדים, להוכחות, לבירור הטענות של הצדדים. רק שלא ברור כמה אנשים עוד בכלל מחכים. רק דעות נחרצות מאוד נשמעות כאן. או שנתניהו הוא התגלמות הרוע, או ששי ניצן הוא ראש הנחש. או שמחה מטורפת לאיד כלפי משפחת נתניהו וקריאות לפרישה מידית, או אש יוקדת כלפי הפרקליטות.

אני רק שאלה: אז בשביל מה בכלל קיים בית המשפט? למה בכלל לנהל כעת הליך משפטי מתיש, שבו ינסו לברר את האמת? מי מאיתנו יאמין לשופטים, אם יפסקו נגד הדעה שהביא איתו מהבית?

עד להתבהרות המצב העגום, גם פוליטית וגם משפטית, המסקנות יכולות להיות דווקא פסיכולוגיות. הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, אמר שאם אדם רואה משהו - עליו תמיד לנסות להפיק ממנו לקח מוסרי, אישי. לא להסתפק בביקורת על אחרים, אלא לבדוק מה הוא עצמו לומד מההתרחשות. הנה שני לקחים שאפשר לאמץ.

2

ראשית, לא להזניח בעיות מבית. נתניהו הצטיין בחוץ, בעולם הגדול. בין חיבוק עם טראמפ להסתודדות עם פוטין, בין עוד יומולדת למודי מנהיג הודו לטלפון לבוריס ג'ונסון, הוא שכח את הזירה הפנימית. מועדון המעריצים העולמי הזה, שהוא באמת עשה בו חיל, אינו מספיק.

המון בעיות פנים־ישראליות הוזנחו, בהן מערכת המשפט. חלק מהטענות שהוא מעלה כעת חשובות ונכונות, אבל עכשיו זה מעט מדי, מאוחר מדי ובעיקר פרסונלי מדי. לא משנים כללים תוך כדי משחק, וכעת אי־אפשר לבצע תיקונים עקרוניים, רק לשרוף את המועדון.

הראל כהן, שהיה יועצו הפרלמנטרי של ח"כ לשעבר יעקב כץ (כצל'ה), העלה השבוע לפייסבוק תמונות של נתניהו מצביע נגד הצעות חוק של כצל'ה להגבלת האקטיביזם השיפוטי. פעם אחר פעם בלם ראש הממשלה יוזמות כאלה והציג את עצמו כ"מגן של בית המשפט העליון". נתניהו לא עזר במשך עשור למי שניסה לקדם את פיצול משרת היועץ המשפטי, את הגבלת כוחם של היועצים המשפטיים, את הקמת מנגנוני ביקורת על הפרקליטות והמשטרה ועוד ועוד. להפך. ב־2012, בפגישה עם שופטי בית המשפט העליון, הודיע לשופטים שיגנוז כל הצעת חוק שמטרתה "להחליש את בית המשפט העליון". דורית ביניש הודתה לו ואמרה כי ידעה שנתניהו לא ייתן לפגוע בבית המשפט. "אתה לא תפקיר אותנו", הכריזה.

כל כך חבל שהנושא החשוב לא טופל בעוד מועד. כמה הגיוני, למשל, היה לקבוע כבר מזמן שיש בישראל חסינות לראש ממשלה מכהן (החוק הצרפתי). אם הוא לא רוצח סדרתי, פשוט חוקרים אותו אחר כך. נתניהו, ברק, שרון, אולמרט - כל ראשי הממשלה האחרונים היו מעורבים בחקירות ובפרשיות. רוב הסיכויים שגם ראש הממשלה הבא ייחקר על משהו, וישראל שוב תיקלע לטלטלה.

איך כתב בעבר בעיתון הזה יאיר לפיד, כשהיה מדובר על ידידו, אולמרט? "אנחנו הופכים מדמוקרטיה לחקירוקרטיה. את החוק הצרפתי צריך להעביר ביום שאחרי אולמרט. אולי לפחות את ראש הממשלה הבא נצליח להציל". הסתכלתי על נתניהו נואם בימים האחרונים בלהט על כשלי מערכת המשפט, ואמרתי לעצמי: איפה היית עד היום? ואם להתבונן בו וללמוד: איזה עוד נושאים חשובים כולנו מזניחים, מה "השטח המת" בשדה הראייה שלנו, ואיזה מחיר עוד ייגבה על כך?

3

מסקנה שנייה: אוף, כמה אנחנו קטנים. אתה יכול ללכת על שטיחים אדומים, להתארח בטרקלינים בכל בירות תבל, להיות מוקף מאבטחים, לככב על שערי המגזינים החשובים בעולם, לשבור את השיא של בן־גוריון במשרד ראש הממשלה, ובכל זאת להתעסק בטוקבקים שכותבים עליך באותה שעה בדף הבית של אתר וואלה. סליחה, בידיעה עליך בוואלה פיננסים.

נתניהו צודק, חלקים בתקשורת לא היו הוגנים כלפיו במשך שנים, אבל במקרה הזה הדוגמאות מביכות דווקא כי הן כה שוליות: התמונה של משפחת נתניהו בשלג הירושלמי לא פורסמה. זה מחדל שדורש התערבות. כך גם התמונה שלהם בהלוויה של אריאל שרון (או כלשון הציטוט בכתב האישום: "אני מחפש אותך, אנא תענה לי, צריך שתעלה תמונה של הזוג מהלוויה אם אינך רוצה לוויה שלי").

כלומר, אתה יכול לנאום בהלוויה של שרון, נאום שבטח שודר בכל כלי התקשורת וגם בדף הפייסבוק שלך, שהוא עצמו אחד מערוצי התקשורת החזקים במדינה, ועדיין להיות מוטרד מהתמונה בידיעה החדשותית בוואלה.

נמשיך: האיש שמתראיין יותר טוב מכל פוליטיקאי אחר, מבקש, כך על פי המסרונים, "ראיון טוב ומפנק בבוקר הבחירות, דחוף, ניר יצלצל לך, הם רוצים ראיון מלטף ומפנק עם מראיין אוהד".

וזה עוד כלום מול הדרישה לדווח על נוכחותה של שרה בהופעה של הזמרת מריה קארי. כמה אנרגיות הושקעו בכל המנגנון הזה, בעניינים זניחים כל כך.

זה אפילו לא אתר החדשות המוביל בישראל. זה אפילו לא לחץ עבור שינוי קו עקרוני, אידיאולוגי, ימני־שמרני של האתר. סתם ידיעת רכילות פה, ציטוט נגד יריב פוליטי שם. עוד לפני הדיון בתמורה הכלכלית, כל העיסוק הזה - תוך כדי נאום באו"ם, תוך כדי דיון על איראן, תוך כדי ניהול המדינה - מאיר באור חדש לגמרי את נתניהו.

ומה זה אומר לגבינו? ובכן, מתברר שלא רק אנחנו מרפרשים שוב ושוב, קוראים תגובות, סופרים לייקים, מסתכלים אם התמונה יצאה מחמיאה ואיפה אנחנו ביחס לאחרים. בית המשפט הוא שיחליט אם כתב האישום מגולל מסכת שחיתות, אבל כל קורא כבר גילה עד כמה כתב האישום חושף חולשות אנושיות, קטנות, קטנוניות. עד כמה בעצם בני אנוש תלויים במה שנאמר עליהם ורוצים פרגון ואהדה.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".