הלב שלנו קפוץ. מתי נתעורר? הרהורים כואבים בעקבות אסון משפחת רימל

מאיימים לנו בפגיעה בתקציב הישיבות והכוללים, אבל בינתיים יש לנו לחם וגם חמאה ושמנת בבית. תחבורה ציבורית מתגלגלת בשבת ברחובות תל אביב וגבעתיים, אבל על הכביש הבני-ברקי שלנו עדיין משחקות ילדות בלי פחד בשבת אחר הצהריים. חוקי אימה נועצים טלפיים במבנה המשפחה, הגיור, והנישואים, אבל אף אחד לא מפריע לנו לקרוא קריאת שמע עם הילד לפני השינה, אז מה אכפת לנו בעצם? אפשר למשוך כתפיים, להתחפר בשמיכה ולהמשיך לישון. כל עוד הצרה לא מורגשת עמוק בבית – הכל טוב. האמנם?!

מה שאנחנו שוכחים בצורת המחשבה הזו היא שאנחנו לא סתם בריות בודדות לעצמנו. אנחנו חיילים. חיילים של מלך מלכי המלכים. חיילים קרביים במערכה אחת גדולה.

ה' רוצה שנהיה אכפתיים כלפי עמנו וכלפי צער השכינה. הוא רוצה שנכאב גם כאב של אי מי רחוק. ה' רוצה שנדאג מה קורה, ונברר כיצד שמו הגדול מתקדש, שנדמע על כל חילול שבת, גם אם הוא לא מתחת לבית; שננער את שיקולי ה'אגו', ונעזור לזולת, אם בתפילה עבורו, אם במילה טובה, בחיוך, בכל אשר נמצא בידינו לעשות למען בן עמנו; בורא עולם מתחנן שנצא כבר מהבועה הפרטית שלנו לרגע, נביט סביב על היקום, על הבריאה, על העולם הזה ששום דבר שקורה בו לא קורה במקרה, שנפסיק לחכות לעוד אסונות כדי שנבין סוף סוף שחסר כאן משיח.

ה' שלח אותנו להשליט אור וטוב, ולזרוע קדושה בכדור הזה. כל חייל כאן, כל חייל שם, גם בארץ אחרת, קרוב ויקר לנו, וחשוב. מה שקורה לו בהחלט מעניין אותנו. זו לא סקרנות ישראלית וחיפש הצהוב. כל ישראל אחים, כולנו גוף אחד ולב אחד לאבינו שבשמים. לא נוכל להתעלם מאבר פגוע, נגוע, מדמם או ממאיר. לא נשאיר לבד חייל פצוע, גם אם אנחנו כלל לא מכירים אותו. כל יהודי הוא חייל שלנו. אנחנו יחד בקרב. ומה שקורה לו – בהחלט קשור גם אלי. אם נקטעה לו יד – הרי שנקטעה יד של כולנו. אם נפטר לו תינוק – הרי שכולנו מתאבלים ודואבים וכואבים את הכאב העמוק הזה. אם משפחת רימל מאבדת ברגע אחד אם ותינוקת רכה, בעוד האב והבן פצועים מאוד - הרי שבורא עולם זועק לנו, שנתעורר.

אז כן. אכפת לנו על יהודים רחוקים, שיושבים בחושך בתל אביב, גם אם אצלינו בקרית ספר השמש צוחקת והכל מואר. אכפת לנו על יהודים מתבוללים ונעלמים באמריקה הגדולה, גם אם כאן בביתר אין זכר לענן. אכפת לנו על כל צרה שפקדה עוד בית ועל אסון נורא, לא אצלנו בשכונה. הלב שלנו קופץ ונחרד מכל צרה שמתרחשת, גם במקום רחוק. כן, זה בדיוק מה שזה אמור לגרום לנו. ה' שולח את האזעקות הללו לכל אחד מאיתנו. כדי שנתעורר.

האם אלוקים רוצה שהאדם יסבול בעולם הזה? הרב זמיר כהן במסר שאסור להחמיץ: