הרב חנניה צ'ולק: "הכאב לא מתקהה במשך השנים, אבל אין שאלות"

כשאומרים "הרב חנניה צ'ולק", המילים "עזר מציון" מתחברות באופן אוטומטי. לומר "הרב חנניה צ'ולק" ללא "עזר מציון", הרי הוא כמו לומר "הרב חנניה" ללא "צ'ולק"... כל אחד שואל את עצמו: איך התחיל כל הדבר הגדול הזה? מסתבר כי התשובה בהחלט מרתקת.

"לפני ארבעים שנה, חמי קיבל אירוע מוחי", מספר הרב צ'ולק בראיון מיוחד להידברות. "הסתובבתי בבית החולים במשך השנה שחלפה עד לפטירתו. תוך כדי כך נחשפתי לסבל ולכאב רב. ראיתי ילדה קטנה חולת סרטן, שאימה ישבה לידה במשך שעות היום, ואביה במשך שעות הלילה. חשבתי לעצמי: 'ממחלה כזו לוקח הרבה זמן להחלים, איך אפשר להשאיר אותם להתמודד לבד?'. לבי נשבר לנוכח המקרים הקשים אליהם נחשפתי בבית החולים, ואז התחלתי 'לשבור את הראש' מה אני עושה עם זה... עלה לי רעיון: לאסוף את השכנות של המשפחה, ולבקש מכל אחת שתקדיש מעט מזמנה, ותחליף את האם בשהייתה ליד הבת בבית החולים. פעילות קטנה זו פתחה לנו צוהר לעוד ועוד צרכים שהתגלו על הדרך, ומכאן 'נולדו' עוד ועוד פעילויות ומחלקות", אומר הרב צ'ולק.

צילום: יח"צ

הרב חנניה צ'ולק (65) הוא מייסדה ומנהלה של עמותת "עזר מציון", העוסקת בסיוע פרא-רפואי לחולים ולמוגבלים. הוא נולד וגדל בבני ברק למשפחה יוצאת גרמניה. אביו עלה ארצה בערב מלחמת העולם השנייה. אמו היא בת למשפחת הרבנים מאיר מגרמניה. דודו הוא הרב יששכר מאירזצ"ל (ראש ישיבת הנגב). בשנת תשל"ט (1979) הקים הרב צ'ולק את עמותת "עזר מציון" בביתו. המטרה המרכזית בהקמת הארגון הייתה לסייע למשפחות חולים המאושפזים בבתי החולים, בעיקר דרך אספקת ארוחות חמות. בהמשך התרחבה פעילות הארגון והגיעה לפריסה ארצית של כ-40 סניפים, כשהסניף המרכזי שוכן במזרח בני ברק, בבניין רב קומות. בבניין מחלקה להשאלת ציוד רפואי, בריכה טיפולית, מרכז לייעוץ רפואי, מעונותוגנים לילדים מיוחדים, אגף להתפתחות הילד ועוד. ברשות העמותה צי אמבולנסים, הנותן שירותי הסעה לחולים ולמוגבלים ללא תשלום.

צילום: יח"צ

זה התחיל משמונה מנות

איך מצליחים להגיע לרמה כזו של חסד? מיד כשייסדת את "עזר מציון" רכשת עשרות אמבולנסים ובנית בניין?

"הסיפור של עזר מציון התחיל משמונה מנות המזון שבישלה רעייתי לאה ע"ה במטבח הפרטי שלנו, עבור משפחות של חולים מאושפזים. משמונה מנות זה הפך לשמונים מנות, אותן בישלו שכנות ומתנדבות נוספות שהתגייסו לפעילות. משמונים מנות זה הפך לשמונה מאות, ומשמונה מאות זה הפך לכ-55,000 ארוחות חמות, הנשלחות מדי חודש מן המרכז של עזר מציון לבתי החולים השונים. בתחום ההסעות, הכל התחיל מטנדר שהוסב לאמבולנס להסעת חולים לטיפולים רפואיים, והפך לצי המונה כ-20 אמבולנסים, המסיעים חולים ומוגבלי ניידות ליעדם בכל רחבי הארץ. השכנות שהתגייסו להחלפת ההורים ששהו בבתי החולים לצד מיטות ילדיהם, הפכו לכ-30,000 מתנדבים ומתנדבות מסורים, העוסקים בפעילות התנדבותית מגוונת ורחבת היקף. ככל שחלף הזמן, גבר זרם הפניות והבקשות לסיוע - לא רק בתחומים אלו, אלא גם בתחומים רבים נוספים. מהר מאוד התברר כי מרובים צרכי עמך, וברוך ה', 'עזר מציון' הפכה לארגון המעניק מעטפת רחבה של תמיכה וסיוע לחולים, נכים, קשישים מוגבלים ובני משפחותיהם".

צילום: אריק נבון

ככל שמעמיקים יותר בהבנת רוחב ליבו של הרב צ'ולק, מבינים עד כמה לא מבינים... הרב צ'ולק הינו אב למשפחה ברוכת ילדים (12 בלעה"ר), אך עם השנים התווספו ילדים נוספים למשפחה. איך זה קרה?

"לפני כ-30 שנה הייתה משפחה יהודית שעלתה מאיראן לארץ ישראל בדרך לא דרך. בדרך לארץ נפטר אבי המשפחה, וזמן קצר לאחר שהגיעו לארץ, חלתה האם בסרטן הריאות. לאחר שנתיים שליווינו אותה עם הרבה עזרה, לצערנו נפטרה גם האם. ארבעה ילדים בגילאי 5-14 נותרו 'יתומים עגולים', ללא הורים וללא משפחה. לאחר תום ימי השבעה, הגיעה אלי הבת הגדולה בת הארבע עשרה, בוכייה, וסיפרה שהתקשרו ממשרד הקליטה והודיעו לה שלוקחים להם את הבית, מאחר שהם בני פחות מגיל שמונה עשרה, וכן שהתקשרו מהרווחה והסבירו לה כי התקבלה החלטה לפזר את ילדי המשפחה בין משפחות מאמצות. הנערה פנתה אלי בבקשה - אולי שייך שאני אאמץ אותם? אמרתי לבת היתומה, שעלי לשאול לדעתה של אשתי על כך... סיפרתי לאשתי את הסיפור, ואמרתי לה: 'את זו שצריכה לקבל את ההחלטה, אבל אני רק רוצה להוסיף לך: דעי לך שאין זה מובן מאליו שלכל ילד יש הורים... אני חושב שיש עניין של 'הכרת הטוב' להקב"ה על כך שלילדים שלנו יש הורים, והכרת הטוב שלנו תהייה בכך שנכניס לביתנו את הילדים היתומים'. אשתי הצדיקה הסכימה, והמשפחה שלנו התרחבה והתברכה ברביעיית ילדים חדשים".

צילום: יח"צ

הרב צ'ולק, בדמותו המקרינה והאבהית, ידוע גם כ"איש הבשורות" במגזר החרדי. כשצריך, הוא האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון ועם המילים הנכונות. מה המקרה שהכי נצרב בתודעה, ומלווה את הרב עד היום?

"לפני שנים נכנסתי עם אשתי לאה ע"ה לרב שך זצ"ל. שאלתנו הייתה: 'בעבר, חנניה זכה ללמוד ב'כוילל' מהבוקר עד הערב, ובלילה למד עם חברותא. לאחרונה התקצרו זמני הלימוד, מאחר שמשפחות חולים מגיעות להתייעץ ולהיעזר על ידו. מה יהיה עם חינוך הילדים והעתיד הרוחני של הבית?'. הרב שך פנה לאשתי ושאל אותה: 'האם את מבינה שיש מישהו שמנהל את העולם?'. 'כן', ענתה. ואז אמר לה הרב שך: 'תני לו לנהל את העולם. אני מבטיח לך דבר אחד: שיהיו לך ילדים טובים. זה התפקיד שלו, ונזק לא יהיה מזה'. מובן שצריך למצוא את הזמן לשבת וללמוד (ואכן, הרב שך היה שואל אותי האם אני זוכר שצריך ללמוד, האם אני הולך לשיעורים, מה אמר הרב בשיעור אתמול וכו'). המפגש הזה עם הרב שך צרוב בזיכרוני עד היום, והאמירה הברורה כי יש לעזור לחולים, אך לא לשכוח שכתוב 'תורת חיים ואהבת חסד', ולכן יש ללמוד תורה ביחד עם העיסוק בחסד".

צילום: אריק נבון

תמיד זה כואב

הרב נחשף לסבל ולכאב בהיקף בלתי נתפס. איך אפשר לשרוד כך? זה לא גורם לקהות החושים?

"הקב"ה נותן לאדם כוח לפי תפקידו. ולא רק שאין קהות חושים, אלא כל אירוע מרגש מחדש, כואב ופעמים רבות אפילו מעלה דמעות. לראות חולים מיוסרים, להודיע לילדים על אמא שנפטרה או לבשר על בן שנהרג בתאונה. הכאב הוא עצום, וקשה לחוות אותו גם בפעם האלף".

צילום: יח"צ

מי שליוותה את הרב צ'ולק בהקמת ארגון הסיוע לעם ישראל, היא אשתו הרבנית לאה אסתר ע"ה, אשר עמדה לימין בעלה בהקמת מפעל חייו "עזר מציון", בגמילות חסד לאלפים ולרבבות עד יומה האחרון. הרבנית הצדיקה מרת לאה צ´ולק חלתה בשנת תשע"ג (2012) במחלה הנוראה, ולאחר כשנה השיבה את נשמתה ליוצרה. כיום, הרב צ'ולק נשוי לרבנית רות כהן תחי'.

בכל השנים עמדה הרבנית צ´ולק לימין בעלה, בהקמה ובניהול אימפריית החסד של עזר מציון. הרב אהרון לוי מעזר מציון התבטא עליה "זהו שבר גדול מאוד, זה שבר של אמא של מלכות של חסד, אמא שהלב שלה היה פתוח לכל חולה, לכל נדכא ובעל ייסורים. לא רואים כאלה דברים. שלמות בחסד, במידות, בתפילות, איך היא הייתה מתחננת על כל חולה לקב"ה שישלח לו רפואה שלמה. למעשה, היא עיצבה את 'עזר מציון', הכל עבר דרכה, תחת שרביט החסד שלה, מתוך הרגש הגדול שלה. היא הייתה הולכת לחולים ומחפשת מה חסר להם. מתוך זה קמה עמותת עזר מציון".

איך הרב יכול להסביר, שדווקא בזאת המחלה חלתה הרבנית, וממנה נפטרה?

"אתה שואל שאלה מצוינת שחייבת להישאל, וגם חייבת לקבל מענה ראוי. הלכתי לפני שלושים ושמונה שנים לסטייפלער זצ"ל, אביו של הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, לאחר שהתוודעתי לריבוי המחלות והצרות. שאלתי אותו: 'למה לא שולחים לנו מישהו שיבוא ויגיד לנו מה רוצה הקב"ה מאתנו? גדול חרון אף השם עלינו'. והוספתי לשאול: 'הרי לעיר נינווה, עיר של גויים, הקב"ה שלח את יונה הנביא להחזירם בתשובה. ועם כל הניסיון של יונה להתחמק משליחות זו (שמא יהיה קטרוג על עם ישראל), הקב"ה לא ויתר, כפי הסיפור הידוע שהדג בלע אותו וכו', עד שיונה הלך לנינוה להחזירם בתשובה. אם הקב"ה שלח לגויים, אז שהקב"ה ישלח אלינו שליח להחזירנו בתשובה, ולא נצטרך ללוות כל שבוע מישהו אחר למנוחת עולמים'. הסטייפלער נעץ בי את עיניו היוקדות ושאל אותי: 'האם אתה מנסה להבן את דרכי ה'? מי אנחנו שנוכל להבין את דרכיו?', והמשיך לשאול בהרמת קולו: 'את השואה כבר הבנת, שאתה שואל שאלות על היום?'. אני, בטיפשותי, המשכתי לתמוה, ואמרתי: 'הסטייפלער, אנחנו עכשיו לא בשואה, אנחנו היום בעידן אחר. מה עושים?'. הסטייפלער התחיל לרעוד ולהזדעזע בכל גופו, ושאל אותי שוב בהרמת קול מפחידה: 'שישה מיליון יהודים נרצחו, אתה מבין את זה??? אל תנסה להבין את דרכי השם!!!'. נכנעתי. ואז אמרתי לסטייפלער: 'אז מה לעשות?'. הוא אמר לי: 'עכשיו אתה שואל טוב. היום תגיד ברכה אחת בכוונה, מחר תגיד שתי ברכות בכוונה, מחרתיים שלוש ברכות. תהיה עקבי, כך תצליח. היום למדת רבע שעה בלי להוציא את העיניים מהגמרא, מחר חצי שעה. תשמע מה שאני אומר לך - תתקדם בעקביות, וכך תצליח'. ואני שואל את הסטייפלער: 'זהו זה?', והסטייפלער דופק לי על השכם: 'נראה אותך'. למדתי מהשיחה הזו שני דברים: א. אנחנו לא יכולים להבין את דרכי השם. ב. אנחנו צריכים להתקדם מאיפה שאנחנו נמצאים, בעקביות ובנחישות. ואני אוסיף לך יותר, שאם אנחנו נסתכל על משפחתם של גדולי ישראל - בתו של הגאון רבי חיים קניבסקי, כלתו של הרב שטיינמן זצ"ל, לצערנו נפטרה ממחלת הסרטן. ואנו לא שואלים, איך שני גדולי הדור לא זכו להציל אותה ממחלה אנושה זו, כי התשובה לכך היא: נכון שיש מושג שצדיק גוזר והקב"ה מקיים, אבל יש לקב"ה ההנהגות שלו, והדרכים שהוא מבין איך להנהיג בהן את העולם, וזה הטוב של כל אחד מאתנו. לכן אני לא שואל את הקב"ה למה הוא עשה לי את זה. רק תפילה אני נושא לכל מי שעובר תקופה עם ניסיונות גדולים, שהקב"ה ייתן לו את הכוחות וההכוונה איך לעבור את זה באמונה תמימה, וחיזוק בעבודת השם".

צילום: אריק נבון

מי שמאמין לא מפחד

איך נשארים חזקים באמונה גם במצב כזה?

"כשאנחנו יודעים ובטוחים שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובתנו, אז אנחנו אומרים 'הודו להשם כי טוב' - הקב"ה עושה רק טוב. אז גם כשאנחנו לא מבינים את דרכי השם, אנחנו יודעים שהקב"ה הוא אבינו, אב הרחמן, ואין יותר רחמן מהקב"ה. גם המעמסה הכספית עקב צרכי החולים והנעזרים מעוררת לפעמים הרהורים – 'מאין יבוא עזרי'. לא פעם אני אומר לקב"ה: 'אנחנו שותפים, אנא עזור לי לעזור לילדים הכי אהובים שלך!'. רואים את ההשגחה העליונה לאורך כל הדרך".

צילום: אריק נבון

בשנת תשס"ט (2008) זכתה עמותת עזר מציון ב"פרס ישראל" על מפעל חיים, עבור תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בתש"ע (2010) קיבל הרב צ'ולק תואר "דוקטור לשם כבוד" מאוניברסיטת בר-אילן. זכיות אלו מכריחות אותי לשאול את הרב צ'ולק: על מה ולמה?

"אפרט לך את הפעילות של 'עזר מציון', ואתה תגיד לי מתי להפסיק... המאגר הלאומי לתורמי מח עצם, בית 'אורנית' - סיוע לחולי סרטן, האגף לסיעוד ותמיכה בקשישים, האגף לקידום הילד, האגף לבריאות הנפש, מרכז ארצי לתקשורת תומכת, מחלקות לייעוץ והכוונה רפואיים, השאלת ציוד רפואי ושיקומי, הסעת חולים ומוגבלי תנועה, 'מחוברים לחיים' - הסעת חולים ושינוע רפואי על ידי מתנדבי רכב, אספקת מזון לקשישים ולחולים, המרכז להידרותרפיה ושיקום, שירותי רווחה בקהילה, אספקת מנות דם, סיוע לחולים ולמשפחתם, מועדונית מת"ן, מרכז יום לבוגרים, מוקד רפואי, ייעוץ משפטי בנושא ביטוח לאומי... אני חושב שזה מספיק".

צילום: יח"צ

סיפרת על מאגר מח העצם שהקמתם. מדוע היה צריך להקים את המאגר, מה רע במאגר הבינלאומי (BMDW) שבו רשומים למעלה מ-30 מיליון תורמים פוטנציאלים?

"כידוע, בהתאמות של גנטיקה צריך כמה שיותר קרבה ודמיון גנטי. כאשר החולה והתורם הינם בעלי רקע גנטי משותף, סיכויי ההתאמה עולים באופן משמעותי. רקע גנטי משותף מתקיים בדרך כלל בקרב תורם וחולה ממוצא אתני משותף. העם היהודי חי במשך הדורות בקהילות סגורות, ובכך שימר את הדמיון הגנטי בין פרטיו. מסיבה זו, ישנה קרבה גנטית גדולה יותר בין אנשים ממוצא יהודי, מאשר ממוצא שאינו יהודי. המאגר הלאומי של עזר מציון הינו המאגר השישי בגודלו בעולם, והוא המאגר היהודי הגדול ביותר. מאז הקמתו בשנת תשנ"ח (1998) הצטרפו אליו קרוב למיליון תורמים פוטנציאליים, וניצלו בזכותו למעלה מ-3,300 איש בארץ ובעולם. במאגר הבינלאומי (BMDW) רשומים כיום למעלה מ-30 מיליון תורמים פוטנציאלים מרחבי העולם, אך רק אחוז קטן ביותר מתוכם הינו ממוצא יהודי. בשל הייחודיות הגנטית של העם היהודי, הסיכוי למצוא תורם לחולה ממוצא יהודי במאגר של עזר מציון הוא גבוה ביותר".

צילום: אריק נבון

בצילם של גדולי ישראל

הרב צ'ולק הוא בוגר ישיבת פוניבז' והיה מקורב לרב שך זצ"ל. בשנותיו האחרונות של הרב שך היה הרב צ'ולק מהצוות הקרוב שסעד אותו. משכך, לא פספסתי את ההזדמנות לבקש מהרב צ'ולק סיפור מיוחד מחדרי החדרים של הרב שך זצ"ל.

"אתה רוצה סיפור על הרב שך? אספר לך. אף על פי שכשאני מתחיל לדבר על הרב שך אני עלול לא לסיים. פעם אחת הרב שך מעד בליל שבת, נחבל ודם רב ניגר מראשו. הנכד שלו התקשר למוקד הרפואי של עזר מציון, והזעיק את הרופאים הנוכריים שלנו. הרופאים יצאו בזריזות לבית הרב, עצרו את הדימום ולאחר מכן חזרו למוקד על מנת להביא את הציוד הנצרך לתפירת הפצע. כשחזרו, דפקו הרופאים על דלת ביתי, וסיפרו לי כי הם הולכים לתפור את הפצע של ראש הישיבה. יצאתי אחריהם, ובסיום התפירה הרב שך ביקש להודות לרופאים, שבזכותם הוא נשאר בבית ולא נאלץ לנסוע לבית חולים בשבת. הרב הציע להם ויסקי, אך הם ענו: 'אנחנו דתיים ולא שותים'. הוא הודה להם והם חזרו למוקד. נותרתי כדי לסייע לרב להתארגן לשינה ולהחליף את בגדיו שהוכתמו בדם, ותוך כדי כך שאל הוא אותי: 'איך אני יכול להוקיר לך תודה על שנשארתי בבית?'. אמרתי לו: 'הכבוד והזכות שלנו לעזור במה שאפשר'. ראיתי שהרב לא הסתפק בתשובתי, והמשיך לשאול: 'מה התקציב של 'עזר מציון'?', ואני שואל אותו: 'הרב, שבת, שתיים בלילה, כסף?'. והוא עונה לי, בנחרצות: 'אני שואל אותך, תענה לי'. אני מסתכל על הרב ושואל את עצמי, מה מפריע לרב בשעה כזו, בשבת? ואני עונה לרב: 'כך וכך התקציב'. והרב משיב לי: 'כל כך הרבה? איך אתה מסתדר?'. אמרתי לו: 'הרב יודע שאני 'שנורר'. אני מתפלל להקב"ה'... ענה לי הרב: 'לא חיכיתי לתשובתך. אני רוצה שתשמע טוב מה שברצוני לומר לך: לעבוד עם חולים זו משימה לא פשוטה. זה יום, זה לילה, זה שבת וזה חג. ולכן זאת מצווה מאד גדולה ויקרה, והשכר עליה הוא מאד גדול, אבל תשמע טוב - אם אתה תלך בדרך התורה והמצוות, ורק על פי דרך התורה, אני מבטיח לך שתזכה לסייעתא דשמיא מיוחדת בתפקידך בעזר מציון'".

במשפט זה מסיים הרב צ'ולק את שיחתנו וההתרגשות ניכרת בפניו. "אני עושה את ההשתדלות שלי, היתר הוא רק מהקב"ה", מסכם בפשטות.