מפתיע: הסיפור המסתתר מאחורי רחבת הכותל המערבי

הרב בירנצוויג מספר לאתר 'דרשו' את הסיפור המופלא הבא, אותו שמע מאת רבי ישראל גנס, מראשי ישיבת 'קול תורה' ומזקני ההוראה שבדור.

היה זה בזמן קום המדינה, כאשר שכונת סנהדריה שכנה ממש בגבול הירדני - דבר שהביא להטרדות וטרור מצד השכנים הערביים, שהרבו להציק בלילות לתושבי השכונה היהודית. עם ריבוי ההטרדות, החליטו תושבי השכונה לעשות תורנות של שמירה בלילות, וכל לילה התנדב תושב אחר לשמור בלילה.

היה זה כמה ימים לפני ליל הסדר, כאשר התברר לתושבי השכונה שאין מתנדב לתורנות השמירה, שכן כולם רצו לשהות עם בני משפחתם בלילה הקדוש והמרומם. בעקבות זאת החליטו לעשות גורל שבו יוחלט מי יתנדב בליל הסדר.

בשכונה התגורר גם יהודי שהיה קבלן במקצועו, והיה שומר מצוות אבל לא הקפיד כל כך על אורח חיים חרדי. והנה נעשה הגורל והוא עלה בגורל. התרעם היהודי הזה על מר 'גורלו', ואמר שאם כך -  הוא לא יעשה ליל הסדר בשנה זו...

הרב יוסף שיינברגר ז"ל (חמיו של הרב גנס) שהיה תושב השכונה, היה תלמיד חכם וירא שמעים, ובין השאר היה אחראי על בניית בתי כנסת ומקוואות. כאשר שמע את דבריו של אותו יהודי והחליט שהוא מוותר! וכי בגלל הגורל יהודי לא יעשה ליל הסדר?! הוא ניגש אליו ואמר לו שהוא החליט כי הוא יתנדב בליל הסדר, ואת ליל הסדר יערוך בשעה מאוחרת בלילה, כאשר יסיים את תורנות השמירה. היהודי שמח והודה לו.

שנים עברו. מלחמת ששת הימים פרצה והסתיימה בניסים שהראו את יד ה' באופן גלוי. לאחר המלחמה, כאשר נכבש הכותל המערבי, התחילה מחלוקת גדולה בממשלה מה לעשות ברחבת הכותל: האם להפכו לבית-כנסת, וליצור 2 רחבות נפרדות לנשים וגברים בנפרד, או לעשותו לרחבת מוזיאון גדולה לתיירים, וכמובן גם מעורבת גברים ונשים יחדיו.

הממשלה התכנסה ודנה בעניין זה, כאשר שר השיכון והרווחה התנגד בכל תוקף לרעיון של הבית-כנסת, והוביל קו תקיף להפוך את הרחבה לאתר תיירות פתוח ה' ישמור. השר הצליח בכושר שכנועו לרתום לרעיונו את רוב חברי הממשלה.

לאסיפה זו, מוסיף הרב גנס בסיפורו המרתק, הוזמן גם חמיו הרב שיינברגר, בתור הממונה על בינוי המקומות הקדושים. בתור פשרה, הציע הרב שיינברגר לחברי הממשלה לעשות שתי רחבות, הפנימית כבית-כנסת והעליונה לתיירות כללית, ובכך למנוע את הפיכת הרחבה כולה למקום בילוי, תיירות ופריצות. ראש הממשלה לוי אשכול נהנה מהצעת הפשרה והתחיל ויכוח, אבל שר הרווחה מנע בכל כוחו את קבלת ההצעה.

הרב שיינברגר החליט לפעול בפקחות ובזריזות

הרב שיינברגר החליט לעשות כל מעשה כדי למנוע את הביזיון הנורא בחילול הקודש והפיכת הרחבה למקום בילוי. על כן החליט לנהוג בפקחות וביצירתיות. הוא שיער שאחרי שייקבעו עובדות בשטח – הדבר יעבור בהסכמה שבשתיקה. על כן מיהר להגיע לרחבת הכותל, שם עבד קבלן מבצע של המדינה בהכשרת הרחבה וריצופה.

הרב שיינברגר ניגש אל הקבלן, ואמר לו שינמיך את חצי הרחבה שקרובה לכותל, ושיעשה זאת ויהיה לו זכויות לדורות עולם. הקבלן חשש בתחילה מהממונים עליו, אבל אחרי שכנועים נוספים החליט לעשות כפי שצווה.

הדבר נודע לשר הרווחה, והוא שלח מסר תקיף לקבלן להפסיק מיידית את העבודות. הרב שיינברגר לא אמר נואש, המשיך לדבר על לבו של הקבלן, והורה לו לקבוע עובדות ולא יפחד שיפטרו אותו כי זו זכות שתעמוד לו לדורות.

חשב הקבלן ואמר לרב שיינברגר: "אני מסכים לקחת סיכון ולהמשיך עם העבודות", והוסיף: "אתה ויתרת לי לפני עשרות שנים על משמרת לילה בשכונת סנהדריה בליל הסדר. בזכות זה אני מוותר לך עכשיו וממשיך בעבודות"...

בזכות הוויתור של הרב שיינברגר לאותו יהודי זכה עם ישראל שרחבת הכותל נשארה מקום קדוש לתפילה.

הרב גנס הוסיף וציין כי הוא היה עם חמיו באותו זמן בכותל, בכל זמן הוויכוח עם הקבלן, וכשהקבלן החליט להמרות את פי הממונים ולעשות שתי רחבות, כשההבדל ביניהן היה 60 ס"מ, ביקש הרב גנס מהקבלן שינמיך עוד את הרחבה התחתונה ב-20 ס"מ, כדי שהגובה יגיע ל- 80 ס"מ שזה עשרה טפחים, ואז הכותל יהיה ממש כרשות נפרדת, וראוי לשמש כמקום תפילה מקודש.

הרב בירנצוויג מסיים את הסיפור המופלא ומסביר את גודל מעלתה של רחל אמנו. "לא היה זה סתם ויתור חד־פעמי, אלא וויתור לאורך ימים, שהתמידה בשתיקתה ולא נתנה ללאה להרגיש שהיא גמלה עימה חסד, עד כדי כך ששתקה, כשאמרה לה אחותה "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני".

הרב שלום שבדרון זצ"ל מסביר מדוע ניסיון זה של רחל עמד לה שבשעת החורבן והגלות זיכרונה הוא שיעלה לפני ה' לגאול את בניו מהגלות, ושאר ניסיונות האבות הקדושים – שהיו ניסיונות קשים וגדולים – לא עמדו לישראל להעלותם מהגלות. כה הסברו: ניסיונם של האבות היה בשעת מעשה, אבל ניסיונה של רחל היה לאורך ימים, והתגברה תמיד בשתיקה ולא אמרה כלום! זו גבורה שאין למעלה ממנה, שבזכות גבורה זו זכתה לדורות עולם להיות זו שבזכותה יעלה רצון לפני ה' לגאול את בניו. במהרה בימינו אמן.