שבילים - זה היופי! לכבד ולאהוב כל יהודי על אף הבדל העדות והחוגים

בדורנו מחולק כלל ישראל לקהילות ולחוגים שונים. אומנם יש מכנה משותף בבסיסם, אבל יש ביניהם שינויים בסגנונות ובהדגשים, ועל אף שמדובר בשינויים צדדיים, כמו נוסחאות שונות או סגנון לבוש אחר, הם הם המבליטים, והנותנים ייחודיות וצבע בכל ציבור וציבור.

כל אחד והשביל שלו

כבר בראשית היותנו לעם, היה זה רצונו של הקב"ה. ליעקב אבינו היו שנים עשר שבטי קה - כל שבט והדרך המיוחדת לו, כמובא בספרים, שלכל שבט יש שער בשמים משלו ודרך בעבודת ה' משלו.

בקריעת ים סוף נחלק הים לשנים עשר שבילים, ככתוב: "לגוזר ים סוף לגזרים". כל שבט עבר את הים בשביל משלו. המדרש מגלה לנו שהיו להם כמין חלונות, "וראו אלו את אלו". כמו כן, עם ישראל מחולק למעמדות: כהנים, לוויים וישראלים, כך שהחלוקה אינה עניין שבדיעבד, אלא נעשתה במחשבה תחילה על ידי בורא העולם.

הגלויות השונות, והתפוצה של עם ישראל בכל רחבי תבל במהלך הדורות, יצרו גם הן מנהגים ייחודיים לכל עדה ועדה. גם הקִדמה, וכל אותם מהרסי הדת שקמו עלינו שוב ושוב והכריחו אותנו להתבדל ולהתייחד בלבוש, בשפה ובסגנון, יצרו עוד ועוד דרכים ושיטות בעבודת ה'. התוצאה היא, שעל אף שהתכלית של כולנו משותפת, נראה לפעמים במבט חיצוני שאנו שונים זה מזה.

זכה דורנו למה שלא זכו כל הדורות מתקופת החורבן; היום אנו חיים בריכוזים גדולים של יהודים יראים ושלמים, בארצנו הקדושה ובנקודות נוספות ברחבי תבל, כשברחוב אחד בבני ברק או בירושלים גרים יחד יהודים מכל גוני הקשת: אשכנזים לצד ספרדים, חסידים וליטאים, יהודים "יקים" לצד תימנים, כשכולם שומרים על מסורת אבותיהם ומנהגיהם מדור דור.

לעלות על במה

לפני שנות דור הכיר כל אחד סגנון אחד בלבד, לפי הנקודה בעולם שבה הוא נולד: יהודי הונגרי חי בחינוך ההונגרי, האמון על שיטת ה"חת"ם סופר", יהודי מרוקאי הכיר את מנהגיו ואת גדריו, וכך בכל מקום ומקום. אולם עתה הרחיב לנו ה', ויש לנו יכולות לראות בטוב ירושלים את היופי הייחודי של כל עדה ועדה. בתפילת מנחה אחת יכול להתקבץ מניין המורכב מגוונים רבים, כאשר כל אחד שומר על ההגייה ועל הנוסח של עדתו וקהילתו.

מציאות זו יצרה צורך לשמור על הייחודיות ועל המסגרת, וכדי להגיע למטרה זו נוצרו שני סגנונות התנהגות: יש אנשים שכדי להבליט את המסורת המיוחדת שלהם או את הלבוש המאפיין אותם, מתעסקים בטעמם של דברים: מה הסיבה למנהג זה? מי ייסד את השיטה? הם עסוקים בחיובי, בהעצמת דרכם! ויש כאלו, לצערנו, שעסוקים בביטול הקבוצות האחרות ובזלזול בהן.

נמשיל שתי גישות אלו לאדם המעוניין להיות גבוה יותר מקהל מאזינים. יש לו אפשרות לעלות על במה וממילא להיות גבוה, ויש אפשרות נוספת: לגרום לכולם לשבת על הברכיים, וכך - גם כאשר הוא נשאר לעמוד על הקרקע, הוא עדיין גבוה מהם. ההבדל הוא, שהעומד על במה הוא גבוה באמת, והמושיב את כולם על הברכיים נשאר באותו גובה כבתחילה...

לענייננו, מי שעסוק בביטול הזולת, נשאר קטן וריק, ורק נדמה לו שזולתו קטן ממנו, ואילו העסוק במעלות שלו, גובה ומשתבח.

חיל האוויר, שריון, צנחנים

אולי זוהי שנאת החינם שאותה עלינו לתקן. כאשר לא מעריכים מספיק מישהו רק מפני שהוא שונה ממני, שהוא לבוש בסגנון אחר, שהוא מתפלל בנוסח שונה משלי או מנגן את זמירות השבת בצורה אחרת, זוהי דרך שלילית, בלתי רצויה.

אם מתבססים על זלזול בערכי הזולת וביטול כל הטוב שיש בקהילה האחרת, רק מפני שהחינוך שם שונה מהחינוך שקיבלנו אנו, זהו ממש היפך אהבת חינם.

לצערנו, קיים מצב שבו יהודי מזלזל בעדה שלמה, בזמן שהוא אינו מכיר אף לא אדם אחד מן המשתייכים אליה, הוא גם מעולם לא נתקל באחד מהם באופן ישיר. בכל זאת הוא מסוגל לשבת שעות על גבי שעות ולזלזל וללגלג, ומדוע? כי הם שונים ממנו! כי הרבי שלו הוא לא הרבי שלהם. האם יש צדק בהתנהגות כזו?

כשמתבוננים בדברים, מבחינים עד כמה התנהגות זו מגוחכת, ועד כמה אין לה שום בסיס והצדקה.

אדרבה, ריבונו של עולם הוא זה שרוצה שנהיה ייחודיים; זהו אחד החלקים היפים שביהדות: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". צבא ה' הוא כצבא של חיילים; יש חיל הים, חיל האוויר, חיל שריון, צנחנים ועוד. האם יזלזל הצנחן בטייס?! האם יחשוב הטנקיסט שהצוללן בחיל הים אינו שווה מאום?!

להיפך, כל אחד מוסיף לעוצמה, כל אחד מגן על חזית אחרת. כך, להבדיל, גם בעבודת ה'; כל קהילה בייחודיות שלה מבליטה ומדגישה פן אחר ביהדות, כל יהודי מתייחד בביטוי שלו בקיום התורה והמצוות.

להיוולד "במקום הנכון"

כהורים, חשוב לנו מאוד להתעסק בחלקים החיוביים של הסובבים אותנו, להבליט ולהדגיש באוזני ילדינו את המעלות שבכל קהילה וחוג, כאמרת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שלכל קהילה יש גוון שמיוחד לה בלבד, ומתפקידנו ללמוד ממעלותיה של כל קבוצה.

חינוך המבוסס רק על ביטול האחר והשונה, מתפוגג. ילד המתחנך שכולם "לא שווים", ורק הוא "זכה" להיוולד בקהילה או בעדה המיוחדת, רק הרב שלהם טוב - קולט במהירות את האבסורד ואת חוסר ההיגיון שבדבר, ומהר מאוד יתחיל לחשוב: "מה, רק אני נולדתי במקום הנכון, וכולם-כולם חיים בטעות?! אלא מאי, גם הדרך שלי אינה דרך"... מכאן עד לפריקת עול, רחמנא ליצלן, הדרך קצרה.

לעומת זאת, ילד השומע בבית הערכה אמתית לכל גדול בישראל, לכל העדות, לכל החסידויות, מפנים שעליו לנהוג כפי שחינכו אותו רבותיו, אבל מבין שגם לחברו יש דרך משלו, גם להוריו יש מסורת. ילד זה לומד לכבד ולהעריך, וחינוך כזה אינו פג לעולם, הוא רק מתעצם ומשתבח.

עם מיוחד אנחנו. על כל יהודי להמשיך את הדרך שבה חינכו אותו אבותיו ורבותיו, אבל בו בזמן גם לראות את היופי של סביבתו. אם אכן יתחיל כל אחד מאתנו לראות את המעלות שבזולת ולדבר עליו אך טוב, תהיה זו אהבת חינם אמתית.

נסיים בקטע מהתפילה המפורסמת של הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק זי"ע: "אדרבה, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".

צידה לדרך:

• יש המתפללים בנוסח שונה מאתנו או חובשים כובע אחר, אבל למרות הכל - המטרה של כולנו היא אחת.
• עם ישראל מורכב משבטים-שבטים, קבוצות-קבוצות, וזה כל היופי!
• כדי להיות גבוה מאחרים - תגביהו את עצמכם, תעלו על במה. אל תנסו להוריד את כולם על הברכיים...
• תנו לילדיכם את הבסיס הנכון לחיים: יש לצעוד בדרך המסורת שסללו לנו אבותינו, אבל לא לזלזל בדרך שבה צועדים השכנים.

הרב פנחס ברייער הינו איש חינוך, מרצה ומנחה קבוצות הורים, מחבר ספר "לגדל" - פרקי הדרכה להורים ומחנכים. חלק מן החומר בכתבות נלקח ברשותו מתוך הספר. ליצירת קשר 5706567@gmail.com