"לא קפצתי ממסוק, לא ברחתי מהשבי..."; הרב מיכה רזאל (אבא של...) - בראיון בלעדי

"בבקשה, אל תקרא לי דוקטור". כך נפתחה השיחה עם הרב ד"ר מיכה רזאל, דוקטור לפסיכולוגיה, לשעבר מרצה לפסיכולוגיה חינוכית בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר-אילן, אבי משפחת האמנים והיוצרים המוזיקליים, יונתן, אהרן, ריקה ויהודה. "זה כמו שתקרא לי ד"ר לעבודה זרה. נכון שצריך הרבה השקעה להגיע לתואר הזה, אבל לפי השקפת עולמי היום, זה לא מוסיף לי כבוד". לאחר חילופי דברים התפשרנו על התואר רב, ולא בכדי. כי הרב מיכה רזאל הוא לא רק רב, הוא גם נְשיא הכולל "כי מציון תצא תורה" בנחלאות, כפי שנפרט בהמשך.

הרב מיכה רזאל (73) נולד בהולנד, ובשנת 1952, בהיותו בן 5, עלה לארץ ביחד עם הוריו, שהשתכנו בשכונת רחביה שבירושלים. "אבי היה ניצול שואה. בדרך למחנה ההשמדה הוא קפץ מהרכבת והתחבא אצל משפחה הולנדית נוצרית, חסידת אומות העולם. שם משפחתו המקורי היה רוזלאר, אבל בארץ כולם החליפו לשמות ישראלים מודרניים".

לדברי רזאל, אביו לא היה חילוני. "הוא היה עושה קידוש בליל שבת, ובחגים היה הולך לבית כנסת. בנוסף, היינו מברכים ברכת המזון בכל ליל שבת. אבל רק בליל שבת. בשאר ימות השבוע לא בירכנו. היינו שרים 'שלום עליכם' ו'אשת חיל' בקולות ובהרמוניה, והשכנים היו נעמדים במרפסת ממול כדי לשמוע. בסתר, בהולנד, אבי היה לומד תנ"ך. אז מה הוא היה באמת? אני לא יודע, אולי זה נקרא 'קצת מסורתי'".

"זרקתי את הטלוויזיה"

"בארץ, הורי שלחו אותי ללמוד בבית ספר חילוני", ממשיך רזאל, "כך גדלתי והתבגרתי כחילוני והוצאתי תואר ראשון בפסיכולוגיה ובפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן נסעתי לארצות הברית לעשות תואר שני ודוקטורט בפסיכולוגיה, ושם הכרתי את רעייתי היקרה והמיוחדת - רחל. היא אמריקאית במקור, כל משפחתה וחבריה הם משם. בהמשך החלטנו שאנו מתחתנים והתנאי היה שאנו חוזרים לארץ, כי אני, אין לי מה לעשות בארץ ניכר. בינתיים נולד לנו הילד הבכור, יונתן שלנו. תוך כדי כך התחלנו קצת להתעניין ביהדות, קצת ממש, דבר שפירושו ללכת לבית הכנסת ביום כיפור. אני זוכר שתוך כדי התפילה הודיעו שבארץ פרצה מלחמת יום כיפור. חזרתי לארץ להשתתף בתור לוחם בגדוד 68, יחידת חיל רגלים של החטיבה הירושלמית. חצי מהגדוד שלנו היה בתעלה וספג את המהלומה הקשה הראשונה של המלחמה, וחציו השני הוצב במדבר יהודה. אני הייתי בחצי השני. לאחר המלחמה חזרתי לניו-יורק, לאשתי וליונתן. לאחר כשנה, כחודש וחצי לאחר שאהרן נולד, חזרנו לארץ".

איך קרה שהתקרבת עם אשתך ליהדות? ראיתם איזה גילוי, או סימן?

"נראה לי שאהרן כבר ענה על השאלה שלך, בשיר שלו שנקרא 'קבעתי את מושבי'. הוא אומר שם: 'ביקשו שאספר את סיפורי האישי, את דרכי אל עולם המצוות. לא קפצתי ממסוק, לא ברחתי מהשבי. היו להם ציפיות'. ממש כמו שאתה שומע, התקרבנו כי אהבנו, לא כי פחדנו ממשהו. זה קרה לאט-לאט. היינו צעירים מאוד, אני הייתי רק בן 28, גרנו בנחלאות, וליד הבית שלנו היה בית כנסת 'בית יצחק'. הגבאי ר' משה קיאלי, שהוא עדיין הגבאי, ה' יאריך ימיו בטוב, 'שם עלי עין', ובכל פעם שהיה צריך להשלים מניין, היה קורא לי. ואז בלי כוונה נשארתי לשיעור פרשת שבוע, ואחר כך לעוד דרשה של דרשן מזדמן. לפעמים גם נשארתי לשיעור הלכות של הבן איש חי, וכך התחלתי להתחבר חזק ליהדות. כשזה לא הספיק לנפשי הצמאה, הלכתי לבית הכנסת הצמוד של הרב עזרא ציון מלמד ז"ל, להשתתף בשיעורים שלו (הוא מוכר, בין היתר, בגלל המילון הארמי-עברי שחיבר). כך התחזקתי. במשך הזמן לקחתי לשיעורים גם את יונתן ואהרן, שהיו קטנים".

הכולל שהקימה משפחת רזאל

מה הסברת לילדים?

"לא עשינו את הדברים בצורה דרסטית. כך קרה שלא זרקתי מיד את הטלוויזיה מהבית, אבל ניתקתי לה את חוט החשמל מאחור באופן שהיא לא עבדה. כך כולם התרגלו שהטלוויזיה אינה עובדת, ולכן לאחר תקופה, היה קל יותר להוציא אותה מהבית. הבנתי בשלב מוקדם כי מלבד בזבוז הזמן שבצפייה בטלוויזיה, אתה גם חשוף לתעמולה בלתי פוסקת נגד הדת. לכן גם לא הכנסתי עיתונים לבית, כי גם הם מלאים בשטיפת מוח. הם קוראים לזה 'חדשות', אבל זה 'ישנות' נגד הדת, לשון הרע ושקרים. יש שם אנשים חזקים בדיבור ובתעמולה, וזה בדיוק התפקיד שלהם, לשכנע. וזה משכנע. אנשים שואלים אותי: 'אם לא תשמע חדשות, איך תדע מה קורה?' התשובה היא, כי מי ששומע חדשות, יודע פחות מה קורה ממי שאינו שומע חדשות. כי הרוב בחדשות הוא שקר, ואם באמת משהו חשוב קורה, זה עובר מפה לאוזן".

מי שמכיר את משפחת רזאל, יודע לספר על "להקת רזאל" הצעירה - להקה שהייתה מורכבת מארבעה נגנים: יונתן הבכור, רק בן 14 בזמן הקמת הלהקה, אהרן, האחות ריקה, הסולנית של הלהקה, ויהודה הבן הקטן - המתופף של הלהקה. הלהקה הופיעה על מיטב הבמות, ובשיא הצלחתה אף זכתה להופיע בטלוויזיה, בתוכנית של רבקה מיכאלי. "פעם לא הייתה הדרת נשים, אז ריקה יכלה להופיע, אבל אחר כך התחילה הדרת נשים, ולכן ריקה הייתה קצת בבעיה", כך, בהלצה, מסכם מיכה את פירוק הלהקה.

הילדים בשיתוף פעולה מוזיקלי

ריקה ויתרה והרוויחה

למה באמת התפרקה הלהקה?

"כולם גדלו והתחזקו ביהדות. במשך השנים יונתן החל ללמוד בכולל, והשנה הוא הקים כולל בגבעת זאב, ונהיה ראש כולל. הוא מקדיש את כל הבוקר ללימוד התורה, ורק אחר הצהריים הוא מתעסק במוזיקה. אהרן הלך גם הוא ללימודי התורה, ולומד היום במדרשת זיו בשכונת שערי חסד. בנוסף ללימודים בבוקר הוא גם לומד בערב ומנצל את זמנו. יהודה הקטן גם הוא מוזיקאי בחסד, אבל הוא בחר כבר בתור בחור להשקיע את כל מרצו ואהבתו בתורה. הוא למד בישיבות שונות, האחרונה שבהן ישיבת מיר. מדי פעם הוא הולך לנגן לכל מיני קבוצות נוער שרוצות להתחזק, אבל ביום-יום הוא לומד תורה בכל רגע אפשרי, והוא ראש הכולל שלנו בנחלאות, 'כי מציון תצא תורה'. יהודה ואני הקמנו את הכולל לפני ארבע שנים, ואני נְשיא הכולל. בכולל שלנו לומדים בבוקר את הדף היומי בעיון, בסדר אחה"צ לומדים הלכה מן הגמרא והשולחן ערוך ועד פוסקי זמננו, לפי התוכנית של 'קניין הלכה'.

"ריקה נשואה ליוני ון-לואן מקרית ארבע, שגם אביו הולנדי, מוזיקלי ופסיכולוג. יוני עבד כמה שנים כעורך דין, אבל היום הוא מנהל יחד עם חבר את המסעדה הפופולרית 'קרייב' במחנה יהודה. יוני הפך להיות אחד העמודים החזקים עליהם בנויה המשפחה שלנו, ונראה שזה היה הוא שעודד את ריקה למצוא דרך לחזור למוזיקה בהיתר".

ריקה ויתרה על מימוש יכולותיה המוזיקאליות?

"בעקבות התחזקותה בדת, ריקה ויתרה על מימוש כישרונותיה בתחום המוזיקה, והלכה על הכיוון של נדל"ן בירושלים, תוך כדי כך גם יצרה וכתבה שירים. אבל מי שמוזיקאי בנשמה, כמו ריקה, לא באמת יכול לוותר על היכולת הענקית הזו. לפני כמה שנים ריקה הבינה את זה. קצת חששנו, כי לא ידענו איך היא תממש את ההבנה הזאת. התפללנו לריבונו של עולם: 'מאין יבוא עזרי'. פתאום התברר שיש היום תופעה שהתרחבה, של הופעות שירה רק לנשים, וריקה מופיעה בפני קהל נשים. מתלהבים ממנה מאוד, והכל על טהרת הצניעות".

אתה לא חושב שזה ניסיון קשה?

"יש לי ניסיון בכך שמי שמוותר על רצונותיו בשביל הקדוש ברוך הוא, אף פעם אינו מפסיד. אני נוהג לספר על אחי עֵלי, שהיה טייס בחיל האוויר, גיבור גדול של מלחמת ששת הימים, אחד הטייסים שהפציצו את מטוסי המצרים בתחילת המלחמה. לאחר שחרורו היה טייס אזרחי בחברת ארקיע. יום אחד הוא החליט שהוא חוזר בתשובה. היה חשש גדול ממה יהיה עם העבודה והפרנסה, הרי הוא לא יכול להמשיך בטיסות הסדירות לחו"ל שמתבצעות גם בשבת. אולי אפילו יפטרו אותו. הוא לא עשה חשבון, והודיע להם: 'אני בשבת לא ממשיך לעבוד!' אבל הקב"ה לא שכח אותו, וסידר לו להמשיך לטוס בטיסות הפנים ארציות בארקיע, שלא מתבצעות בשבת. וראה זה פלא: בטיסות הפנים ארציות הייתה יותר עבודה, ותלוש המשכורת שלו תפח. הבנתי שמי שחוזר בתשובה - אינו מפסיד. כך גם ריקה, שהחליטה שהיא אינה מופיעה בפני גברים, לא הפסידה, והיא הפכה לזמרת גדולה אצל ציבור הנשים".

יונתן מוסר שיעור בכולל

רק שלוש יחידות

כשאני שואל את רזאל, מתי התגלו הכישרונות אצל ילדיו, הוא שולח אותי לאשתו רחל, גם היא דוקטור לפסיכולוגיה. "אני זוכרת שכאשר יונתן היה בן שנה, הייתי יושבת לידו בעריסה, מנענעת את העריסה ושרה לו שירים כמו כל אמא, אבל אני לא מוזיקאית גדולה, ולפעמים הייתי מזייפת את השיר שיונתן אהב מאוד. בכל פעם שזייפתי - הוא היה צועק 'לא!', וזאת כשהוא בן שנה בלבד, ועוד בקושי מדבר. אז כבר התחלתי לחשוב שהוא כישרון".

רחל ממשיכה: "לאחר מכן, כשגדל, הוא למד בבית ספר למוזיקה, ושם, במקצוע המתמטיקה, שיבצו אותו ברמה של שלוש יחידות. לא האמנתי שהילד שלי יהיה בשלוש יחידות ולא בחמש. קבעתי פגישה דחופה עם מנהל בית הספר, והוא הסביר לי שהילד שלי מוכשר מאוד במוזיקה, ולכן כדאי שהוא ישקיע את כל המרץ שלו במוזיקה, ולא בדברים שהוא פחות מוכשר בהם".

מיכה מתערב ואומר לי: "אנחנו בכלל לא היינו מוכשרים כל כך בתחום המוזיקה. אבל כמו בכל דבר בחינוך, אם אתה מנתב את הילד עוד בהיותו קטן, הוא יקלוט כל דבר שתרצה שיקלוט. אנחנו לא הפסקנו לתת להם עידוד וחיזוקים, אף על פי שהסביבה הקרובה קצת זלזלה. אמי הייתה אומרת לנו: 'הם לא בדיוק מוצהרט' (מגדולי המלחינים הקלאסיים של כל הזמנים). אנחנו היינו מתלוצצים ואומרים להם: 'מכל מקום הושוויתם למוצהרט'. חברים היו אומרים לנו: 'הם לא בדיוק החיפושיות', ואנחנו צחקנו ואמרנו להם: 'איזה יופי, הושוויתם לחיפושיות'. כל הזמן רק לעודד, ורק לחבק, כי מי שלא נותן - לא מקבל".

אם אתה ואשתך מצהירים שאתם לא מוכשרים במוזיקה, אז מאיפה זה בא להם?

"אנחנו משפחת לויים. זה כנראה עובר במשפחה מאז בית המקדש. זה הגיע מאבי ז"ל, שהיה מוזיקאי במקצועו, ויונתן זכה ללמוד אצלו לנגן בצ'לו. כשאבא התחבא מפני הגרמנים בהולנד, המשפחה הנוצרית שהחביאה אותו ידעה שהוא חובב מוזיקה, אבל מצד שני, אם הוא ינגן זה היה עלול להסגיר אותו ואותם. לכן הם הכינו לו צ'לו בלי תיבת תהודה, וכך היה מנגן על המקל של הצלו בלי שאף אחד ישמע. אבל אני מוכרח להוסיף שהשאלה 'מאיפה בא הכישרון הזה לילדים' היא הוויכוח הגדול שיש לי עם אשתי כל השנים. אני טוען שהכל ממני ומהצד שלי, והיא טוענת שהכל ממנה ומהצד שלה. לגבי הטענה של הלויים, היא טוענת שגם היא שייכת ללויים מצד אמא שלה, ואנחנו עדיִין רבים על זה". אבל רזאל אינו מצליח להסתיר את הצחוק שבקולו.

אני מנסה לדמיין בית עם ארבעה ילדים מוזיקאים, שכל אחד רוצה לנגן על הכלי שהוא אוהב, את השיר שהוא אוהב. זה לא יוצר חיכוך בתוך הבית?

"אני לא זוכר איזה חיכוך שהיה שלא בגדר הסבירות. יש בביתנו ארבעה חדרים, וכל אחד היה תופס חדר. ואם זה לא הסתדר - אז היו גם רעיונות יצירתיים. אני זוכר שריקה לא רצתה שיפריעו לה, לכן היא הייתה נכנסת לשירותים לנגן בשקט. אבל העיקר הוא שהם ניגנו הרבה ביחד, בהרכבים שונים. והיה להם כיף".

מה היית מעדיף - בן ראש כולל, או בן מוזיקאי?

"השאלה לא נכונה לגביי. כמו שסיפרתי קודם, הבנים שלי הם גם מוזיקאים וגם ראשי כוללים. אבל באופן כללי, אדם צריך להתחשב גם בשאלה איך הוא יכול לתרום את התרומה הגדולה ביותר בעולמו של הקב"ה. יונתן ואהרֹן (וגם ריקה'לה, בדרכה היא) עושים גדולות וּנצורות כמוזיקאים וכיוצרים בחִזוק אנשים ובעידודם, ובהבאת שמחה לעולם. הם מאהיבים את הדת על הבריות. תרומה זאת היא דבר נפלא".

די עם הדוקטור

הרב מיכה רזאל כמעט כועס עלי בכל פעם שאני מזכיר לו את היותו ד"ר לפסיכולוגיה. "ב-30 שנות עבודתי באוניברסיטה הבנתי שחלק גדול מהפסיכולוגיה זה שקר גמור, כי זו תאוריה חילונית על החיים. לקח לי הרבה זמן להבין את זה, אבל לאחר שהבנתי, עזבתי את האוניברסיטה והתחלתי ללמוד תורה בצורה יותר רצינית. כי הפסיכולוגיה החילונית מעודדת התעסקות בהנאה, בסיפוק עצמי ובסיפוק תאוות. הפסיכולוגיה דוחפת בני זוג להתגרש ואת בני הנעורים למרוד בהוריהם. במקום לעזור לאדם, היא מכשילה אותו והופכת בעיות קטנות לבעיות אדירות. ואילו האדם הדתי מתעסק בעבודה עצמית, בהתגברות, בעבודת המידות -כמו בעבודה על מידת הכעס, מידת הנקמנות, ומידת החסד - ואז הוא מצליח".

עזבת מקור פרנסה מבטיח לכבוד הקדוש ברוך הוא, אז ממה אתה מתפרנס?

"הקדוש ברוך הוא גדול, ולא חסרות לו אפשרויות לפרנס. ברוך ה' אני מתעסק בנדל"ן, ומתפרנס מזה. במקביל אני כותב ספר חידושי תורה שנקרא 'מי-כמוך'. בשם הספר שומעים את השם שלי 'מיכה', דבר שממליצים לעשותו".

לסיכום אומר לי מיכה בסגנונו הייחודי: "אפשר לומר שבזכות אשתי רחל, שהיא אישה צנועה מאוד, זכינו להקים מה שאנו מכנים 'חמולה' יפה מאוד, מה שהנכדים קוראים ה'מִיכָמוֹכָמוּלָה'. יש לנו ארבעה ילדים, שלושים ושישה נכדים, שבעה נינים ועוד שניים בעז"ה, בדרך. הצלחנו להימלט מהמוות החילוני. כל היופי הזה - בגלל הדת. אם יש דת – יש הכל. אם אין דת – אין כלום. והכל בזכות רחל, שהיא גם חזקה מאוד בריכוז וגיבוש החמולה. היא מוסרת נפש, עוזרת לכולם, מבשלת לכולם. יש לנו כאן בבית באופן קבוע, ארוחות גדולות של שישים נפשות, ורחל היא המנצחת בשמחה על המקהלה המיוחדת הזו".