בכפוף לשימוע: גנור ומרום יואשמו בשוחד בפרשת הצוללות, דוד שמרון בהלבנת הון

פרקליטות המדינה הודיעה בצהריים (חמישי) על החלטתה להעמיד לדין, בכפוף לשימוע, את מפקד חיל הים לשעבר, האלוף (מיל') אליעזר (צ'ייני) מרום – אחד החשודים המרכזיים בפרשת הצוללות (תיק 3000). מרום יואשם בעבירות של לקיחת שוחד, הלבנת הון ועבירות מס. מיקי גנור, שחזר בו מהסכמתו לשמש כעד מדינה בפרשה, יואשם בהצעת שוחד, מתן שוחד, הלבנת הון, עבירות מס ועבירות על חוק המפלגות. מקורבו של ראש הממשלה נתניהו, עורך הדין דוד שומרון – שהמשטרה המליצה להעמידו לדין באשמת שוחד – יואשם בעבירה של הלבנת הון. פרקליט המדינה שי ניצן אימץ בכך את המלצת פרקליטות מיסוי וכלכלה והמשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים).

מעורבים נוספים בתיק 3000, שהוחלט להעמידם לדין, הם: השר לשעבר אליעזר (מודי זנדברג), שיואשם בעבירות של לקיחת שוחד, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס; מנהל לשכת ראש הממשלה לשעבר, דוד שרן, שיואשם בלקיחת שוחד, הפרת אמונים, הלבנת הון ועבירה על חוק המפלגות; יועצו הפוליטי לשעבר של השר יובל שטייניץ, רמי טייב, נגדו יוגש כתב אישום בעבירה של תיווך לשוחד; ויועץ התקשורת יצחק (צחי) ליבר, המואשם בהלבנת הון וסיוע לעבירות מס. הגשת כתבי האישום נגד החשודים השונים כפופה להליך שימוע. ההחלטה לגבי מעורבים נוספים בפרשה – ביניהם המשנה לשעבר לראש המל"ל, אבריאל בר יוסף – תתקבל בהמשך בנפרד.

פרשת הצוללות נוגעת לחקירה פלילית שניהלה המשטרה בחשד לביצוע של עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים בעסקאות לאספקת צוללות שנחתמו בין המדינה והתאגיד הגרמני "טיסנקרופ". ראש הממשלה בנימין נתניהו מסר עדות בפרשה, אך בפרקליטות המדינה הבהירו כי הוא אינו חשוד. 

עסקאות כלי השיט

במהלך השנים סיפק התאגיד הגרמני לישראל חמש צוללות. לישראל ניתנה אופציה לרכוש בעתיד צוללת נוספת, שישית במספר, במחיר שנקבע מראש. באפריל 2011 אישרה ועדת שרים באופן עקרוני לממש את האופציה לרכש הצוללת השישית, וכעבור כשנה חתמה המדינה על חוזה מול התאגיד למימוש האופציה. במקביל נחתם הסכם עם התאגיד בנוגע לעריכת "מחקר היתכנות לצוללות 9-7".

בשנת 2015 התקיימה במועצה לביטחון לאומי (מל"ל) פעילות מואצת לצורך בחינת האפשרות לרכישת שלוש הצוללות הנוספות. באוקטובר 2016 החליט הקבינט לרכוש את הצוללות, כשבהמשך הושגו הסכמות בין ממשלת ישראל לממשלת גרמניה על פרטי מזכר ההבנות בנוגע לרכש זה. במקביל, במאי 2015 נחתם חוזה בין מדינת ישראל לתאגיד לרכישת ארבע ספינות מגן.

יחסי השוחד בין גנור לבין מרום ובר יוסף

על פי כתב החשדות, בין גנור לבר יוסף היו עד שנת 2009 יחסי היכרות בסיסיים, על רקע שירותם הצבאי המשותף בחיל הים, אך לא התקיימה ביניהם כל מערכת יחסים. בפגישות שקיים בר יוסף עם גנור במהלך שנת 2009, הוא הציע לו לפעול יחד על מנת לקדם את מינויו לתפקיד סוכן תאגיד "טיסנקרופ" בישראל, וזאת תוך שבר יוסף רצה להפיק לעצמו תועלת כספית מכך. באותה עת שימש תת-אלוף (מיל') ישעיהו (שייקה) ברקת כנציג התאגיד בישראל, תפקיד אותו מילא במשך למעלה מעשרים שנה. גנור הסכים לרעיון של בר יוסף, ובהתאם לסיכום ביניהם הם החלו לפעול לקידום מינויו של גנור לתפקיד. הם רתמו לשם כך את מפקד חיל הים דאז, האלוף מרום. לטענת הפרקליטות, בפגישות שקיימו ביניהם השלושה מראשית 2009 לצורך קידום מועמדותו של גנור כסוכן התאגיד, התגבשו ביניהם הבנה, הסכמה וציפייה, לפיה מרום ובר יוסף יקבלו גמול מגנור בעד פעולתם לטובת מינויו לתפקיד סוכן התאגיד ובעד קידום עסקאות רכש כלי השיט במסגרת תפקידם.

בעקבות המהלכים השונים של גנור, מרום ובר יוסף, החל משא ומתן בין גנור לתאגיד, שבסופו מונה לסוכן התאגיד במקום ברקת. על פי החוזה עליו חתם ב- 2009 עם התאגיד, הוא היה זכאי לעמלה של 3.7% מכל העסקאות העתידיות לרכש כלי שיט, למעט עסקת הצוללת השישית, שמלכתחילה לא היה זכאי לעמלה בגינה. בהמשך סוכם כי בכל זאת יקבל עמלה בגובה 2% בגין עסקה זו. בהתאם לחוזה, החל ממאי 2012 קיבל גנור עמלה מהתאגיד בגין תפקידו כסוכן בהשלמת עסקת הצוללת השישית ועסקת ספינות המגן, בסך כולל של למעלה מ- 10 מיליון אירו. בכתב החשדות נטען, כי משעה שגנור התמנה לסוכן התאגיד ובשנים שלאחר מכן, הוא פעל בדרכים שונות – תוך שימוש בעובדי ציבור שונים – על מנת לקדם את עסקיו, תוך הבטחות למתן שוחד וסיכום על מתן שוחד בעד פעולות הקשורות בתפקידיהם של עובדי הציבור על מנת לקדם ביצוען של עסקאות לרכש כלי שיט בין מדינת ישראל לתאגיד, ובכך להגדיל את רווחיו.

כתב החשדות מתאר בפרוטרוט את יחסי השוחד שהתקיימו לכאורה בין גנור לבין המעורבים האחרים בפרשה, ואת סכומי השוחד שמסר להם. בנוגע ליחסים בין גנור לבר יוסף, נטען כי מנקודת זמן מסוימת בר יוסף דרש מגנור לקבל את התמורה בגין הפעילות שביצע עבורו כמשנה לראש המל"ל, וכמי שהוביל במסגרת תפקיד זה את עיסוק המל"ל בנושאי ספינות המגן והצוללות. ניסיונותיו של בר יוסף לקבל תמורה מגנור נעשו באמצעות בקשות שוחד ישירות, באמצעות דרישות כספיות שהועברו על ידי שי ברוש, מקורבו של בר יוסף, ובאמצעות ניסיונות של בר יוסף לבצע עסקאות שונות עם גנור, מהן יפיק טובות הנאה. דרישות השוחד עמדו על מיליוני אירו, אותם גנור סירב לשלם. לאחר משא ומתן, סיכם גנור עם ברוש כי גנור ישלם 120,000 אירו בעד פעולותיו של בר יוסף, וזאת במסווה של חוזה ייעוץ כוזב.

בהתאם לסיכום בין גנור לברוש, עד למועד תחילת החקירה, שילם גנור לברוש 420 אלף שקלים עבור פעולות שביצע בר יוסף במסגרת תפקידו כעובד ציבור. התשלומים הועברו לברוש באמצעות העברות בנקאיות, והוסוו בחשבוניות כוזבות. ב- 2014, בעקבות פגישה בין גנור לברוש ובר יוסף, ובהתאם להסכמה שהושגה, החל בר יוסף לדרוש בעצמו מגנור תשלום בסך מיליון דולר מחלקו בעסקת הצוללת השישית. בהמשך, דרש בר יוסף מגנור תשלום בסך מיליון דולר נוספים בגין עסקת ספינות המגן. גנור הבהיר לבר יוסף כי יוכל לשלם לו את התמורה הכספית לה הוא מצפה בדרך של תיווך בעסקאות נדל"ן שגנור יוציא לפועל, עסקאות שבר יוסף יוכל לקבל מהן דמי תיווך, וזאת ככל שניתן יהיה להציג בכזב את העסקאות כעסקאות תיווך לגיטימיות.

בנוגע ליחסים בין גנור ומרום, טוען כתב החשדות כי לאחר שחרורו של מרום מצה"ל ב- 2012, הוא דרש מגנור לשלם לו כספים תמורת הפעולות שביצע עבורו בתפקידו כמפקד חיל הים. כדי להסוות את המתת, סיכמו השניים כי גנור ייתן אותה למרום, תוך הצגתה בכזב כתשלומים המשולמים בגין העסקת מרום כיועץ עצמאי של גנור. בהתאם לסיכום, החל מאפריל 2014 ועד לנובמבר 2016, העביר גנור למרום, מהחברות שבבעלותו לחברה שבבעלות מרום, מתת של 557 אלף ש"ח. בגין המתת הנפיק מרום, באמצעות החברה, חשבוניות כוזבות, לפיהן התשלומים ניתנו כביכול בעד ייעוץ בנושאים שונים.

יחסי השוחד בין מרום לבין שרן וזנדברג

עוד עולה מכתבי החשדות, כי לפני שנת 2008 ערך בר יוסף, שהיה מצוי ביחסי עבודה וידידות עם שרן ועם שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, היכרות בין גנור לשרן. בשנת 2009 מונה שרן לראש המטה של שטייניץ. גנור ראה בשרן גורם המקורב מאוד לשטייניץ, וכמי שיכול לסייע בידו בקידום עסקיו. כראש מטה שר האוצר פעל שרן במסגרת תפקידו לקידום ענייניו העסקיים השונים של גנור, ובראשם קידום רכש כלי השיט. בין היתר, שרן סייע לגנור לתאם פגישות עם שטייניץ, שנועדו לקידום העסקאות ועסקיו של גנור. הוא גם קיים מעת לעת פגישות ושיחות עם גנור, בהן העביר לו מידע בנוגע להתקדמות העסקאות. בין גנור לשרן נוצרה הבנה שגנור יתגמל את שרן בעתיד, בעד פעולותיו של שרן לקידום העסקאות והאינטרסים של גנור. החל מספטמבר 2014, שרן היה מועמד לתפקיד מנהל לשכת ראש הממשלה. הוא מונה לתפקיד בדצמבר 2014, ובהמשך מונה לשמש במקביל גם כראש הסגל במשרד ראש הממשלה, עד לסוף אוגוסט 2016. במשך תקופת מועמדותו של שרן לכהן בלשכת ראש הממשלה ובמהלך כהונתו בה, פעל גנור מול שרן על מנת לקדם את עסקיו, ושרן אכן סייע לו.

באמצע 2013 פנה שרן אל גנור בבקשת תשלום שוחד בעד פעולותיו כרמ"ט שר האוצר לטובת קידום ענייניו. שרן ביקש כי התשלום יועבר אליו דרך אדם שלישי. בהוראת גנור מסר עוזרו שיק בסך כ-35 אלף שקל לפקודת מקורב של שרן, שיועד עבור שרן. המקורב הפקיד את השיק בחשבונו, ומסר את מרבית תמורתו במזומן לרמי טייב, ששימש כעוזרו של השר שטייניץ, עבור שרן. התשלום הוסווה בחשבונית כוזבת בגין ייעוץ משפטי שלא ניתן.

בנובמבר 2014 העביר גנור סכום נוסף של כ- 35 אלף שקל עבור שרן, לבקשת שרן, ועל מנת להסוות את התשלום העביר גנור את התשלום השני לחשבון שבבעלות צחי ליבר, חברו של שרן, וזאת במסווה של שירותי ייעוץ שקיבל כביכול גנור מליבר. באוגוסט 2016 העביר גנור תשלום מתת נוסף בסך כ- 58 אלף שקלים לחשבון חברה שבבעלות שותפו של ליבר, על אף שלא קיבל ממנה או מליבר כל שירות. בהמשך, ליבר העביר לשרן את חלק הארי של תשלומי המתת השני והשלישי.

היכרותו של גנור עם זנדברג החלה בסמוך לשנת 2009, על רקע רצונו לקשור קשרים עסקיים בישראל, שכן עד אותה עת התמקדה פעילותו בתחום הנדל"ן באירופה. באוקטובר 2010 התמנה זנדברג לתפקיד יו"ר קרן היסוד. במסגרת תפקידו, הוא קיים יחסי עבודה עם גורמי ממשל רבים, ובהם עם מי ששימש באותה עת מנהל לשכת ראש הממשלה, אייל חיימובסקי. גנור היה מעוניין כאמור לקדם את המגעים לצורך קידום רכישת ספינות המגן, והיה מעוניין לקבל מידע בנוגע להתקדמות המגעים. לבקשת גנור, קבע זנדברג שלוש פגישות בין גנור לחיימובסקי. זנדברג השתתף בפגישות אלו, תוך ניצול תפקידו ומעמדו כיו"ר קרן היסוד. בנוסף, ניצל זנדברג את מעמדו וקשריו על מנת לשוחח עם עובדי ציבור אותם הכיר במסגרת תפקידו, במטרה לקבל מידע שנועד לסייע לגנור לקדם את עסקאות כלי השיט.

על פי כתב החשדות, בין השנים 2016-2012 שילם גנור לזנדברג, ב- 7 הזדמנויות, סכום כולל של 103 אלף שקלים כמתת מושחתת, בעד פעולות שביצע תוך ניצול מעמדו ותפקידו כיו"ר קרן היסוד, למען קידום ענייני גנור, וכן על מנת להטותו למשוא פנים, על מנת שינצל את תפקידו כיו"ר קרן היסוד, לפעולה למען האינטרסים העסקיים של גנור. גנור רשם את התשלומים בספרי חברה שבבעלותו כהוצאות שהוצאו בייצור הכנסתה של החברה, בהתבסס על חשבוניות כוזבות.

שמרון: "עבירה טכנית המתוארת באופן פומפוזי"

בתחילת שנת 2013, התעניינה קרן המחקר ישראל גרמניה, תאגיד שהוקם על פי חוק לצורך שיתוף פעולה מדעי בין המדינות, באיתור אפיקים להשקעת כספי הקרן, בסך עשרות מיליוני אירו, במוסדות בנקאיים או אפיקי השקעה אחרים. במסגרת תפקידה כמנכ"לית קרן המחקר, ביקשה עתליה רוזנבאום, שהיתה מקורבת לגנור, לאתר בנקים שוועדת ההשקעות של הקרן תבחן אפשרות להשקעה בהם. לצורך כך היא פנתה לגנור, שהציע לה לפנות לבנק השוויצרי קרדיט סוויס, ואף תיאם לה פגישה עם נציגיהם, וזאת במטרה לקבל עמלת תיווך מרווחי העסקה לה היה זכאי מהבנק. גנור ביקש להימנע מהצגתו כמתווך בעסקה, ולפיכך פנה לעורך הדין שמרון וביקש ממנו לחתום במקומו על העסקה. שמרון נעתר לבקשת גנור, וחתם על הסכם התיווך מול הבנק כמתווך, על אף שלא תיווך בעסקה. עקב כך הבנק העביר לחשבונו של שמרון שני תשלומים בסך 40 אלף דולר ו- 100 אלף דולר, כעמלה לפי הסכם התיווך. בשלב ראשון שמרון העביר לחברה שבבעלות גנור 32 אלף דולר שהם התשלום הראשון, בניכוי עמלה בסך 20%, ובגין כך הונפקה לו חשבונית בגין "ייעוץ" כביכול.

לפני העברת התשלום השני, החלה בדיקה מקדימה בפרשה זו. שמרון רצה להעביר סך נוסף של 80 אלף דולר לגנור, שהגיעו לו בגין התיווך, בניכוי עמלה בסך 20%, דרך בנק דיסקונט, אך בנק זה סירב להעביר את הסכום לחשבון נאמנות שפתח שמרון, שכן תשובותיו של שמרון בנוגע לעילת העברת הכספים לא הניחו את דעת קצינת הציות של הבנק. לכן, גנור ושמרון פעלו על מנת להעביר את הכספים ישירות מחשבון שמרון בקרדיט סוויס לחשבון חברה שבבעלות גנור בבנק הפועלים. גם בנק הפועלים ביקש מגנור ומשמרון מסמכים שיבהירו את מהות העסקה ביניהם. לפיכך, שמרון וגנור העבירו לבנק מכתבים שהציגו מצגים כוזבים, ואלה הביאו לכך שהבנק אישר את ההעברה. בשל כך חשודים גנור ושמרון בעבירה על פי חוק איסור הלבנת הון.

בתגובה להחלטת הפרקליטות להעמידו לדין בכפוף לשמוע, מסר שמרון: "קיבלתי עכשיו את כתב החשדות ועיינתי בו. אין בו צוללות, אין בו שוחד, אין בו מרמה. ובכל זאת מה יש בו? עבירה טכנית המתוארת באופן פומפוזי, תוך טעויות ניכרות בעובדות, ועל כן בשימוע שייערך גם היא תוסר מסדר היום".

שמרון הוסיף, כי "אין לאדם אלא את חירותו ואת שמו הטוב. איש לא יכול לדמיין מה עובר על אדם חף מכל פשע, אשר קם יום אחר יום לקרוא פרסומים אודותיו בעניין פרשת הצוללות, שאינם אמת. אין בי שום כעס על כל מי שעסק בעניין בדרך מקובלת ומקצועית. אם יש בי כעס, הוא אך ורק כנגד חבורה צינית של אנשי ציבור ופוליטיקאים, שמבלי לדעת את העובדות, וחמור מכך – חלקם על אף שידעו את האמת – עשו בי קרדום לחפור בו, כדי לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלהם, והשתלחו בי יום אחר יום בניסיון לפגוע בי".

כזכור, בחודש מאי הודיעה הפרקליטות על ביטול הסכם עד המדינה שנחתם עם גנור, וזאת לאחר שחזר בו מעדותו. גנור מצדו טען כי הופעלו עליו לחצים כבדים להפוך לעד מדינה. לדבריו, הוא לא נתן שוחד לאיש, והכספים שהעביר היו בתמורה לייעוץ שקיבל.