222 שנים למפגש: פרק 11 - הסילבוס למתגורר על פלנטה ’ארץ’

לכל הפרקים הקודמים בספר "222 שנים למפגש" הקליקו כאן

שארפ אחז את סיכום התצפית שהיה מונח לפניו ועיין בו שנית.

"רצף האירועים שתיעדת כאן יכול להיתפס בעיניי המתבונן כאקראי לחלוטין, כאילו הוא מתנהל ללא שום יד מכוונת. כל שכן, לא נראה שהם פועלים במערכת גומלין זה עם זה או משתייכים למגמה משותפת. באמת במבט שטחי נראה שכך הם פני הדברים.

איזה קשר כבר יכול להיות בין אדם צרפתי שהתיישב לידך, חתולי רחוב, ומכוניות שפגעו זו בזו? לכאורה אין קשר.

אולם ככל שמרחיבים את שדה הראייה, ולומדים את הכללים הסמויים הפועלים בשטח, המציאות נעשית מורכבת יותר מצד אחד, אבל גם מובנת הרבה יותר מצד שני.

לעומק ההשגה על המציאות יש אין ספור דרגות. כדי למנוע ממך ציפיות מוגזמות, אני חייב לציין שברזולוציה שאנחנו הולכים ללמוד את מנגנון הבריאה, לא נוכל להבין את הקשר בין האירועים שתיעדת.

מה שנוכל להרוויח מהלימוד הוא תובנה על המנגנון עצמו. מה פועל בשטח, ובאיזה מתכונת וסדר הדברים מתרחשים.

התובנה הזאת כשלעצמה כבר מקנה מבט חדש לגמרי על המציאות. כשנלמד בהמשך את 'מפת הרצון העליון', התובנה הזאת תוביל אותנו להבנה אמיתית ועמוקה יותר על עצמנו ועל כלל הבריאה."

דייב לא ידע למה לצפות כלל, ולא נותר אלא להסכים בחיוך.

"על עצם העובדה שהמציאות מכילה רבדים נסתרים מאיתנו, אין חולק.

אנחנו שוחים בתוך ים של גלי אור וקול שמחוץ לספקטרום שלנו. קרינות מסוגים שונים מקיפות אותנו מכל עבר, ומטענים חשמליים סטטיים, ביו-כימיים ואחרים פועלים סביבנו כל הזמן. מיליארדי מיליארדים של חיידקים ווירוסים חוגגים לנו מתחת לאף בלי שנראה אותם ללא ציוד מתאים. ובכלל, כל המאסה החומרית שסביבנו נתפסת אצלנו כחומר למרות שזו אשליה אטומית אחת גדולה.

אם היינו ניחנים בחושים שיכולים לקלוט את כל מה שיש למציאות להציע לנו, ולראות את העולם כפי מה שהוא באמת, היינו מבינים את העולם ואת מגוון התופעות שבו אחרת לגמרי. פשוט מפני שהכרת השטח וטיב המפה השתפרו.

אם כך הם פני הדברים בעקבות שיפור של ההבנה הגשמית שבבריאה, על אחת כמה וכמה הדברים נכונים כשמדובר ברובד הרוחני שבבריאה. בו אנו מתחילים מנקודת מוצא אפס, וכל הבנה חדשה שנשיג תאיר לנו אור חדש על המציאות, ותקנה לנו נקודת מבט רחבה יותר על הבריאה כולה.

כדי לרכוש את נקודת המבט הזאת יש ללמוד את המערכת הרוחנית של הבריאה, ואת האינטראקציה שיש לה עם המערכת הגשמית.

אולם יש כאן מוקש רציני.

החלקים הרוחניים שבבריאה לא נתפסים אצלנו בחושים, וגם כלים מדעיים אין בידינו כדי לחשוף אותם, וייתכן שגם לעולם לא יהיו.

התרבויות השונות מספקות שפע של הסברים ותאוריות על המערכת הרוחנית, החל במיתולוגיות הפגניות למיניהן, וכלה בזרמים המונותאיסטיים.

להחליט את איזה גישה לקרב ואיזה לדחות בנושא שאינו ניתן להשגה ובדיקה על-ידי השכל והחושים שלנו, ואינו ניתן למדידה וחקירה בכלים מדעיים, זו משימה מתסכלת. למעשה, אנו חייבים להישען כאן על מידע שנמסר לנו בלי יכולת אמיתית לאשר או לשלול אותו בכוח שיפוט שכלי."

"נו...אז מה עושים באמת? אם כך כל אחד יוכל להציג תאוריה משלו, ולך תתווכח איתו עכשיו אם הדברים נכונים או לא." אמר דייב בתסכול.

"אתה צודק, אבל לא לגמרי. זו באמת הבטן הרכה של כל תרבות או דת המשלבת במצע שלה אלמנטים רוחניים. לכן היא קרקע פוריה לעימות החזיתי שיש בין אנשי מדע ואנשי דת ורוח. אבל ישנם שתי בדיקות שאפשר לערוך כדי להחליט על מי ניתן לסמוך בדבר. האחת לוגית, והיא כבר מוכרת לך, מסורת רצופה שמקורה בעדות רבים. כלי לוגי רב עוצמה לאישור אמיתת כל אירוע או ידע. אם התאמת אצלך שמדובר במסורת על המציאות הרוחנית של הבריאה, והיא מבוססת על עדות רבים ברמה שאי-אפשר לבדות, והעדות לא עברה סילופים ושינויים מהותיים משלב העדות ועד עכשיו, הרי שבהגיון ישר ופשוט יש לקבל את המסורת הזאת כאמתית.

השנייה תאורטית, והיא סוג של בדיקה הפוכה, כלומר אם נמצא תאוריה שמהצד התאורטי שלה היא נטולת סתירות, ומהצד הפרקטי שלה היא שופכת בהירות על הנושא ועומדת במבחן המציאות, נוכל להניח שהתאוריה אמיתית. כל זאת עד שיתגלו בה סתירות פנימיות, כשל במבחן המציאות או פקפוק על אמינות המקורות האנושיים שמהם התאוריה יצאה.

אמונת ישראל בנושא זה נשענת בבסיסה על מסורת העדות העוברת מדור לדור החל מקריעת ים סוף ומעמד הר סיני ועד ימינו. שם נגלתה לכלל ישראל הבריאה על כל מרכיבה הרוחניים.

נוסף לאירועים המוניים ומכוננים אלו, ישנם גילויים רוחניים באמצעות נבואה שחוו הנביאים בדורות הקדומים. אחר כך באו השגות נמוכות בהרבה מנבואה בדורות מאוחרים יותר. והתופעה נמשכת אפילו בדורנו. עד כמה שזה יישמע מפתיע, עדיין יש בינינו מי שחווה את המציאות הרוחנית שנלמד אודותיה הלילה, ממש כמו שאנו חווים את עולמנו הגשמי. כל אחד לפי גודל השגתו ועוצמתו הרוחנית.

מצד שני, המסורת הזאת גם נתמכת במבחן הבדיקה ההפוכה.

היא משוללת סתירות, וכשמבינים אותה בשלמותה היא מסבירה את מציאות העולם בצורה מקיפה עמוקה ובהירה שעוקרת מהשורש את הקשות שבתעלומות הקיום, ומפיגה את הערפל וחוסר ההיגיון שיש במציאות שסביבנו."

שארפ כחכח קלות בגרונו, כמשחיז חרב, ואמר "עד כאן הקדמה, כעת מתחילים."

אמר וקיים.

"התצפית שלך מכסה את כל סוגי ההתרחשויות שיש במציאות. יש בה תיעוד למקרה של אדם עם עצמו, והוא האדם שנתקל בצינור כיבוי אש. 

למקרים בין בני אדם אחרים, כגון שני נהגי המונית, אתה והצרפתי, ובעל החנות שהרטיב עוברת אורח.

למקרים של אדם עם נבראים אחרים שאינם ממין האדם: החתול שנדרס, והיונה והצרפתי.

ולנבראים שאינם אדם: יונים וחתולים.

תוך כדי לימוד החומר אנו נטפל בכל אחד מארבעת הסוגים האלה בפני עצמו, כי בכל אחד מהם פועלים חוקים וכללים אחרים. רק בהבנה של כולם אמורה להתקיים ההבטחה שהבטחתי לך – הבנה חדשה של המציאות."

שארפ קיפל את דף התצפית לשניים, ומסר אותו לדייב. "אפשר לומר ששיעורי הבית שלך הם לערוך התבוננות חוזרת על סיכום התצפית שערכת, ולהבין כל אחד מארבעת סוגי ההתרחשויות דרך המשקפיים החדשות שהלימוד יקנה לך."

דייב שתק. ההקדמה הארוכה ריגשה אותו, והכינה אותו למשהו גדול העומד להתרחש. בסלון החל שעון הקיר הגדול בסדרה של צלילים מונוטוניים כמו מתקפת שיהוקים מתכתית.

"לא נצליח לדחוס את הכול בזמן שנשאר לנו," ציין שארפ "ולכן הלילה נשתדל לטפל בהבנת מנגנון הבריאה, כלומר הכרת חלקי הבריאה. מה הם סוגי הנבראים שיש בה, ומה תפקידם. נלמד גם את כללי היסוד שעליהם כל המנגנון מושתת.

כמעט שלא ניכנס בשלב זה להבנת התוכן הפנימי של הדברים, ולכן סביר שהלימוד יעורר לא מעט שאלות, תהיות ואפילו ספקות. לכן אני מציע לך לקחת את הדברים כמו טיול היכרות ראשוני עם השכבות המטאפיסיות של הבריאה, הנמסרות לך על-ידי המבוססת שבתרבויות תבל.

הכלל הבסיסי ביותר בנוגע לנבראים הרוחניים שבבריאה הוא שאין אנו יכולים לצייר בדמיוננו לא אותם ולא את ענייניהם כפי מה שהם באמת, אלא רק לפי עולם המושגים האנושי שלנו.

ניקח דוגמה אחת להמחשת העניין מאדם הראשון שעליו כבר למדנו.

בתורה יש פסוקים מפורשים המתארים את אדם הראשון אוכל, אולם מצד שני הוא ישות רוחנית. כשאנו באים לנסות להבין אכילה במושגים רוחניים, אנו מגיעים למבוי סתום היות שאנו מכירים רק את עולם המושגים שלנו המכיל את המושג אכילה רק בצורתה הגשמית. לכן ההבנה היחידה שנשארת לנו היא שיש אכילה במובן רוחני. זהו אקט מקביל לעניין האכילה אצלנו, אך שונה ממנו לחלוטין. את האכילה הזאת אנחנו לא מכירים ולא יכולים אפילו לדמיין. הכלל הזה מובן?"

"מובן לגמרי."

"יופי, כדאי להפנים אותו עמוק כי הוא יכול לחלץ אותך מהרבה טעויות אפשריות." אמר שארפ מבלי לפרש את דבריו.

"את הבריאה אפשר לחלק בחילוק כללי לשני חלקים: גשמי ורוחני.

החלק הגשמי הוא החלק שאנו יכולים להרגיש בעזרת חושנו. את החלק הגשמי עצמו גם אפשר לחלק לשני חלקים, עליון ותחתון.

החלק העליון הוא כלל היקום על כל מיליארדי הגלקסיות אשר בו, והחלק התחתון הוא כדור הארץ עם כל יסודותיו והנבראים הגשמיים אשר עליו."

"למה הוא מכל היקום זכה לכבוד המיוחס להיחשב חלק בפני עצמו?"

"זה לא ניתן לו בחינם," הסביר שארפ "כל מה שמתרחש בבריאה סובב והולך סביב מה שמתרחש עליו."

"למרות שהוא רק נקודה מיניאטורית הזרוקה אי-שם בגלקסיה נידחת?" הקשה דייב.

"בפרוש כן." פסק שארפ נחרצות, אך מיד הוסיף "זה באמת יכול להישמע מתמיה כשמעריכים את אפסיותו של כדור הארץ בהשוואה למרחבי הקוסמוס, אבל העניין יובן לך בהמשך.

החלק הרוחני של הבריאה כולל מגוון נבראים משוללי גשמיות שאי אפשר לנו להבחין בהם בחושנו, כלומר הם שחקנים סמויים מן העין האנושית. עם זאת, הם משפיעים על הבריאה, ופועלים בה בכל רגע ורגע. גם כאן יש חלוקה נוספת לשני סוגים: הסוג האחד הוא נשמות, שהן נבראים רוחניים העתידים להיכנס בתוך גוף גשמי לשכון בו ולפעול מתוכו על מנת להשיג את תכליתם הייעודית. זה אמור להיות ידוע לך היות שכבר הרחבנו בנושא וגם סיכמת אותו יפה."

דייב חייך לשמע המחמאה האגבית.

"הסוג השני נקרא 'נבדלים'. הם נקראים כך מכיוון שהם נבדלים לחלוטין ממסגרת גשמית, בניגוד לנשמות.

הנבדלים נחלקים אף הם לשני סוגים: האחד נקרא כוחות והשני מלאכים.

הכוחות הם שורשי הנבראים, ואת המושג הזה נסביר בהמשך.

המלאכים הם נבראים הסובלים משפע דימויים ודמיונות שבני האדם הלבישו עליהם לאורך ההיסטוריה, כל תרבות ותרבות כיד הדמיון הטובה עליה. וחבל שכך, כי זה מעוות את התפיסה שלנו ומקבע אותה לרמת הקומיקס.

אולם אם נתעלם לרגע מכל מה שציירנו בדמיוננו על המושג הזה, וננסה להגדירו במילים נוכל לומר שהמלאכים הם נבראים רוחניים המשמשים כשליחים לקיום כלל הנבראים הגשמיים. הם מבצעים את כל הדברים שהרצון העליון מבקש לקיים ולחולל בבריאה, מהדבר הגדול ביותר ועד הפעוט ביותר. כך שניתן להגדירם בקצרה ככוחות רוחניים שתפקידם 'הוצאה לפועל'."

"אפשר דוגמה?"

"ה-כ-ל" ענה שארפ בקצרה, וכשראה שהתשובה התמציתית הזאת לא מספקת את השואל, הוסיף "סקור בדעתך את כל הנבראים שיש ביקום: דומם, צומח, חי, כל הכוחות הפיזיקאליים, כל תופעות האקלים, כל מקרה וכל שינוי המתחולל בבריאה. במילים אחרות, כל חלקי המציאות שבעולם לפרטי פרטיה, הכול מתוחזק ומופעל בכוח המלאכים."

"מה הכוונה 'מתוחזק ומופעל'?"

"דייקת נכון." שיבח שארפ.

"יש מלאכים שתפקידם לקיים במציאות הגשמית נברא מסוים. למשל אם אנו יודעים שיש נברא ששמו 'יתוש' או 'אקליפטוס', 'אש' או 'כוח הגרביטציה', מוכרח שיש מלאך המופקד על כל נברא כזה לקיים אותו כדי שימשיך להתהוות במציאות. את התפקיד הזה של המלאכים אפשר לכנות 'תחזוקה', פשוט לדאוג שסוג הנברא הזה יהיה בעולם וימשיך להתקיים במציאות העולם.

כעת אם על סוג נברא מסוים עובר איזשהו שינוי, לדוגמה פריחה או לבלוב של האקליפטוסים, הפעולה הזאת מגיעה גם היא ממלאכים המעבירים את הפקודה הזאת מהשורש הרוחני עד לעולם הגשמי. את התפקיד הזה אפשר לכנות 'הפעלה'. על ה'הפעלות' מופקד סוג אחר של מלאכים שעניינם הוא הוצאת ההחלטות של הרצון העליון לפועל, ועוד נרחיב בנושא הזה בהמשך."

"למה הרצון העליון צריך שליחים בכלל?" שאל דייב בטון מבולבל.

"הוא באמת לא צריך." הפתיע שארפ בתשובה מבלבלת יותר מהשאלה.

"את הטעם להחלטה מדוע הרצון העליון נקט דרך של פעולה באמצעות מערכת שליחים מסועפת ולא פועל בעצמו ישירות את כל המעשים, הוא לא מסר בידנו. כפי שהוא לא מסר בידנו אין סוף פרטים שיש בבריאה, ולנו הם נראים כנטולי ערך או היגיון."

מבט חטוף של שארפ בפניו של דייב הבהירו לו שהוא מתחרט על השאלה ששאל, מעומק ליבו.

"אני אנסה לתת לך כלל זהב שישרת אותך לאורך כל הדרך." אמר שארפ בניסיון להפוך את מבוכתו של דייב לשעת כושר להקנות לו ידיעה שלא תוכננה מראש להימסר הלילה. "הרצון העליון כידוע אינו מוגבל כלל, ולכן הוא יכול לברוא את הבריאה באין סוף דרכים ואיכויות, אולם בפועל הוא נקט בדרך מסוימת. היא הבריאה בה אנו חיים, כפי שאנו רואים ומכירים אותה.

לדוגמה הוא היה יכול לברוא את האדם עם ארבע ידיים, או שש או עשרים וארבע או בלי ידיים כלל. כל הצורות האלה, ועוד אין סוף צורות שאנו יכולים ולא יכולים לשער בדעתנו, היו משרתות את תכלית הבריאה היטב. אולם בפועל נברא אדם עם שתי ידיים. למה דווקא שתיים?

זאת לא נוכל לדעת, זה טעם השמור עם הרצון העליון. כדי להבין למה דווקא הצורה הספציפית הזאת נבחרה מכל אין סוף האפשרויות, צריך להיות ברמת ידיעה של הבורא עצמו ולא של נברא. הרי רק הוא מכיר ויודע בכל אותם אין סוף אופנים וההבדל שביניהם, ולמה דווקא הצורה הנבחרת היא המתאימה ביותר לצורך הבריאה.

על אותו משקל בדיוק, אשאל אותך שאלה: אתה יכול להסביר לי למה יש בעולם למעלה מ-40,000 סוגי עכבישים?"

"ממש לא."

"גם אני לא מבין מה רע בסוג אחד. אתה יודע מה, במחשבה שנייה ואחרי התחשבות באשתי, נראה לי שהכי טוב בלי!"

דייב צחק.

"אבל יש סיבה עמוקה למה בדיוק כל סוגי העכבישים האלה נמצאים, לא יותר ולא פחות. למה היו אחרים שנכחדו, ולמה כל אחד מהם בעל מראה ותכונות כפי שהוא.

כך הוא הדין בנוגע לכל הנבראים שעל פני כדור הארץ. כולם נמצאים בו לצורך שראתה בהם החוכמה העליונה.

זו מסקנה מוכרחת המתבקשת מאליה, והעולה מיד לאחר המסקנה שהבריאה נבראה בידי גורם מסוים. פשוט לא יעלה על הדעת שיבראו נבראים סתם בלי שום צורך ותפקיד  כלשהו בבריאה. זאת למרות שאת הטעם והסיבה להימצאותם, ברוב המקרים, לא נוכל להבין. בכל אופן לא בתקופת חיינו בעולם הזה.

יוצא שכל השאלות מהסגנון של 'למה הדברים נבראו דווקא כך?' הן מחוץ לתחום שיפוטנו היות שאין לנו שום כלי אמיתי להבין מה היתרון של הצורה שבה בחר הבורא לברוא את הנברא על פני אין סוף האפשרויות שבהם היה יכול לברוא אותו.

אנו קוראים לזה 'גזרת הרצון העליון' היות שעבורנו המציאות הזאת היא כגזרה ללא טעם או הסבר מדוע כך נבראו הדברים ולא אחרת.

אדרבא, פעמים רבות אנו משוכנעים לפי הבנתנו שהדברים היו צריכים להיברא אחרת, הן בנו עצמנו והן לגבי שאר הנבראים.

אך דבר אחד ברור, האופן המסוים שבחר הרצון העליון ליישם בבריאה הוא המתאים ביותר לצורך תכלית הבריאה."

שארפ איתר את שביב ההבנה שקיווה לראות מתפשט על פניו של דייב.

"אם כן, למדנו כעת כלל גדול נוסף. אנו יכולים לבקש וללמוד את הטעם לבריאה ולמרכיביה, אבל לא על שורש הדברים. כלומר, למה דווקא כך נבראו ולא אחרת, זו גזרת הרצון העליון לפי שיקולי חוכמתו הנשגבה."

השקט ששרר בחדר לאחר ששארפ סיים את דבריו העיד עדות אילמת שהנושא הובן.

המשך בשבוע הבא...