"פתאום שמעתי מושגים כמו ’גוי’, ’גיורת’, ’יהודי’ - וההבדלים ביניהם"

סדר האירועים בחיי אינו שונה מהרגיל. אותו מסלול שגרתי וקבוע מראש לבת שגדלה בסביבה חילונית. גן, בית ספר יסודי, חטיבה, תיכון, צבא, אוניברסיטה. אבל תמיד מבפנים הרגשתי שאני שונה, שמשהו חסר. היתה בי תחושת אי נוחות וחוסר שקט, ולא ידעתי מה אני מחפשת.                                                               

בבית גדלנו על ערכי היופי והאסתטיקה, הלבוש ומראה הגוף הם החשובים ביותר, ועליהם צריך לשמור.      

המפגש הראשוני עם הזהות היהודית שזכור לי בחיים הוא כשהייתי בת 16. בת דודה שלי סיפרה לנו שהיא חוזרת בתשובה, והשאלה שהציקה לי היתה: איך היא מסוגלת להחליף את כל המכנסים בחצאיות? הרגשתי בלבול, דבר שאני לא מסוגלת לתפוס בשכל, כי לא היו לי הכלים הדרושים להכיל. אני מספרת זאת כדי להראות עד כמה רחוקה הייתי מהתפיסה ומההבנה הבסיסית של קיום האלוקות בעולם. בילדותי זכור לי שחגגנו את המועדים בלי להבין מה המשמעות של החג, יותר כי ככה החברה עושה וכדי לשמור על המסורת והמנהגים שבאו מהדורות הקודמים במשפחה. הלכתי בדרכם של הורי, שאנחנו מאמינים בכוח עליון ששולט, ולא ברור איך מגדירים אותו. יכול להיות שזו גם אבן שדרכה מופעלות אותן אנרגיות מיסטיות.

לפני כ-5 שנים התחלתי ללמוד אדריכלות, מה שדרש ממני לעסוק בתחום כמעט 24/7, בגלל המורכבות והאינטנסיביות שנדרשת בתואר. השגרה הייתה מורכבת בעיקר מלימודים, עבודה ומלגה. בתור סטודנטית, היה לי חשוב להצליח בלימודים, ונתקלתי בקושי רב בשילוב של העבודה עם הלימודים. לכן החלטתי להירשם למלגה דרך בית חב"ד, שמקרבים סטודנטים ליהדות. באים למפגשים במשך סמסטר של 4 חודשים, מקשיבים לשיעורי תורה - ומקבלים כסף. הנושאים היו גבוהים רוחנית, תכנים שלא הכרתי וסקרנו אותי להמשיך ולחקור אותם.

בחופשת הקיץ, כחצי שנה מסיום המלגה, הייתה לי הארה שמימית שגרמה לי להתקרב לבורא דרך מעשים. לאט לאט התחלתי עם הקבלה הכי קשה לאישה, הצניעות, ובהדרגה רציתי לשמור שבת, שמירת נגיעה, חגים וכדומה. אך אז נתקלתי בקושי טכני: העבודה שעבדתי בה כדי לממן את הלימודים ואת הדירה שבה התגוררתי, היתה בשבת. שיתפתי את אבי בנושא, והוא המליץ (אבא שלי חילוני) שאתחיל לשמור שבת ולא לעבוד, ואראה איך דברים יסתדרו מעצמם. הרגשתי שהמשפטים נאמרו בשליחותו של אבי, ונדהמתי מהעצה, משום שהיא לא אופיינית לו כלל. בחרתי לשמוע לעצה הזו, והתחלתי לשמור שבת. ואכן, אחרי מספר שבועות, בהשגחה פרטית ראיתי פרסומת על מלגה של "נפש יהודי" באוניברסיטה. התעניינתי ונרשמתי. ברוך השם, זכיתי להכיר רבניות מקסימות, כמו משפחה חמה ואוהבת, שקירבו אותי ועזרו לי בתהליך של החזרה בתשובה.

לאחר כמה חודשים, במסגרת המלגה של נפש יהודי וברוח האווירה של שבועות שהתקרב, למדנו על מגילת רות. פתאום שמעתי מושגים כמו "גוי", "גיורת", "יהודי", ומה ההבדלים ביניהם. עד אז לא שמעתי ולא הכרתי אותם כלל, ולאחר זמן מה התבוננתי בכך שהצד המשפחתי של אמי מצרפת. התחלתי לתהות אם יש לכך משמעות.

התחלתי לשאול את עצמי שאלות, ובדקתי מול אמא שלי אם זה אומר משהו. ואז גיליתי... שסבתא שלי היא נוצרייה שהתחתנה עם סבא שלי, שהוא יהודי. אמא שלי גילתה שהיא גויה מספר חודשים לפני שהתחתנה עם אבי, שהוא יהודי, בזמן שהם הגיעו לרבנות כדי לפתוח תיק נישואין. סבא שלי הטיס את אמא שלי לפריז כדי להתגייר, ומסתבר שהגיור אינו כשר כהלכה, משום שאחרי כשבוע וחצי אמא שלי חזרה לארץ כדי להתחתן.

באותם הרגעים לא עיכלתי עדין את גודל הגילוי והשלכותיו. לאחר מספר ימים חוויתי משבר זהות, הרגשה שהקרקע נשמטה מתחת לרגלי. איך יכול להיות שחייתי כ-23 שנה כגויה בין יהודים, וגיליתי את הידיעה לאחר שכבר כביכול חזרתי בתשובה? המזל היה שבשלב זה עדיין לא שמרתי שבת כהלכתה, כי הייתי בתחילת דרכי. אני משתדלת להודות כל יום על השליחים הנאמנים שהשם שולח, שעוזרים, מכילים, מקשיבים ומחזקים. באותה תקופה הייתי צריכה יותר מתמיד את המילה הטובה והתמיכה הרגשית.

לאחר שהבנתי שנדרש ממני להתגייר בכלל לא הייתה לי התלבטות בנושא, כי כבר רציתי לחזור בתשובה, אז זה בונוס לזכות לעבור את תהליך הגיור. היו הרבה קשיים, משברים ועיכובים בדרך. כשנתיים וחצי עברו, עם הרבה מניעות וייסורים, עד לסיום התהליך בבית הדין של הרב ניסים קרליץ זצוק"ל בבני ברק, שבו זכיתי להיות יהודה כשרה ולהשתייך לעם ישראל.

ברוך השם, כיום אני נשואה לגר צדק. משתדלים להתמודד עם הניסיונות שהשם שולח בשמחה עצומה, ולהכיר תודה לכל מי שתרם, עזר והשתתף, וגם בעתיד, בכל השלבים בחיים.

הקדוש ברוך הוא טוב ומטיב, אוהב אותנו ורוצה רק בטובתנו. אנחנו, בני האדם, מוגבלים בכלים פיזיים כדי להכיל את האהבה הזו. זה כמו אישה נשואה, שרוצה מאוד ילדים, ועדין לא חוותה מהי אהבה של אמא לילד. היא מסתכלת מהצד על אימא טרייה שאוהבת את הילד שלה, ולכן היא תקום בלילה כשהוא בוכה ותדאג להאכיל אותו, לא משנה מה תהיה השעה ביום. כך בורא עולם אוהב אותנו רוצה לתת לנו את כל השפע והטוב בעולם, ואנחנו לא אוהבים את עצמנו מספיק כדי לקבל שזה לא דבר רע, אלא לטובתנו. זו עבודת החיים, לנסות ולראות את הטוב עוד לפני שנקבל את התמונה השלמה, של- למה קרה אותו עיכוב או מניעה למשהו שרצינו מאוד ולא קיבלנו באותו רגע.