"גשר בין עולמות": רב-שיח לזכרו של יעקב וינרוט

רבנים, שופטים ואנשי אקדמיה, פוליטיקאים ואנשי תקשורת השתתפו אמש (שלישי) בערב לזכרו של עורך הדין, ד"ר יעקב וינרוט ז"ל, במלאת שנה לפטירתו. הכנס נערך ליד שולחנו של וינרוט, במשרד אותו ייסד, והמנוהל כיום על ידי בנו, ד"ר יחיאל וינרוט.

הרב הראשי לתל אביב-יפו, הרב ישראל מאיר לאו, נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, השופט בדימוס אליקים רובינשטיין והעיתונאית אילנה דיין נשאו דברים לזכרו של וינרוט. הדוברים העלו על נס את פעילותו המתמשכת של וינרוט כ"גשר בין עולמות" – בין העולם הדתי לחילוני, ובין עולם ההלכה לעולם המשפט. במסגרת הרב-שיח, הוצעו מתווים רעיוניים לאיחוי השסעים בחברה הישראלית בין המגזרים והציבורים השונים והחובה לפעול להקטנתם.

הרב לאו הרחיב בדבריו על מידת החסד של וינרוט ועל היותו גשר בין עולמות, כאשר מצד אחד היה במשך שנים ארוכות חברותא של ראש ישיבת פוניבז', ומאידך גאון בפילוסופיה. הוא הדגיש, כי וינרוט היה "איש חסד ואיש אמת, איש אשכולות – איש שהכול בו".

ברק סיפר על המפגש שקיים עם וינרוט, במהלכו הציע לו להתמנות לשופט בבית המשפט העליון: "הייתי חבר בוועדה למינוי שופטים. חבר הכנסת שאול יהלום הציע בפניי מועמד ראוי לשיפוט – את ד"ר יעקב וינרוט. אמרתי לו שאני מכיר ומוקיר אותו, אך לא מספיק בכדי לתת תשובה. בטרם אביא את השאלה לחבריי השופטים, הצעתי להיפגש אישית עם ד"ר וינרוט. הזמנתי אותו, ושוחחנו כשלוש שעות. במענה להצעתי, ד"ר וינרוט השיב: 'אני מכיר היטב את תפקידו של בית המשפט העליון ומאוד הייתי מעוניין, אבל אינני יכול'. מדוע? שאלתי. הרי היו כבר שופטים דתיים?! והוא השיב לי: 'כאשר יגיע בפניי מקרה שבו תהיה התנגשות בין המשפט האזרחי לבין המשפט הדתי, אני כשופט אצטרך לתת עדיפות למשפט האזרחי, כמתבקש משופט מקצועי על פי אמות המידה המקובלות – וזאת לא אוכל לעשות. נכון שאני נתון בין שני העולמות, אבל אני שייך רק לאחד מהם – לעולם הדתי. לא אוכל למלא את התפקיד, תודה שחשבת עלי".

בהמשך גילה ברק, כי גם לאחר סירובו של וינרוט, הוא המשיך לדון עמו כדי לבדוק האם מדובר בלאו מוחלט, ללא אפשרות לגשר על הפערים: "הוא בשלו – 'אינני יכול'. נפרדנו. אמרתי לשאול יהלום: 'הוא לא מוכן וזה הסתיים'. ואומנם, מבחינת בית המשפט זה הסתיים, אך לא מבחינתי. לא שכחתי את השיחה. היא הייתה מיוחדת במינה. איש עקרונות שלא עושה שקר בנפשו". ברק הוסיף, כי "פעם ראשונה שזה קרה לי, ומאז – מעולם לא קרה לי. מעולם לא פגשתי באדם שסירב לתפקיד שופט עליון".

רובינשטיין סיפר על וינרוט כפרקליט: "ד"ר וינרוט ז"ל היה דמות נדירה וייחודית בנוף הליטיגציה המשפטית – בכישוריו ורבגוניותו, וביכולת הטיעון והשכנוע הפנומנליים בהם ניחן. מי שלא ראה את ד"ר וינרוט טוען בפני בית המשפט, לא ראה קונצרט משפטי מימיו". הוא ציין, כי וינרוט היה לפה לעולם החרדי בוועדת טל שדנה בחוק הגיוס, ובד בבד ייצג אישי ציבור מהעולם הגדול: "שכל חריף, דעתן, פורץ דרך. רמה אינטלקטואלית גבוהה, וירטואוזיות מחשבתית, עונג צרוף. הוא לא היה הברקה חד-פעמית. הייתה לו שפה רבת קסם כנהר שאינו פוסק. לא בכדי נזקקו לשירותיו רבים משועי הארץ".

בהמשך הערב סיפרה העיתונאית אילנה דיין על 'מאחורי הקלעים' של צילום התוכנית, בה ראיינה את וינרוט: "את כולם ראה בחולשתם, והוא לא יודה – אבל גם בקלונם. ובכל זאת התאגרף עבורם. הוא ראה את תפקידו, כמי שמשימתו לשגר עבור הלקוח אגרופים. הרבה פעמים אמר, שאפילו הלך עבורם רחוק מדי". היא נזכרה בפגישתה הראשונה עם וינרוט לפני הצילומים. "לא ידעתי עד כמה הוא רוצה את חשבון הנפש הזה", אמרה. היא תיארה עד כמה הסתקרנה לראיין את וינרוט, וחשפה שלמעשה גם הוא היה עבורה לאוזן קשבת בהתמודדות משפטית אישית שלה שנמשכה מספר שנים: "מעולם לא ראיינתי אדם כה מורכב וכה עמוק ומרתק".

בנו של וינרוט, יחיאל, חתם את הערב בציטוט מן התלמוד במסכת עירובין, לו העניק פרשנות אקטואלית: "הנימוק שבגינו זכו בית הלל שתוכרע ההלכה כמותם, ולא כבית שמאי, הוא משום שהקפידו לשמוע היטב את דעת החולקים עליהם, ורק לאחר מכן הביעו את דעתם שלהם. לא מדובר רק בביטוי לענווה, אלא גם באמצעי לדיוק האמת. האזנה מדוקדקת לבר-הפלוגתא ומתן כבוד לעמדתו תוביל לחידוד טיעונך שלך וליבונו, כך שיקלע לאמת. מתן כבוד לטיעון הזולת גם מרסן אותך בתגובתך, לבל תהיה מתלהמת או פוגענית – אלא עניינית וקולעת אל השערה".

וינרוט הוסיף, כי הנכונות להאזין ליריב הינה חלק ממורשתו של אביו: "הקשבה מדוקדקת לטענות הצד שכנגד איננה רק רכיב של פרפקציוניזם מקטגוריית 'דע את האויב', יש בה גם רכיב אנושי יקר וגם דיוק שכאמור מקרב את הטיעון לאמת. את המורשת הזו אני מאושר לראות כיום, בעומדי בראש המשרד, ממשיכה לפעם בקרב עורכי הדין שלנו, ואין לי ספק שהיא תמשיך להוות השראה ומתכון להצלחה".