הילד שלי לא מצליח למצוא חברים בגן! מה עושים?

כשילד מגיע הביתה וטוען שאין לו חברים, זה יכול להיות שאין לו חברים, וזה יכול להיות שיש לו חברים, אבל הוא נהנה לומר לי את זה שוב ושוב כדי להדאיג אותי.

גם כשילד צודק שאין לו חברים, זה יכול להיות מפורש לשני צדדים. אולי באמת אף אחד לא רוצה להתרועע אתו, ואולי יש לו שני חברים טובים ולא יותר, והוא היה רוצה שיהיו יותר.

כדי לדעת עד כמה הילד חברותי בגן, ועד כמה יש לו בעיה חברתית, כדאי לערוך צפייה, לבקש מהגננת שתצפה ותספר, או לבקש מחברה טובה שמגיעה לאסוף את הילד שלה, שתעקוב.

מדוע לעקוב אחרי התנהגות הילד?

כי "אין לי חברים" – זה יכול להיות:

• אני לא אוהב לשחק עם החברים!
• החברים לא אוהבים לשחק איתי!
• אני מנסה להתחבר אך לא מצליח.
• החברים מנסים להתחבר אתי, אבל לא נוצרת ידידות.
• אין לי כל הבנה ביחסי חברות.

אבל לפני שאנו נתקלים בבעיה, כדאי שנדע, שכדי שילד ילמד לפתח יחסי חברות, כדאי להתחיל לחנך אותו לזה מרגע שנולד, כמעט.

ילד שיהיה מחונך לעצמאות וללקיחת אחריות, יצליח טוב יותר ביחסיו עם החברים.

רוצים שילד יצליח בחברה בגן ובכיתה? – התחילו בבית!

מגיל מאוד צעיר הקפידו להעביר לילד מסר של: אני סומך עליך!

אני בטוח שתנסה בעצמך!

מגיל מאוד צעיר הקפידו לומר לילד: זה הכדור שלך, אתה תחליט מה לעשות בו!

או: אני סומך עליך שתדע מתי ללכת לישון. אתה תחליט אם ללכת לישון בשעה 6 או בשעה 7.

ברגע שנתחיל לסמוך עליו ממש מאז שהוא פעוט, לסמוך עליו שידע לאחוז בבקבוק, לסמוך עליו שידע להרים את גופו ולאפשר לי להחליף לו טיטול, הוא יתחיל להסתגל לחיים נפרדים ממני, ולהסתדר בעצמו.

כשילד ידע שעליו להסתדר בעצמו, הוא יחפש את החברים שלו בעצמו, יתרועע עמם כפי שראוי, ויקיים עמם יחסי תן וקח בצורה נבונה.

מגיל צעיר מאוד עלינו להתחיל לסמוך על ילדנו שיסתדר עם אחיו, הגדולים והקטנים, ושילך בעצמו לשכנים ללוות מהם ביצה.

כשהילד רגיל מגיל צעיר כל כך להסתדר בעצמו, הוא לומד אינטראקציה עם האחר. הוא לומד להישמע לכללים ולארגן לעצמו סדר עדיפויות בתוכם, והוא לומד לקחת אחריות על מעשיו.

לאורך כל שנות הילד עלי לעשות למען הילד, כהורה אוהב ומסור, אבל לא לעשות למען הילד, כשאני יודע שזה "יקלקל" את הלמידה שלו בעתיד.

לאורך כל שנות ילדותו עלי, ההורה, לדעת איך להיות מעורב בחיי הילד, לדעת מה קורה אתו, לדעת אם יש לו בעיה - ומצד שני לא להתערב יותר מדי, באופן בו הילד כבר מוריד את האחריות מראשו ומעבירה בקביעות אלי.

ילד שפוסע לגן כשבאמתחתו ניסיון רב בלקיחת אחריות, בהבנת מחויבויותיו, בהצלחות של שיתוף נעים עם בני משפחה ובידע של יצירת קשר נכון ונבון עם אחרים, הוא ילד שיצליח יותר ביחסיו עם חבריו, ידע להתחבר עם ילדים בצורה טובה, מבלי לקשור את עצמו בהם בקשר חזק מדי שסופו להיקרע.

רוצים ילד חברותי? התחילו לאמן אותו בהיותו צעיר! ככל שאומן יותר בצעירותו, כך יקל לו בהתבגרו.

ואם הוא ילד שתלוי בהוריו, שלא התנסה דיו ביחסי חברות? מה עושים אז?

על כך, בעזרת ה', בטור הבא.