במחשבה תחילה לפרשת וישלח: אתם רוצים למצוא חן בעיניו של מישהו? כך תעשו את זה

"שלושה דברים אני לא מבין אצלכם", הקניט כומר את רבי יהונתן אייבשיץ. "בית הכנסת שלכם מלוכלך לעומת בית התיפלה המפואר שלנו; אצלנו התפילה שקטה וענוגה ואצלכם היא נעשית בצעקות רמות; הלוויות שלכם מלוות בבכיות ויללות ואילו ההלוויות אצלנו מצטיינות באיפוק פנימי גבוה".

"בית הכנסת שלכם נקי", השיב רבי יהונתן בשנינות, "כי לאלוהיכם יש אמא - היא באה לנקות ולסדר. לאלוקינו - אין...

"התפילה שלכם שקטה כי האלוהים שלכם תלוי מולכם על הקיר, ואין צורך לצעוק. ואלוקינו בשמים, אנחנו צועקים כדי שישמע...

"ובקשר להלוויות", הרחיב רבי יהונתן את חיוכו, "גם אני לא אוהב את הלוויות שלנו. שלכם לעומת זאת - מוצאות חן בעיני מאוד, ואני תקווה שלא ייפסקו"...

* * *

"כה תאמרון לאדוני לעשיו", מצווה יעקב את השלוחים שמביאים את הדורון לעשו ונותן להם הוראות מדויקות. סיום דברי השליחים לעשו הוא "ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך". יעקב מבקש לשאת חן בעיני עשו.

מאוחר יותר, כאשר עשו מגיע עם ארבע מאות איש למלחמה, ובדרך נס נכמרים רחמיו על יעקב והוא מחליט לוותר לו כרגע, הוא מציע להאט את קצב הליכת אנשיו, כדי שיעקב יוכל להתלוות אליו בדרך לשעיר.

יעקב מסרב בענווה. "למה זה אמצא חן בעיני אדוני".

לכאורה, תשובתו של יעקב אינה מובנת. הלא אתה שלחת לעשו לומר לו שרצונך למצוא חן בעיניו. הנה, מצאת חן בעיניו. עכשיו אתה תוהה "למה זה אמצא חן בעיני אדוני"?!

הצחקוקים המהוסים נשמעו חרישית ברחבי היכל בית הכנסת. המתפללים התקשו לכבוש את צחוקם למשמע חזרת הש"ץ של שליח הציבור שכנראה התרגש מאוד. האותיות קפצו לו מול העיניים, הלשון והחך בגדו בו שוב ושוב ומילות התפילה יצאו משובשות עד כדי שהעלו דמעות צחוק בעיני השומעים.

רק פניו של אחד המתפללים נותרו ללא שום תנועה והעוויה. הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, בעל ה"חזון יחזקאל", שבסוף ימיו עלה לארץ הקודש, עמד במקומו והאזין בריכוז לתפילה. שום שינוי לא ניכר בפניו.

לאחר התפילה ניגש אליו אחד התלמידים ולא כלא את תמיהתו: "רבי, איך מצליחים בכלל להתגבר בזמן כזה ולא לצחוק? האם הרב הוא מלאך?!".

"גם אני בן אדם", הרגיע רבי יחזקאל את השואל, "וגם אותי הצחיקו השיבושים שלו. אולם נזכרתי בדברי חז"ל (אבות ג', י"א) 'המלבין פני חברו ברבים... אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא'!...

"ערכתי לעצמי חשבון נפש מהיר: יחזקאל, יחזקאל, שנים רבות הרבצת תורה ברוסיה הקומוניסטית תוך כדי מסירות נפש, כתבת את ה'חזון יחזקאל' על התוספתא, צברת מעשים טובים לרוב, ועתה כל זה ילך לאיבוד בשל רגע אחד של צחקוק חנוק? לא יקום ולא יהיה!

"התגברתי בכל כוחי שלא יראו כלפי חוץ שום דבר, כי ידעתי שהמחיר יקר מדי"...

את השאלה בה פתחנו, שואל בספר "בית יעקב", והוא משיב בדרכו שלו.

בדרך רמז, היו שהשיבו על שאלה זו שאין כאן כל סתירה. יעקב אבינו אכן ביקש למצוא חן בעיניו של עשו, שכן כך יינצל מהצורך להילחם איתו ויוכל להמשיך בעבודת בוראו בשלווה. אולם כאשר עשו מוכן להראות לו מציאת חן ומציע ללכת לאט כדי שיעקב יתלווה אליו, מבין יעקב ש"חן" זה עלול לעלות לו בחינוך בניו ובנותיו. על מציאת חן זו הוא עלול לשלם ביוקר גדול. לכן הוא משתמט מהצעתו של עשו ועושה עצמו כלא מבין "למה זה אמצא חן בעיני אדוני".

* * *

למצוא חן זוהי שאיפה של כל אדם. גם אם אינו צריך את הזולת בשום צורה, עדיין טבע האדם הוא לרצות למצוא חן בעיניו.

לשם מציאת החן משתדלים בני האדם לעשות פעולות שונות שלפי דעתם יעזרו להם למצוא חן בעיני הזולת. יעקב אבינו מלמד אותנו שגם כאשר מבקשים את מציאת החן, יש להיזהר שלא לקנות אותה בכל מחיר! אל לו לאדם להפסיד את מהותו ועצמיותו כדי למצוא חן בעיני אחרים.

מתשובתו של ה"חזון יחזקאל" נוכל ללמוד את סוד ההתגברות: בעת הקושי תנסה לחשב את המחירים, תהפוך לסוחר מפולפל. כי לפעמים, זה פשוט לא משתלם.