סגולת הקריאה בספר דברים

[א]

הלימוד בספר דברים: סגולה נפלאה לתשובה שלימה

פתח דברינו יאיר במה שהביא בספר "בית יעקב" (להרה"ק רבי יעקב אהרן אב"ד אלכסנדר זצ"ל) בפרשתנו חידוש נפלא ששמע מרבו הרבי ר' בונם מפרשיסחא זי"ע, הנה הם דבריו על הפסוק (דברים א-א):

"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל. על דרך ששמעתי ממורי הרה"ק [רבי בונם] מפרשיסחא זצ"ל, כי עצה היעוצה לאדם שנפשו חשקה לשוב בתשובה שלימה לפניו יתברך, שילמד כל השנה ספר משנה תורה, ובזה יתעורר לבו לתשובה. וזה אפשר לרמוז כאן, אלה הדברים, דברי תוכחה אלה שבספר זה, דיבר משה אל כל ישראל שבכל דור ודור".

ונראה ברור כי הרבי ר' בונם קיבל מסורה זו מרבו היהודי הקדוש רבי יעקב יצחק מפשיסחא זי"ע, כמו שהביא הגה"ק רבי צדוק הכהן זי"ע ב"פרי צדיק" (פרשתנו אות א): "אומרים בשם היהודי הקדוש זצ"ל, שלמד בכל יום איזה פסוקים מספר משנה תורה, כי אמר שהוא לו לספר מוסר".

ומבאר רבי צדוק הענין בזה: "על פי מה שאיתא בספרי (פרשת מטות) מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר, היינו שבשעת שאמר משה רבינו ע"ה זאת, היה זה הדבר אז היוצא מפי הקב"ה, שהיה שכינה מדברת מתוך גרונו, ולא כנבואת שאר הנביאים שנאמר בלשון כה אמר ה', שמספר מה שאמר השם יתברך.

וכן כאן מורה גם כן הלשון אלה הדברים אשר דיבר משה, שזה הוא הכח בדברי משנה תורה, שמי שקורא בהם הוא כשומע עתה מפי משה, והן הן 'אלה הדברים' אשר משה דובר עתה בפי הקורא, ודברי משה הם 'זה הדבר' אשר צוה ה' כנ"ל, וכתיב (ישעיה נה-י) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם, רק נכנס ללב ופועל בטח, וזה מעלת דברי התוכחה של משנה תורה, דכתיב 'אלה הדברים', שהקורא בהם שומע עתה אלה הדברים אשר דובר משה עתה בפי הקורא".

לפי זה ירווח לנו להבין ביתר שאת פירוש הכתוב: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל", ללמדנו כי תוכחות אלו שאמרן משה מפי הגבורה כששכינה מדברת מתוך גרונו בבחינת "אלה הדברים", דיבר משה "אל כל ישראל" בכל הדורות, כדברי רבי צדוק הנ"ל: "שזה הוא הכח בדברי משנה תורה, שמי שקורא בהם הוא כשומע עתה מפי משה".

[ב]

משה רבינו הקדים ללמד תשובה לפני מתן תורה בפרשת ואתחנן

יומתק לצרף מה שביאר ה"מאור ושמש" (ד"ה או יאמר אלה הדברים) הטעם שפתח הכתוב ספר דברים בדברי התוכחות שאמר משה רבינו לכל ישראל, ולכאורה היה ראוי לפתוח תחילה בעשרת הדברות שנאמרו במתן תורה שנזכרו בפרשת ואתחנן, ורק אחר כך להביא את דברי התוכחות שאמר משה לישראל. ומבאר הענין בזה שרצה הקב"ה ללמדנו בכך, שלפני שעוסקים בתורה צריך מקודם לעשות תשובה, הנה לשון קדשו:

"והנראה לי כי הנה מצאנו בספרי קודש, וכן שמעתי מרבותי הקדושים נשמתם עדן, שהעיקר מעיקרי העבודה הוא להרהר בתשובה קודם ישיבתו ללמוד תורה או קודם עשייתו מעשה המצוות, ואדמו"ר הרב בוצינא קדישא רבן של כל בני הגולה מו"ה יעקב יצחק מק"ק לובלין זצוק"ל אמר, שאם האדם אינו עושה תשובה קודם לימוד התורה עליו נאמר (תהלים נ-טז) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי וגו', מה שאין כן באם מהרהר בתשובה קודם הלימוד אזי נקרא צדיק, כמו שאמרו חז"ל בקידושין (דף מט:) המקדש את האשה על מנת שאני צדיק, אף על פי שהוא רשע גמור מקודשת, שמא הרהר בתשובה, ועל כן רשאי אחר כך ללמוד התורה הקדושה.

וזה נרמז כאן, שלכך הקדים להם משה דברי התוכחות, ומנה כאן את כל המקומות שהכעיסו לפני המקום, לפי שהיה רוצה לבאר להם את התורה, על כן רמז להם כללות כל העבירות שעשו עד אותו היום, כדי שיהרהרו תשובה על כולם קודם שישמעו דברי התורה. וזה ביאור הכתובים אלה הדברים וגו' בעבר הירדן וגו' בין פארן וגו', שכל זה הוכיחם, וכל כך מפני אשר הואיל משה באר את התורה הזאת, על כן הוכיחם תחילה כדי שיעשו תשובה על כל עוונותיהם קודם שילמדו ממנו ביאור התורה".

לפי המבואר הרי זה מתאים להפליא לעצם המהות של ספר דברים, שהלימוד בו הוא סגולה לעורר את האדם בתשובה, לכן הקדים בו משה רבינו לעורר את ישראל על התשובה לפני שהזכיר את המעמד של מתן תורה בהר סיני. יומתק להבין בזה מה שחכמינו ז"ל מכנים בגמרא (ברכות כא:, מגילה ז. ועוד) את ספר דברים בתואר "משנה תורה", כדי לרמז בכך שאפילו החוטא שנפל ברשת היצר ועבר על התורה, מסוגל על ידי לימוד ספר דברים לעשות תשובה ולקבל את התורה שנית בבחינת "משנה תורה"

[ג]

מצות עשה של תשובה בספר דברים

ויש להביא סימוכין לדברי היהודי הקדוש והרבי ר' בונם זי"ע, שלימוד ספר דברים שכלול בו דברי תוכחות של משה רבינו לכל ישראל מסוגל לעורר את האדם בתשובה, לפי שיטת הרמב"ן והסמ"ק (סימן נג) שהמקור למצות עשה של תשובה הוא בפרשת נצבים (דברים ל-א): "והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה, ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו". ופירש הרמב"ן (שם יא) שהיא מצות עשה וגם הבטחה שישובו ישראל בתשובה.

על פי האמור מפרש הרמב"ן מה שכתוב באותה פרשה (שם): "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה, ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". הכוונה בזה על מצות עשה של תשובה שנזכרה בתחילת הפרשה. וצריך ביאור למה לא נזכרה מצות תשובה בד' ספרים הראשונים כי אם בספר דברים.

לפי האמור יש לומר שרצה הקב"ה ללמדנו בזה, החשיבות הגדולה של הלימוד בספר דברים התוכחות של משה רבינו, שהוא מסוגל לעורר את האדם בתשובה. יומתק לפרש בזה הפסוק הנ"ל: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום", מצות התשובה, "לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא". ומפרש איך אפשר לזכות לתשובה: "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". תחילה "בפיך" שתלמד ספר דברים בפיך, ועל ידי זה תתעורר גם "בלבבך" לתשובה שלימה.

[ד]

"אין ישראל נגאלין אלא בתשובה"

מעתה יאירו עינינו וישמח לבנו להבין מנהג ישראל תורה לפי תקנת עזרא הסופר, לפתוח בכל שנה בשבת שלפני תשעה באב הקריאה בספר דברים, כי היות שאנו נמצאים לפני תשעה באב שבו נחרבו שני בתי מקדשנו, והרי שנינו בגמרא (יומא פו:): "גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה". וכן פסק הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ז ה"ה): "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה".

זאת ועוד ידוע מה שמבואר בתלמוד ירושלמי (ברכות פ"ב ה"ד) ובמדרש (איכה רבתי א-נא) כי משיח בן דוד נולד בתשעה באב, והארכנו לבאר הענין בזה, כי דוקא בזמן של הסתר פנים איום ונורא ביום שנחרב בית המקדש, שלא עלתה על דעת המקטרגים כי ביום מר כזה עלולה נשמה כל כך גדולה להיוולד, הערים הקב"ה עליהם להוריד נשמת משיח בן דוד כדי שלא יקטרגו.

וזהו שביאר הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע ב"אמרי פנחס" (תשעה באב סימן שפח) הטעם שתשעה באב נקרא מועד, כמבואר בשלחן ערוך (או"ח סימן תקנב סי"ב): "אין אומרים תחנה ערב תשעה באב במנחה משום דאיקרי מועד". וכן מבואר עוד (שם סימן תקנט ס"ד): "אין אומרים תחנון בתשעה באב ואין נופלים על פניהם משום דמקרי מועד". והיינו כמו שכתוב (איכה א-טו): "קרא עלי מועד". והטעם לכך כי משיח בן דוד נולד בו.

הנה כי כן מטעם זה אנו פותחים בכל שנה את הקריאה בספר דברים בשבת שלפני תשעה באב, שהיא סגולה נפלאה לעורר את ישראל בתשובה המקרבת את הגאולה, ובזכות זה נזכה להפוך את הצום והאבל של תשעה באב ליום של ששון ושמחה, בביאת משיח בן דוד שנולד בתשעה באב.

[ה]

לימוד ספר דברים - סגולה גדולה להיפקד בזרע של קיימא

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, לעשות מטעמים לאבינו שבשמים כאשר אהב, לבאר טעם נוסף על מה שבחר עזרא הסופר לסדר את הקריאה בפרשת דברים בשבת שלפני תשעה אב, על פי מה שהביא הגה"ק כ"ק רבי מרדכי מבילגורייא זי"ע בכתביו חידוש גדול ששמע מאביו כ"ק אדמו"ר מרן רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע, כי פעם בא יהודי אל הרה"ק רבי משה צבי מסאווראן זי"ע בבקשה שיזכה להיפקד בזרע של קיימא.

אמר לו הרה"ק מסאווראן שילמד משנה תורה ספר דברים, ונתן טעם לדבריו כי נזכרו בו דברי תוכחה שאמר משה רבינו לבני ישראל, ועל ידי שילמד את התוכחות יבוא לידי תשובה ועל ידי זה יזכה לבנים. [כאשר נתבונן נראה שדבר זה עולה בקנה אחד עם דברי הרבי ר' בונם הנ"ל, כי לימוד ספר דברים דברי תוכחה שאמר משה לכל ישראל מסוגל לתשובה, אלא שהרה"ק מסאווראן מוסיף על כך שהוא סגולה להוליד זרע של קיימא].

הוסיף על כך כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע טעם נפלא למה ספר דברים מסוגל להוליד, על פי מה שדרשו במדרש (ב"ר סד-ה) מה שכתוב בפרשת תולדות בענין הבארות שחפרו עבדי יצחק: "כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע... רבנן אמרי חמש כנגד חמשה ספרי תורה". ומפרש במדרש כי מה שכתוב (בראשית כו-כ): "ויקרא שם הבאר עשק", הוא כנגד ספר בראשית שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו. ומה שכתוב (שם כא): "ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה", הוא כנגד ספר שמות שכתוב בו (שמות א-יד): "וימררו את חייהם".

ומה שכתוב (בראשית שם יט): "ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים", הוא כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות. ומה שכתוב (שם לב): "ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים, ויקרא אותה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה", הוא כנגד ספר במדבר [שמשלים שבעה ספרים כי ספר במדבר כלול מג' ספרים]. ומה שכתוב (שם כב): "ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ", הוא כנגד ספר דברים שכתוב בו (דברים יב-כ): "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך".

הרי לנו דברים נהירים וברורים כי ספר דברים הוא כנגד אותה הבאר שקראו שמה רחובות: "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ", לכן הלימוד בספר דברים הוא סגולה נפלאה להיפקד בזרע של קיימא, שבכך מרחיב הקב"ה את משפחתו של אדם, "ופרינו בארץ", שיזכה לקיים מצות פרו ורבו בלידת בנים ובנות, אלו דבריו הקדושים.

מעתה יאירו עינינו להבין הטעם שתיקן עזרא הסופר לפתוח בכל שנה את הקריאה בספר דברים בשבת שלפני תשעה באב, על פי מה ששנינו בגמרא (נדה יג:): "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף". ופירש רש"י: "גוף - שם מקום המיוחד לנשמות העתידים להיות נולדים". נמצא לפי זה שהגאולה העתידה תהיה בלידת בנים ובנות.

 הנה כי כן מטעם זה מתחילים הקריאה בספר דברים בשבת שלפני תשעה באב, כי בזכות הקריאה בספר דברים נזכה להוציא נשמות חדשות מאוצר הנשמות, אשר בכך אנו מקרבים את הגאולה התלויה בהוצאת כל הנשמות שבגוף, ועל ידי זה נזכה להפוך את האבל של תשעה באב לששון ולשמחה בביאת משיח בן דוד שנולד בתשעה באב. ויש לרמז ענין זה במה שפתח הכתוב ספר דברים: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל", ללמדנו שבזכות הלימוד בספר דברים ידבר משה בספר דברים דברי תוכחות, אל כל נשמות ישראל העתידות לצאת מאוצר הנשמות.

[ו]

בזכות התשובה שנעשים כקטן שנולד זוכים להוליד בפועל זרע של קיימא

חשבתי דרכי לבאר בדרך עבודה, הקשר הנפלא בין שתי הסגולות שיש בלימוד ספר דברים, סגולה ראשונה שהוא מעורר את האדם לתשובה שלימה, סגולה שניה שהוא מזכה חשוכי בנים בזרע של קיימא, על פי מה ששגור בכל הספרים הקדושים כי בעל תשובה הוא נקי מן החטא "כקטן שנולד".

המקור לכך הוא ממה שאמר דוד המלך שהקים עולה של תשובה (תהלים קב-יח): "פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם, תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה". דרשו על כך במדרש (ויק"ר ל-ג): "תכתב זאת לדור אחרון, מכאן שהקב"ה מקבל שבים, ועם נברא יהלל יה, שהקב"ה בורא אותן בריה חדשה".

ויש לבאר הענין בזה על פי מה שכתוב בפרשת בחוקותי (ויקרא כו-ג): "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם". ודרשו במדרש (ויק"ר לה-ז): "ועשיתם אותם, אמר רבי חנינא בר פפי, אמר להם [הקב"ה], אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם כאילו עשיתם עצמכם". ופירשו מפרשי המדרש שדרש כן ממה שכתוב "ועשיתם אתם" - את"ם חסר ו', והרי זה כאלו כתיב "אַתֶּם", לכן דרשינן: "ואת מצותי תשמרו", אם תשמרו את המצוות, "ועשיתם אַתֶּם", נחשב כאילו עשיתם את עצמכם.

וביאר ה"נועם מגדים" הענין בזה על פי מה ששנינו בגמרא (סנהדרין צט:): "אמר ריש לקיש, כל המלמד את בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר (בראשית יב-ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן". ומפרש המהרש"א בחידושי אגדות (שם): "הנפש שזכר הוא נפש אדם אשר עשו, כי טרם היותו יודע דרכי התורה מותר אדם מן הבהמה אין, ובידיעתו דרכי התורה תגדל יצירתו מכל שאר בעלי חיים, ונעשה אדם שזאת היתה תכלית בריאתו".

נמצא לפי זה כי כמו שהמלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, כן המלמד תורה לעצמו ומקיים את כל מצוותיה, מעלה עליו הכתוב כאילו הוליד את עצמו, על כן יפה דרשו במדרש מה שכתוב: "ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם כאילו עשיתם עצמכם".

[ז]

כל אדם צריך להוליד את עצמו

על פי האמור מפרש ה"נועם מגדים" מה שכתוב (בראשית ו-ט): "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". ודקדקו במדרש על כפל הלשון "נח נח", שהרי היה מספיק לומר: "אלה תולדות נח איש צדיק תמים" וגו'. לפי האמור יש לומר שהכתוב מלמדנו: "אלה תולדות נח נח", התולדות של נח הוא נח עצמו כי הוליד את עצמו, שהרי "איש צדיק תמים היה בדורותיו". והוסיף לפרש בזה מה שכתוב (שם י-כא): "ולשם יולד גם הוא", היינו שהוליד גם את עצמו על ידי שעסק בתורה ובקיום המצוות.

לפי זה יש להאר גם כן ביאור המדרש, שבעל תשובה הוא בריה חדשה כקטן שנולד, על פי מה שביאר "אור החיים" הקדוש פרשת שמיני (ויקרא ט-ח ד"ה ויקרב אהרן) הטעם שצוה הקב"ה לחוטא שיביא קרבן בהמה לכפרה ולא את עצמו, כי בשעת החטא היה בבחינת בהמה בהיותו מתנהג כמעשה בהמה, וכאשר התעורר בתשובה לתקן את אשר חטא הרי הוא מתעלה שוב למדרגת אדם, לכן אין מן הדין שיקריב את עצמו בהיותו אדם על מה שחטא כשהיה בבחינת בהמה. וזהו ביאור המדרש: "ועם נברא יהלל יה", שהקב"ה בורא את הבעל תשובה בריה חדשה, כי בכח התשובה הוא נעשה בריה חדשה מבחינת בהמה לבחינת אדם, והרי זה נחשב כאילו הוליד את עצמו.

מעתה ירווח לנו להבין הקשר הנפלא בין שתי הסגולות בלימוד ספר דברים, סגולה ראשונה שהוא מסוגל לעורר את האדם בתשובה, על ידי שמשה רבינו עצמו מדבר תוכחות אלו לכל ישראל בכל הדורות, כפי שרמוז בכתוב: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל". הנה כי כן מאחר שעל ידי התשובה נעשה האדם בריה חדשה כאילו הוליד את עצמו, לכן הוא מקבל מן השמים את כח ההולדה, לא רק להוליד את עצמו כקטן שנולד, אלא גם כח ההולדה שיוכל להוליד ממש זרע של קיימא.

נמצא לפי זה כי שתי הסגולות בלימוד ספר דברים, הסגולה להתעורר בתשובה מדברי התוכחה של משה רבינו אל כל ישראל בכל הדורות, שעל ידי התשובה מוליד את עצמו, והסגולה להוליד זרע של קיימא בפועל ממש, עולות בקנה אחד כפתור ופרח, כי בזכות התשובה הוא מקבל כח ההולדה מן השמים. ולפי מה שנתבאר הרי מטעם זה תיקן עזרא לקרוא ספר דברים בשבת שלפני תשעה באב, כי טובים השנים, תשובה ולידת הבנים, לקרב את הגאולה התלויה בתשובה ובהוצאת כל הנשמות מאוצר הנשמות.

[ח]

"הא לכם זרע" רמז על אות ה', שהיא סגולה להולדת בנים

בדרך זו במסילה נעלה לאוהבי תורת הרמז, לבאר הקשר הנפלא בין הלימוד בספר דברים, לשתי הסגולות של תשובה והולדת זרע של קיימא, על פי מה שמצינו חידוש גדול בזוהר הקדוש ברעיא מהימנא (פרשת פנחס רטז:), כי מה שברא הקב"ה את העולם הזה באות ה', הכוונה בזה שברא את העולם בחמשה חומשי תורה שהם כמספר ה'.

לכן הוסיף הקב"ה לאברם אות ה' שנקרא שמו אברהם, כי בזכות שקיים חמשה חומשי תורה זכה לאות ה', שהיא סגולה להוליד בנים למעלה מן המזלות, ובזכות שאנו מקבלים מאברהם את האות ה' שהיא חמשה חומשי תורה, אנו זוכים גם כן להוליד למעלה מדרך הטבע, הנה הדברים בלשון קדשו:

"תָּא חֲזֵי, כָּל בִּרְיָין דְּעָלְמָא, קוֹדֶם דְּאִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, הֲווֹ תַּלְיָין בְּמַזָּלָא, וַאֲפִילּוּ בְּנֵי חַיִּי וּמְזוֹנֵי, אֲבָל בָּתַר דְּאִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, אַפִּיק לוֹן מֵחִיּוּבָא דְּכֹכָבַיָּא וּמַזָּלֵי. וְדָא אוֹלִיפְנָא מֵאַבְרָהָם, בְּגִין דַּהֲווֹ עֲתִידִין בְּנוֹי לְקַבְּלָא ה' מֵאַבְרָהָם, דְּאִיהִי חֲמִשָּׁה חוּמָשֵׁי תּוֹרָה. דְּאִתְּמַר בָּהּ (בראשית ב-ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּה' בְּרָאָם, אָמַר לְאַבְרָהָם, בְּגִין הַאי ה' דְּאִתוֹסָף בִּשְׁמָךְ, הַשָּׁמַיִם תַּחְתָּךְ, וְכָל כֹּכָבַיָא וּמַזָּלֵי דִּנְהִירִין בְּה'. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ (בראשית מז-כג) הֵ"א לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם בְּהֵ"א, (שם כא-יב) כִּי בְּיִצְּחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע".‏

בתרגום ללשון הקודש:

"בא וראה, כל בריות העולם, טרם שניתנה תורה לישראל היו תלויים במזל, ואפילו בנים חיים ומזונות, אבל אחר שניתנה תורה לישראל, הוציא אותם הקב"ה מהנהגת של הכוכבים והמזלות, וזה למדנו מאברהם, לפי שעתידים היו בניו לקבל ה' מאברהם שהיא חמשה חומשי תורה, שנאמר בה (בראשית ב-ד) אלה תולדות השמים והארץ בה'בראם - בה' בראם, אמר הקב"ה לאברהם, בשביל אותה ה' שניתוספה בשמך, השמים תחתיך וכל הכוכבים והמזלות המאירים בכח האות ה', ולא עוד אלא שנאמר בה (בראשית מז-כג) ה"א לכם זרע, וזרעתם באות ה"א, כי ביצחק יקרא לך זרע".

בספר "עמודיה שבעה" (עמוד אברהם סימן ב) מפרש לפי זה כמין חומר מה שמבואר במדרש תנחומא (פרשת שופטים אות יא) שראה אברהם בכוכבים ומזלות שאינו מוליד: "אמר לו הקב"ה צא מן המדה, אברם אינו מוליד אברהם מוליד", כי כל זמן שנקרא "אברם" בלי אות ה' שזה מורה על העדר קיום ה' חומשי תורה, אינו מוליד כיון שהוא נמצא תחת שליטת הכוכבים והמזלות, אבל כאשר נקרא "אברהם" בתוספת ה' משום שקיים ה' חומשי תורה, הרי הוא דבוק באותיות התורה שעל ידן נבראו המזלות, ושוב יוכל להוליד בנים אף כנגד הוראת הטבע והמזל.

הרי לנו דברים ברורים כי חמשה חומשי תורה הם כנגד האות ה' שבה נברא העולם, ובזכות ה' זו שניתוספה לאברהם אחרי שקיים חמשה חומשי תורה, זכה להוליד את שרשרת הקדושה של כלל ישראל בלידת יצחק, כי אות ה' היא סגולה ללידה כמו שאמר יוסף הצדיק יסוד עולם לאחיו השבטים במצרים: "הא לכם זרע", רמז להם שבכח האות ה"א אפשר להוליד זרע של קיימא.

[ט]

הצורה של האות ה' היא עובר במעי אמו

ומה נפלאים הם דברי המקובל האלקי רבי דוד בן זימרא - הרדב"ז ב"מגן דוד" (אות ה), שמביא דבר זה כי מה שאמר יוסף הצדיק: "הא לכם זרע", רמז בכך שהאות ה"א מסוגלת ללידת בנים:

"הא לכם זרע. דע אתה המעיין במאמרי זה, כי בכח ה"א הזרע וההולדה וההתפשטות, והיא קיום הנמצאים כולם למיניהם בין עליונים בין תחתונים... ולזה רמזו ז"ל (ב"ר מד-י) אברם אינו מוליד אברהם [עם אות ה'] מוליד, שרי אינה יולדת שרה [עם אות ה'] יולדת, לזה (בראשית יז-טו) לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה, וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן, הרי לך בהדיא כי בכח הה"א הזרע וההולדה, והרמז הנפלא ה"א לכם זרע".

בהמשך הדברים הוא מוסיף רמז נפלא, כי כח ההולדה רמוז בצורה של האות ה' המורכבת מב' אותיות: "וכן מורה ציורה, כי ציורה ד-ו, ויש מי שצייר אותה ד-י, ולא תמצא בכל האותיות שיש לה אות בקרבה ממש, בלתי דבוקה בה, אלא תלויה ומובלעת בה כה', ועובר ירך אמו הוא, ולא מגופה ממש".

ביאור דבריו כי צורת האות ה' מורכבת מב' אותיות, אות ד' ובתוכה מובלעת הרגל של האות ה', שהיא בצורת אות ו' או בצורת אות י' העומדת בפני עצמה, ולא מצינו צורה כזו בכל אותיות האל"ף בי"ת, [כי האות ק' אמנם כלולה גם כן מב' חלקים, אבל האות השניה אינה מובלעת בה אלא יורדת למטה], והרי זה בא ללמדנו כי האות ה' היא סגולה להוליד, שכן צורת האות ה' היא רמז על האם שהעובר מובלע בתוכה בבחינת עובר ירך אמו, אך עומד בפני עצמו שהרי הוא עתיד להיוולד ולצאת מאמו.

והנה מה שמצינו עוד בענין האות ה' המסוגלת להולדה, כמו שהביא ב"אגרת הטיול" [לרבי חיים אחיו של המהר"ל מפראג זצ"ל] (חלק הסוד אות ה) בלשון קדשו:

"מצאתי, כי אות הה"א מן השם הנכבד היא אות ההיריון, סימן לדבר ה"א לכם זרע, ולכך לאה בלהה זלפה היו ראויים להיריון שיש בשמותם אותה ה"א, אבל רחל שאין בשמה אות הה"א היתה עקרה, וחשבה רחל להיבנות מבלהה שפחתה לפי שיש לה ה"א יתירה, שהרי הם תרין ההי"ן בשמה של בלהה".

ונראה שהמקור לדבריו הוא מדברי רבינו האריז"ל ב"שער הפסוקים" וב"לקוטי תורה" (פרשת ויצא), שמפרש מה שאמרה רחל ליעקב (שם ג): "הנה אמתי בלהה בוא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה". כי רחל היתה עקרה מצד שלא היתה לה אות ה' בשמה כשאר האמהות, לכן נתנה ליעקב את שפחתה בלה"ה שיש לה שתי ההי"ן בשמה, ועל זה אמרה: "ואבנה גם אנכי ממנה", שאקח את האות ה' היתירה שיש לה.

[י]

ספר דברים הספר החמישי הוא כנגד הרגל של האות ה'

מעתה יאירו עינינו וישמח לבנו להבין הסגולה הנפלאה שקיבל כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא מהרה"ק מסאווראן, שלימוד ספר דברים הוא סגולה להוליד זרע של קיימא, כי מאחר שספר דברים הוא הספר החמישי המשלים את האות ה' שנברא בה העולם, ולפי המבואר בדברי רעיא מהימנא זכה אברהם להוליד את יצחק באות ה' שניתוספה לו בזכות חמשה חומשי תורה, וגם בניו ישראל זוכים להוליד בזכות שקיבלו חמשה חומשי תורה, לכן בזכות לימוד הספר החמישי ספר דברים המשלים את האות ה' זוכים לזרע של קיימא.

ויש להוסיף תבלין לבאר ענין זה ביתר שאת, בהקדם לבאר הטעם שמצינו הבדל בין ארבעת הספרים הראשונים: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, שנאמרו מפי הקב"ה למשה, לספר החמישי ספר דברים שנאמרו מפי משה, אלא שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו, כמבואר ב"אור החיים" הקדוש בפרשתנו בפסוק הראשון.

והביא ראיה לכך ממה ששנינו בגמרא (מגילה לא:) כי הקללות שבמשנה תורה: "משה מפי עצמו אמרן". ופירש רש"י: "משה מפי הגבורה אמרן, ונעשה שליח לומר כך אמר לי הקב"ה". אבל בתוספות (ד"ה משה) פירשו: "משה מעצמו אמרם, וברוח הקודש". ופירשו המפרשים הכוונה בזה שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו. וצריך ביאור מאחר שאפילו אם חסרה אות אחת מספר דברים בספר תורה הוא פסול, מהו הענין שחילק הקב"ה בין ארבעת ספרים הראשונים לספר החמישי.

ונראה לבאר הענין בזה לפי מה שנתבאר, כי חמשה חומשי תורה הם כנגד האות ה' שנברא בה העולם, והנה כבר למדנו כי צורת ה' כלולה מב' אותיות ד"ו או ד"י, לכן חילק הקב"ה בכוונה תחילה את ד' ספרים הראשונים שהם כנגד האות ד' של האות ה', ואילו הספר החמישי ספר דברים הוא כנגד הרגל התלויה של האות ה' שהיא אות ו' או אות י', שמצד אחד היא עומדת בפני עצמה אבל מצד שני היא חלק בלתי נפרד מהאות ה'.

הנה כי כן מטעם זה ספר דברים מסוגל להוליד זרע של קיימא, שהרי כבר למדנו מדברי הרדב"ז, כי הרגל של האות ה' הנבלעת בתוכה, היא רמז נפלא על העובר הנתון במעי אמו. ויש לרמז ענין זה במה שפתח הכתוב ספר דברים: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל", ללמדנו שבזכות הלימוד בספר דברים ידבר משה בספר דברים דברי תוכחות, אל כל נשמות ישראל העתידות לצאת מאוצר הנשמות.

[יא]

אות ה' יש בה רמז נפלא על תשובה

הבה נמשיך במסענו לבאר לפי זה הטעם שספר דברים מסוגל לתשובה, על פי המבואר בגמרא (מנחות כט:) שהעולם הזה נברא באות ה', כמו שכתוב: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא בה' בראם. ומפני מה נברא העולם הזה בה', מפני שדומה לאכסדרא [שפתוח מתחתיו. רש"י], שכל הרוצה לצאת [ממנו לתרבות רעה] יצא.

[ומקשה בגמרא]: ומאי טעמא תליא כרעיה, [מדוע תלויה רגל הה' ויש פתח פתוח בין רגל הה' לגגו, ומתרץ], דאי הדר בתשובה מעיילי ליה, [אם יחזור בתשובה מכניסים אותו בפתח העליון שבין רגל הה' ובין גגה. ומקשה שוב], וליעייל בהך [שיכנס באותו פתח התחתון שממנו יצא לתרבות רעה. ומתרץ], לא מסתייעא מילתא". כלומר אחרי שחטא ויצא לתרבות רעה מאותו פתח, לא יצליח להיכנס שוב באותו פתח שיצא ממנו.

בספרים הקדושים מבואר הטעם לכך, כי המשטינים והמקטרגים שנבראו מהעבירות שלו יושבים באותו פתח שיצא ממנו לתרבות רעה, ואינם נותנים לו לחזור ולהיכנס משם על ידי תשובה, לכן יצר הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו פתח קטן למעלה מהרגל התלויה של האות ה', כדי שבעל תשובה יוכל להיכנס ממקום שאין שם מקטרגים. מבואר מזה כי באות ה' שבה נברא העולם רמוז, שהקב"ה מקבל את האדם בתשובה מהפתח של האות ה'.

יש לרמז ענין זה במילת תשוב"ה שהיא אותיות תשוב ה', אומרים לחוטא תשוב בתשובה כפי הרמז באות ה' שנברא בה העולם. ונראה שלזה נתכוון המשורר האלקי שלמה המלך בשיר שכולו קודש (שיר השירים ה-ב): "קול דודי דופק פתחי לי". ודרשו במדרש רבה (שם): "אמר הקב"ה לישראל, בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט". הכוונה בזה כי היות שאי אפשר להיכנס בפתח הרחב מלמטה של האות ה', עם כל זאת מבקש הקב"ה מאתנו לפתוח לו פתח קטן כחודה של מחט למעלה מהרגל התלויה של האות ה'

וזהו גם כן הרמז בפסוק (שם ב-ט): "הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". כלומר הקב"ה עומד אחר הכותל של האות ה', משגיח מן החלון הפתוח למעלה, ומציץ מן החרכים, כי הוא יתברך מצפה בכיליון עינים שאיש ישראל יעשה תשובה ויכנס שם. ויש לומר כי זהו הרמז בתיבת תשוב"ה שהיא אותיות תשוב ה', לרמז כי מצות תשובה רמוזה בחלון של האות ה' שאפשר להיכנס משם.

מעתה מבואר היטב הטעם שלימוד ספר דברים מסוגל לתשובה, כי מאחר שספר דברים משלים את האות ה' שנברא בה העולם, ולפי מה שנתבאר ד' ספרים הראשונים הם כנגד האות ד' של האות ה', ואילו ספר דברים הוא כנגד הרגל התלויה של האות ה', שדרך החלון הפתוח אפשר להיכנס בתשובה, לכן דוקא ספר דברים שלא רק משלים את האות ה', אלא הוא גם הרגל התלויה שדרכה נכנסים בתשובה לפני הקב"ה, מסוגל לעורר את ישראל לתשובה שלימה.

[יב]

ספר דברים פותח את עיני האדם לראות הפתח הפתוח של האות ה'

רחש לבי דבר טוב לבאר בזה ביתר שאת הטעם שהבדיל הקב"ה בין ארבעת הספרים הראשונים: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, שנאמרו מפי הקב"ה למשה רבינו, לספר החמישי ספר דברים שנאמר מפיו של משה, אלא שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו, על פי מה שכתוב (תהלים סח-לא): "גְּעַר חַיַּת קָנֶה".

ומפרש בזוהר הקדוש (פרשת פנחס רנב.) כי ההבדל בין חמ"ץ ובין מצ"ה הוא בין אות ח' של חמ"ץ לאות ה' של מצ"ה, כי האותיות מ"צ שוות בשניהם. וזהו הפירוש: "גער חית קנה", שגער הקב"ה באות חי"ת של חמ"ץ, ושבר את הפתח הסגור ברגל השמאלית של האות ח', ועשה ממנה אות ה' של מצ"ה שהיא פתוחה.

ונראה לפרש הכוונה בזה על פי מה שלמדנו, כי הפתח באות ה' הוא רמוז שיש תיקון לחוטא בתשובה, להיכנס שוב אל הקדושה דרך אותו פתח. אמנם היצר הרע רוצה להפיל את החוטא ברשת היאוש שאין לו תקנה בתשובה, לכן הוא מסמא את עיני האדם שלא יוכל לראות את הפתח שבצד שמאל של האות ה'.

וזהו שכתוב על אנשי סדום (בראשית יט-יא): "ואת האנשים אשר פתח הבית היכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצוא הפתח". שנלאו למצוא הפתח הפתוח בצד שמאל של אות ה', שרומז שיש להם תקנה בתשובה. והנה כאשר סוגר היצר את הפתח הפתוח בצד שמאל של האות ה' נעשה ממנה אות ח'.

ויש לפרש בזה רמז הכתוב (שם כז-מו): "ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת, אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים". האומה הנקראת על שם "חת" היא משום שאצלם הפתח של האות ה' הרומז על תשובה סגור ומסוגר בצורת אות ח', לכן נקראים "חת" כי הם בבחינת אות חי"ת. וזהו שאמרה רבקה: "קצתי בחיי מפני בנות חת", שאינם מאמינים בתשובה.

לפי זה יתבאר היטב מה שלמדנו מדברי הזוהר הקדוש, כי ביציאת מצרים גער הקב"ה ושבר את האות ח' של חמ"ץ ועשה ממנה אות ה' של מצ"ה, כי על ידי ששקעו ישראל במצרים במ"ט שערי טומאה, נפלו ברשת היאוש שאין להם תיקון בתשובה, כמו שכתוב (שמות ו-ט): "וידבר משה כן אל בני ישראל, ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה", עד שבא הקב"ה וברוב רחמיו וחסדיו פתח את עיניהם של ישראל שיש להם תיקון בתשובה. וזהו הענין ששבר הקב"ה את האות ח' של חמ"ץ ששם סתום הענין של תשובה, ועשה מזה האות ה' של מצ"ה שיש להם תיקון לחזור בתשובה ולהיכנס בפתח של האות ה'.

הנה כי כן הרווחנו להבין מה שהבדיל הקב"ה את ספר דברים משאר הספרים, כי ספר דברים הוא כנגד הרגל התלויה של האות ה', שאינה מחוברת ממש כמו האות ח' אלא עומדת בפני עצמה. וזהו ביאור הסגולה של לימוד ספר דברים שהוא דברי תוכחה שאמר משה רבינו לכל ישראל, שפתח את עיניהם של ישראל לראות הפתח הפתוח ברגל של האות ה', ועל ידי לימוד ספר דברים יפתחו עינינו לראות הפתח של תשובה באות ה'. ויש לרמז ענין זה בסיום ספר דברים: "אשר עשה משה לעיני כל ישראל", שפתח עיניהם של ישראל לראות את הפתח של תשובה באות ה' שנברא בה העולם.

מעתה יאירו עינינו להבין ביתר שאת הטעם שתיקן עזרא הסופר לפתוח בכל שנה את הקריאה בספר דברים בשבת שלפני תשעה באב, כי בהיותו מסוגל לפתוח את עינינו לראות הפתח של תשובה הפתוח באות ה', בזכות התוכחות שאמר משה לכל ישראל בכל הדורות, הרי הוא מסוגל לעורר את ישראל בתשובה שלימה, ובזכות התשובה שמקרבת את הגאולה נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.