מזועזעת. לא, ילדים בני שמונה לא אמורים לשוטט באתר אינטרנט לבד!

אתר הידברות הוא בין המסוננים, המוקפדים וה'מגולחים' ביותר שאני מכירה בתוך עולם התוכן. 

מה שלא חופף עם ההלכה, יראת השמיים ורצון השם - מוסר! ולא, לא סתם בחרתי להשתמש במילה הזו, שכן כל מה שאינו עולה בקנה אחד עם המוסריות היהודית - 'מגולח' ויורד מן האתר. כמו לגולשים שלנו ואולי אף יותר, גם לנו ברור שאילולא המוסר - אי אפשר באמת להקים ולנהל אתר חיזוק ברוח היהדות. 

להרבות ולהגדיל כבוד שמיים בעולם, זו המטרה בגדול. ובקטן? זאת עליכם לדעת גולשים יקרים, שחופש הבחירה שלנו ככותבים באתר הידברות, כפוף כל הזמן לשיקולים של צניעות, כבוד הזולת וכבוד המקום. רכילות, ליצנות, חנופה, לשון הרע ואפילו הקל שבקלים - לא עוברים את כברת העורכים. 

יהא זה האייטם הכי חזק שיהיה, בעל פוטנציאל הצפיות הכי מדהים שיש - אם הוא לא מתאים לרוח האתר, הוא מוסר, כי המוסר - קודם להכל.  

לאחרונה הצליחה תגובה באתר יהודי אחר, להוציא אותי משלוותי. 'איך אתם מעלים כתבה על הריון ולידה, כשילד בן שמונה משוטט באתר'? נזעק ההורה ואני נדרכתי. תגובות כאלה תמיד מכעיסות אותי, לו רק בשל העובדה שילד בן שמונה לא אמור 'לשוטט' באתר אינטרנט - מסונן ומוקפד ככל שיהיה - לבדו! איפה ההורים, איפה ההשגחה, איפה הלב? 

אתר תוכן הוא אתר תוכן, ומוקפד ומסונן ככל שיהיה - ילד בן שמונה לא אמור לשוטט באתר שיש בו מגוון כתבות במגוון נושאים אקטואליים שמיועדים למבוגרים, לבדו!

השאלות האלה צריכות להדליק אצלנו נורה אדומה

אמנם התחתנתי רק לפני 4 חודשים ואני לא ממש יודעת איך זה להיות אמא, אבל אני כן יודעת איך ולאן צריכים לשאוף בחינוך הילדים - במיוחד בדור שבו אפשר להגיע להכל, בלחיצת כפתור: ברור שבלכתחילה - הורים לא אמורים לתת לילדים לגלוש דרך מכשיר טלפון פרוץ ללא השגחה. גם במכשירים כשרים שבהם יש אפשרות להיכנס לאתרים כשרים, יש צורך בפיקוח!

אני שואלת, איך יכול להיות שילד בן שמונה, משוטט בעצמו באתר ועובר מכתבה אחת למשנתה - כשאין לו בכלל את הדעת להתמודד עם כל מיני כותרות שהוא נתקל בהן? איך יכול להיות שילד בן שמונה קורא כותרת כזו או אחרת - בכתבה שמיועדת למבוגרים? מספיק שהעיניים שלו ינוחו על צמד המילים 'פיגוע דקירה' - בכתבה אקטואלית, וזה כבר עלול להותיר בו רשימו לכל החיים. אז תגידו לי אתם, איך יכול להיות שילד בן שמונה לא מבקש מאמא או אבא את הרשות לצאת מתוכנית שבה הוא צופה כעת, כדי לצפות במשהו אחר?

השאלות האלה צריכות להדליק אצלנו נורה אדומה, כי הן בעצם מסמנות גבול שהיה ואינו, גבול שפעם היה ברור לכל, ועכשיו נמחק והיטשטש. איך זה יכול להיות שאנחנו כהורים כבר לא נמצאים בעמדת שליטה על מה שנכנס לאוזני הילדים ומה שיוצא מפיהם? אני מכירה בחורה צעירה וחכמה שאיך שהיא הפכה לאם קיבלה על עצמה החלטה חד משמעית לעבור על כל התכנים שהילדים שלה רואים, שומעים וקוראים, לפני שהיא מתירה להם להיכנס אליהם, והס מלהזכיר 'שוטטות' עצמאית מתוכנית לתוכנית או מסיפור לסיפור. 

איך ומתי זה קרה לנו שהאוזניים והפה של הילדים שלנו זלגו מרשות לרשות, והפכו להיות ברשות עצמם? שימו לב כמה קורסים להורות מתקנת ישנם היום... אבל לפני 30 שנה, מי היה צריך את זה בכלל? 

הורים ידעו לחנך, וגם אם זה היה לפעמים ביד קשה - הילדים הבינו שיש גבול שאסור לעבור אותו!

איזה גבול יש לילדים של היום? 

אז כן, מתגובות כאלו ודומות להן - אני מזדעזעת בכל פעם מחדש. 

אלו רשמים אתם רוצים שהילדים שלכם יקלטו ויפלטו? 

רק לפני חודשים אחדים פרסם המשרד לביטחון פנים דו"ח עם נתונים קשים על אלימות רשת, שממנה נפגעים מדי שנה - תאמינו או לא - גם ילדים בני שמונה. 

איך ומתי זה קרה לנו, שהורדנו את האצבע מהדק החינוך, והעדפנו לטמון ראשנו בחול - לא לראות, ולא לשמוע ולהעלים עין ממה שהילד רואה ושומע - ולו רק כדי לזכות בקצת שקט מצדו?

הילדים האלה שמגיעים בסופו של דבר לאלימות - ברשת או מחוצה לה, למדו את המילים או ההתנהגות הקלוקלת איפשהו. זה לא נברא בהם יש מאין! ילד הוא טבולה ראסה - הלוח הפנימי שלו חלק, והוא רק 'סופג' אליו רשמים, מילים, חוויות, התנהגויות ודפוסי מחשבה. אם אנחנו לא נשמור על החושים שלו, מי יעשה את זה במקומנו?

אלו רשמים אתם רוצים שהילדים שלכם יקלטו ויפלטו? 

תנו לי להגיד לכם למה אני שואפת, ואיך זה צריך להיראות בעיניי:

1. לא להרשות לילדים לצפות בתוכנית כלשהי, מבלי שצפיתם בה קודם וראיתם שהיא נקייה מכל הבחינות: בלי מילים לא יפות, בלי העלבות, בלי פגיעה בזולת, בלי התנהגות בלתי מכבדת שרומסת ערכים נעלים כגון כיבוד הורים, ובלי מראות שאינם צנועים. 

2. אל תחכו שהמשרד לביטחון פנים יקים בשבילכם מערך למניעת אלימות ופשיעת רשת - תמנעו אותה כבר היום, כשהילדים עוד קטנים. תעשו חוקים בבית, ותוודאו שהילדים לא עוברים עליהם. אם הילד אמר מילה שאינה יפה - אל תעברו על זה בשתיקה. תקחו אותו לצד, תסבירו לו למה בבית שלנו לא מדברים בצורה כזו, ותתנו גם עונש אם צריך. המסר חייב לעבור, גם אם בצורה קשה. עדיף שיהיה לו קשה והוא יגדל ישר, מאשר שלכם יהיה קשה בעתיד כי הוא גדל עקום. 

3. תעקבו אחרי הילדים, ותדרשו לדעת עליהם הכל - עם מי הם משחקים בגינה, איך הם מדברים לחברים, במה הם משחקים והיכן. ילד שנותנים לו טלפון בלתי מפוקח הוא לא פעם הילד שהוריו כלל לא יודעים את התשובות לשאלות הללו. 

4. כשאתם מאפשרים צפייה בתוכנית מסוימת, אסור בתכלית האיסור שהילד ייצא ממנה ללא רשותכם. החזירו לעצמכם את השליטה בפעולות הפשוטות הללו, שיכולות להיות כל כך הרות אסון למי שנותן יד חופשייה.