גל אוחובסקי, למה ישי ריבו ונתן גושן מפחידים אותך כל כך?

אם גל אוחובסקי היה נתקל בטרנד של שירים שמקדמים תפיסות להט"ביות – סביר להניח שהוא לא היה מתחלחל, כפי שהתחלחל מול הדואט המקסים של ישי ריבו ונתן גושן. הוא לא היה אומר שזו החלנה, ושכדאי שישדרו שירים כאלה רק בתחנות רדיו של להט"בים. הוא לא היה טוען שזה "ניסיון של אנשים ליברליים-מדי להשתלט כאן על התודעה". ולמה? מהסיבה הפשוטה, שעבורו החילוניות היא המיינסטרים, האמת, הדבר המובן מאליו, נקודת האמצע, וכל מי שלא משויך אליה באופן ברור – הוא זר, אחר, וכדאי שיתפוס פינה בגטו שלו. שלא יפריעו לנו להתמוגג מהליברליות ומהכלת-האחר הקוסמית שלנו.

מביך לראות אדם בוגר, אינטלקטואל, מבין עניין, שלא רואה את הדבשת של עצמו בצורה כל כך בולטת. הרי אוחובסקי, שבעצמו נלחם לשיטתו על זכויות המיעוט, על קבלת האחר (כולל במוזיקה המזרחית, אגב), על פלורליזם ועל הכלה – הופך את עורו בשנייה שזה מגיע לאזור היהדות. אם היתה תופעה של שירי פופ עם גוון נוצרי ברדיו הישראלי, אין לי ספק שהוא לא היה מתקומם. אם זמרים מהרשות הפלסטינית היו משתחלים לפלייליסט, הוא היה מברך על כך ומדביק תווית של "רב תרבותיות". אבל כמו הרבה מחבריו למסדר הפלורליזם בעל הראייה המוגבלת – כשזה מגיע ליהדות, אפשר ורצוי להדיר אמנים שמדברים על אמונה, אפשר ורצוי להכתיב לאנשים שרוצים להגיע להופעות בהפרדה עקרונות צניעות אחרים, ולמעשה הוא עצמו משתמש במסקינטייפ שחור על העיניים, כי זה לא בא לו בטוב. זה מפריע לו להיות נאור.

אבל היי, חלק מהנאורות זה לא לקבל את האחר? זהו, שכבר מזמן לא.

שיר ההדתה האולטימטיבי

אוחובסקי לא חוסך במילים מטנפות, ואת השקפתו האישית הוא עוטף כאילו מדובר בביקורת פסבדו-מקצועית. "זה שיר נורא, שיר ההדתה האולטימטיבי", הוא כותב על "נחכה לך" של ריבו-גושן, וגם טוען שממש הגיוני שאחרי השיר הזה יהיו רק הופעות נפרדות לגברים ולנשים, ובאופן כללי שיפסיקו להשמיע נשים ברדיו. שימו לב לרטוריקת ההפחדה: זה מתחיל בשירים שמדברים לקב"ה, ובסוף עוד יסגרו אותנו בגטו חילוני ויאלצו אותנו לאכול קליפות תפוחי אדמה בהכשר הרב רובין. היזהרו, הדתיים נוהרים לקלפיות. אז לפני שיכלאו אותנו ויגבילו את חופש התנועה שלנו, החילונים, בואו נעיף מהרדיו את הדתיים האלה, ששרים על אביהם שבשמיים ומנסים למרר את חיינו כאן במדינת ישראל.

נתן גושן וישי ריבו. דואט יפהפה

החשש של אוחובסקי מזכיר לי חששות מעידנים אחרים וחשוכים. אם חייזר היה נוחת כאן ושומע אנשים שכמותו, הוא היה בטוח שבישראל קיים גזר דין מוות לכל מחלל שבת, ש"טיב טעם" נכחדה מזמן, ושברחובות מותר להסתובב עם שטריימל בלבד לגברים ועם חיג'אב שחור לנשים. ככה עובדת הפחדה – נותנים לציבור להאמין שאנחנו-החילונים-הנאורים נמצאים תחת מתקפה מאסיבית, ועוד שנייה נתעורר ונמצא את עצמנו בשלטון האייתוללות תוצרת כחול לבן. זה מין כישרון מפוקפק כזה, לצייר את המציאות בצבעים קודרים. מזכיר קצת את מה שאנשים מסוגו טוענים כלפי הבית ברחוב בלפור. אבל כשנזכרים שהטור הלוחמני-עם-מצוקת-הנשימה נכתב בכלל בגלל איזו בלדת פופ חביבה, זה פשוט נראה מגוחך.

יצא לי לשוחח עם גל אוחובסקי לא פעם בעבר, בעיקר כשראיינתי אותו לכתבות שונות ב"רייטינג" ו"מעריב". הוא אדם אינטליגנטי ומעמיק. אבל ביהדות, בואו, הוא לא העיפרון הכי מחודד. רוב תפיסותיו הארכאיות והחשוכות במידה מסוימת נובעות מבורות מוחלטת ומאותה תחושה פאניקה דמיונית שאחזה בתושבי מדינת "טיים אאוט", כאילו תכף ומיד מעלים לגרדום את כל מי שלא מתפלל שלוש פעמים ביום. כן, פשוט בורות ילדותית והיסטרית. ואם תוסיפו לזה את העובדה שהיהדות סותרת את נטיותיו ואת אורח חייו - תבינו שיש כאן מאבק על אוטומט, ולא משהו שהוא בחן לעומק באופן ניטראלי ופתוח.

"אל תגידו לי שזה תמים, כי זה מחלחל", כותב אוחובסקי לקראת סוף טור הפאניקה שלו. ואני אומר לכם – אל תגידו לי שהטור שלו תמים, כי הוא מחלחל. טורים כאלה נועדו לעיני עורכי פלייליסטים בגלגלצ, למשל, בתקווה שאולי יימנעו מלהכניס שירים כאלה לפלייליסט, שמא הם נותנים יד למזימה הזדונית להכניס קצת אמונה בלבבות. שדרן רדיו יקר, בזכות התמימות שלך בסוף יסגרו לך את הפיצוצייה מתחת לבית בשבת. זה מתחיל בישי ריבו ובנתן גושן, ונגמר בסנהדרין קטלנית.

והנה עוד ציטוט שחושף את הפאניקה: "אני לא אוהב מוזיקה אמונית. זאת מוזיקה מקולקלת. אני לא מעוניין לשמוע תפילות ברדיו שלי; בשביל זה יש תחנות לאנשים מאמינים. אני לא רוצה שיסבירו לי... כמה כיף שיש אלוהים וכמה טוב יהיה לי אם אעשה כל מה שרבנים זקנים חושבים שהוא רוצה שאני אעשה. הגל הזה שהפך עכשיו למבול הוא עכור ומסוכן".

השאלה היא איזה גל הפך לעכור, אדון גל.

פופ רדוד? מעולה. מוזיקה עם תוכן? אמאל'ה

עצוב לראות עד כמה אדם יכול לברוח משורשיו. לאוחובסקי כנראה אין בעיה לשמוע מפעם לפעם את המוזיקה הכי ירודה ופרוצה שיכולה להיות. אבל כשמתחיל כאן מסר טיפה עמוק, שמדבר על מציאות קצת יותר גדולה מאיתנו, שלא בועט במסורת של אלפי שנים – הפחד מתחיל לחלחל, וההיסטריה מתחילה לדבר מגרונו. אמונה? אמאל'ה! תנו לי עוד קצת פופ רדוד לאיזון.

וזו הנקודה, שגם מבקר המוזיקה שנמצא באוחובסקי מתחיל לזייף. בגלל שהטקסטים של ריבו רחוקים מעולמו, אוחובסקי כבר הופך לתועמלן בעצמו, וטוען ש"הגיע הזמן להזהיר: קודם כל זה לא עניין של טרנד מוזיקלי, כי העניין הוא לא המוזיקה. זה קמפיין להגברת האמונה. בניגוד לרוק, מזרחית או פופ, הגל האמוני מתעסק רק בטקסטים. תביאו מלודיה מתוקה, גיטרה וזהו. איש לא מתעניין באמת בהפקה, בצלילים, העיקר שכולם יבינו שזה על אלוהים, שאנחנו מאמינים, שאנחנו מודים לך ה' אלוקינו".

אתם מבינים את הבדיחה ואת החירשות המוזיקלית שפתאום השתלטה על מבקר המוזיקה הוותיק? בהינף יד הוא פוסל את ההפקה המצוינת של ריבו, את ההשקעה שלו בפרטי-פרטים בנגנים ובעיבודים, וטוען שאף אחד במוזיקה היהודית לא באמת חושב מוזיקה. כל אותם זמרים-מיסיונרים בעיקר חושבים על איך להפוך את הרכב הפרטי שלו לבית כנסת, איך להחזיר אותו בתשובה ואיך לצבור עוד כמה נקודות בשמיים. אוי, הבורות. פשוט מביך. והחירשות המוזיקלית - הרבה יותר.

גל אוחובסקי, אם אתה קורא את זה (אני מניח ששמעת כבר על Google Alert) – אז תדע לך שזה לא יעזור לך. האמונה היא חלק מה-DNA של עם ישראל. בעלי התשובה הם הישראלי החדש – אוהבי ישראל וארץ ישראל, מחוברים למסורת ונשענים על הקב"ה. המוזיקה האמונית היתה ברדיו לפניך, והיא תהיה הרבה הרבה אחריך.

לא מעט מתייוונים ניסו לעטות על עצמם גלימה אוניברסלית, ולהתנתק מהמשמעות של ישראל. בפועל הם נכחדו. ובאמת, הרי גם נכדיך (אם יהיו פיזיים. ואם לא – אז נכדיך הרוחניים) לא יהיו כאן בעוד 2-3 דורות. הם יהיו בברלין או באחת ממדינות סקנדינביה או באיזושהי פלנטה תודעתית אתאיסטית. הם לא יהיו חלק ממשי מעם ישראל. אז למה זה באמת משנה לך, בכלל? אם ניתקת את עצמך מעם ישראל, והיום העולם בכלל הופך לכפר גלובלי – אז מה אכפת לך בעצם מה משודר ברדיו הישראלי? יש מסביב מאות מדינות נאורות שאין אצלן ברדיו שירים של ישי ריבו. מקסימום של להקות נוצריות שמקפיצות אותך הרבה פחות. אז הנח לנו להמשיך מסורת של יותר מ-3,000 שנה. בברלין לא רק המילקי יותר זול – גם הגושנים והריבואים הרבה פחות מפחידים.