מצמרר: זה מה שאמר ר’ יצחק וייס ז"ל, האב השכול, דקות לפני שהתמוטט

בעקבות האסונות האחרונים, איך אפשר לעבור לסדר היום?!

הטרגדיה הנוראה של משפחת וייס הצעירה מטלטלת את כל הנחשפים אליה. בשבוע שעבר שכלו בני הזוג את בנם היחיד, ישראל ז"ל בן 5 החודשים, שנפטר ממוות עריסה. במהלך ימי השבעה, התמוטט האב השכול וליבו נדם. צוותי מד"א הוזנקו לדירת המשפחה ופינו אותו במצב אנוש לבית החולים שיבא בתל השומר, שם נקבע מותו כעבור זמן קצר.

במהלך ההלוויה, ציינו בני המשפחה שבערך עשרים דקות לפני שהתמוטט, הקריא האב האבל לאביו ר' שמשון וייס את דברי חז"ל, שיש סדר הדורות שכל אחד כתוב לו כמה יחיה ומה הקצבה שלו לחיים ואת מה הוא צריך לתקן, והנשמה הזאת שהתכוון לבנו עשתה את מה שצריך, ואנחנו לא יודעים כמה אדם יחיה. הנפטר הקריא את דברי המדרש, וחיזק את עצמו ואת הסובבים, באמרו: "צריך להתחזק באמונה ולא לשאול שאלות. כל אחד חי כמה שצריך". עשרים דקות לאחר מכן, אמר שאינו חש בטוב, והתמוטט.

הרב נועם אלון, ראש ישיבת מיר בברכפלד, שם למד הנפטר, הספידו: "בכמה ניסיונות התנסית ועמדת בכולם בגבורה, בתמימות ובאמונה שלמה עד הניסיון האחרון. זה היה הניסיון האחרון. הקב"ה אומר לאברהם אבינו 'קח את בנך יחידך אשר אהבת', והוא לקח את בנך יחידך אשר אהבת. הקב"ה מנסה רק את מי שעמד בגבורה, וגם בניסיון האחרון עמדת בשתיקה, בדומייה ועמדת בגבורה. ראינו בשבוע שעבר את עקדת יצחק ואתה עמדת בגבורה. לימדת אותנו שיעור באמונה".

חמיו של המנוח, הרב אברהם וייסבלום, משגיח בישיבת 'ארחות תורה', נפרד מחתנו היקר. "כולנו בכינו כשנלקח לנו הנכד בחטף, לפני שלושה ימים בסך הכל. ביום חמישי נשפכו נחילי דמעות. עברנו יום שישי, עברנו שבת, שרנו שירי שבת וזלגו עינינו דמעות. לא ידענו לאן הדברים הולכים. לא ידענו. לא התכוננו לזה ואנחנו לא יודעים מאיפה זה בא". 

איך אפשר להתמודד עם אובדן? מה ניתן לעשות לעילוי נשמות נפטרים, אם בכלל? והאם הם יודעים שאנו מסייעים להם? הרב זמיר כהן משיב:

שמעון וייסבלום, גיסו של ר' יצחק, אמר ל'קול חי': "עוד לא מעכלים, זה ממש שבר על שבר, לאבד אדם יקר כזה בעת שישב שבעה על בנו. קשה לעכל אסון כזה. היחס שלו לילד היה משהו לא רגיל. גם בשבעה הוא דאג כל הזמן לרעייתו והיה מחזק אותה, כששמענו שהוא התמוטט לא האמנו. נקווה שכל אחד יקבל על עצמו קבלה אחת קטנה. נשתדל לכל הפחות ללכת בדרכיו, נלמד מאיציק לסלוח לשני".

במהלך ההלוויה, ספד לו אחיו יעקב, ודבריו צוטטו ב-ynet: "איזה אח מיוחד ואילו מידות טובות היה לו. הוא ידע לכבד את כולם. את ההורים, את האחים, הקרין אצילות ואהבה לכל אחד. כולם אהבו אותו, מקטן ועד גדול. האישיות שלו קרנה. אני מבקש בשם המשפחה סליחה ומחילה אם לא הערכנו מספיק את היהלום המיוחד הזה, אחי איציק היקר".

בשביל מה לחיות אם בסוף מתים? צבי יחזקאלי נפגש עם הרב דניאל כהן לשיחה אמיתית ונוקבת על התחלה וסוף, לידה ומוות:

"אני מוכן להתחזק ואני עם הפנים קדימה"

אחד מדודיו של ר' יצחק, ספד לאחיינו: "אנחנו עומדים נדהמים מול הכוח של האברך לשרוד ולתרום, ומול היכולת לבנות בית חדש ולהיתקל בעניין שצורך כל כך הרבה כוחות נפש. בשיחות טלפון ביום שישי הוא אמר לי 'אני מוכן להתחזק ואני עם הפנים קדימה'. אנחנו עומדים פה מול המיטה של תלמיד גדול בתורה'".

הטרגדיה הכואבת החלה ביום חמישי, כאשר נפטר הילד ישראל ז"ל. "מוות עריסה", אמרנו לעצמנו והמשכנו הלאה. עכשיו, עם פטירת האב – איננו יכולים לומר כי זהו מקרה ו"דרך העולם". על דברים אלו אומר הרמב"ם כי זוהי דרך אכזריות. כה דבריו בהלכות תענית: "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור. שנאמר: 'על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות'. כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו.

"ודבר זה מדרכי התשובה הוא. שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו וגו'. וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם.

"אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית. הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי. כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהיא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי".

איך מתמודדים עם טרגדיות כאלו? מה הסוד לצלוח את קשיי החיים? הרב מנחם שטיין, אב שכול, משיב:

אנא התחזקו, ויהיו הדברים לעילוי נשמתם של האב יצחק מאיר בן שמשון, ובנו ישראל בן יצחק מאיר.