שבטי ישראל מלמדים אותנו איך להתמודד עם מריבות וכעסים

פרשת "וישב" מספרת שיעקב אבינו מתיישב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען (לימים – ארץ ישראל), ומאחוריו היסטוריה מטלטלת ולא פשוטה. יעקב רוצה לשבת קצת בשלווה, לפתוח "דף חדש" ולהתעלות ברוחניות מתוך רוגע וישוב הדעת, אולם מהר מאוד מתברר לו שהשלווה ממנו והלאה. משפחתו נכנסת לסאגה אדירה ולמערבולת שתסתיים כעבור עשרים ושתיים שנה.

כולנו מכירים את סיפור חייו של יוסף. מי שעוקב אחרי תחנות חייו של יוסף רואה בחוש שיד האלוקים גלגלה את הדברים מתחילה ועד סוף. כבר מאות שנים קודם לכן אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, שבניו יהיו בגלות במשך תקופה ארוכה לפני שייעשו לעם (בראשית ט"ו, י"ג). כשיוסף חלם שהוריו ואחיו ישתחוו לו, הוא ידע שיבוא יום והחלום יתממש, כך שכל עניין מכירת יוסף אינו סיפור קלאסי של קנאה ושנאה בין אחים, אלא הרבה מעבר לכך.

ליעקב היו שנים עשר בנים, והוא רחש חיבה מיוחדת ליוסף: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו, כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ" (בראשית ל"ז, ג'). לדעת רוב המפרשים, ב"בן זקונים" אין הכוונה לבן הקטן ביותר, שהרי בנימין היה קטן מיוסף, אלא הכוונה לבן חכם, וכפי שמתרגם אונקלוס: "בר חכים הוא ליה".

יעקב לא אהב את יוסף יותר משאר בניו מחמת נתונים גופניים וחומריים שיוסף הצטיין בהם, או מחמת שיוסף שימש אותו הכי טוב. יעקב אהב את יוסף מחמת מעלות רוחניות שהיו בו יתר על שאר אחיו. זו הסיבה, שבפסוק הנזכר קוראת התורה ליעקב בשם "ישראל" – "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו", אף שמתחילת הפרשה היא קוראת לו בשמו הרגיל "יעקב"; שהרי השם "ישראל" מורה על מעלתו הגבוהה והרוחנית של יעקב, לשון שררה וישרות, ויוסף אחז במידות טובות כאביו, כפי שניתן לראות בהמשך הפרשיות, ביחסו החומל והמרחם כלפי אחיו. מעלותיו הרוחניות של יוסף, הן שגרמו ליעקב לאהוב את יוסף יותר מכל בניו (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב מוולוז'ין, בספרו "העמק דבר" על פסוק זה).

חשוב לזכור גם את הרקע המשפחתי של הסיפור. שנים עשר השבטים היו ילדיהם של ארבע נשות יעקב – רחל ולאה, בלהה וזלפה. רחל ולאה היו נשותיו העיקריות של יעקב, ובלהה וזלפה היו במקור שפחותיהן. מטבע הדברים, מתח רב שרר בין "בני הגְבירוֹת" ל"בני השפחות". גם בין "בני הגבירות" עצמם שרר מתח, כלומר, בין יוסף, בנה של רחל, לשאר האחים, בני לאה. התורה מרחיבה בעניין, שיעקב רצה בעיקר את רחל, והוא נישא ללאה בעקבת מעשה רמאות של אביה, לבן (פרק כ"ט), וילדיו היו מודעים לכל זה. המצב המשפחתי היה עדין מאוד. נזכיר, שעוסקים אנו בשבטי י-ה, אך לפי דרגתם היתה ביניהם מתיחות.

נוסף לכך, כשהאחים הסתכלו אחורה, אל העבר המשפחתי, הם ראו שבכל דור היה "סינון". לאברהם היו שני בנים – יצחק וישמעאל. אברהם המשיך את השושלת דרך יצחק, ואילו ישמעאל נפלט מעם ישראל. גם ליצחק היו שני בנים – יעקב ועשיו. השושלת המשיכה דרך יעקב, ואילו עשיו נפלט. והנה, בני יעקב רואים שיעקב אוהב את יוסף באופן מיוחד, והם חוששים שגם הם ייפלטו מן התשתית של עם ישראל, והשושלת תימשך דרך יוסף. כך שהמצב היה שברירי מאוד וכל דבר התפרש לא נכון – "במקום שיש ידידות – שם אין מקפידים על כלום, במקום שיש מתיחות – שם מקפידים על הכל" (רבי שמשון רפאל הירש, וישב ל"ז, ד').

החיבה המיוחדת באה לידי ביטוי בין היתר בכך שיעקב תפר ליוסף בגד ייחודי, וכפי שהתורה כותבת: "וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (ג'). היחס המועדף עורר את קנאתם של שאר האחים: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו, וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (ד').

חכמים מדגישים (רש"י על פסוק זה), שבין השורות מסתתרת נקודת זכות לאחים: הם לא דיברו אחד בפה ואחד בלב, אלא פיהם ולבם היו שווים. האחים לא דיברו עם יוסף – "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם", הם הראו לו שהם אינם מרוצים ממה שקורה ולא הסתירו את האיבה ביניהם. במילים אלו טמונה עצה טובה לשלום בין אנשים. אינך אוהב מישהו? יש לך בעיה בקשר להתנהגות מסוימת? תגיד את זה, אל תשמור את הטינה בלב. שים את כל הקלפים על השולחן ותגיע למצב של הידברות, רק כך תוכל ליישר את ההדורים בינך לבין זולתך. אם תשמור הכול בבטן ולא תייצר ביניכם דו-שיח, האיבה עלולה להישאר ואף להתעצם.

הרעיון בא לידי ביטוי במקום נוסף. "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא י"ט, י"ז). התורה מדגישה לא לשנוא את הזולת בלב. מה כן? "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ", וכפי שכותב רבי שמשון רפאל הירש: "אל תשנא את אחיך בלבבך, אלא הוכיחנו להביאו לכלל הכרה עצמית... כל אימת שנראה לנו שאחר פגע בנו, או נשכח את הפגיעה ושוב לא תשפיע [הפגיעה] על דעותינו כלפיו, ואם אין אנחנו מסוגלים לכך – אל יעלה בלבנו טינה עכורה, אלא נוכיח את רענו בגלוי ובמישרין, וכך נאפשר לו להסביר או לתקן את מעשיו. רק אדם שלא עידן את נפשו, שותק מתוך איבה כבושה" (רבי שמשון רפאל הירש על פסוק זה. הסבר זה הוא מעבר לפשט הדברים – על עצם מצוות התוכחה).

כדאי להימנע ממריבות ככל האפשר, אולם אחר שפורץ ריב או וויכוח, צריך לדעת כיצד לנהל אותו כדי לכבות אותו מהר. כולנו אחים, בל ניתן למריבות וויכוחים לעמעם את רגש האחווה שבינינו.