גאולה כהן הובאה למנוחות: "נפרדים מדור שהצית את אש המרד בשלטון הזר"

חברת הכנסת לשעבר וכלת פרס ישראל, גאולה כהן, הובאה היום (חמישי) למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים, ימים ספורים לפני יום הולדתה ה-94. כהן, בעברה לוחמת לח"י, סופרת ועיתונאית שנחשבה בעיני רבים "הגברת הראשונה של הימין הישראלי", כיהנה כחברת כנסת מטעם מפלגות הליכוד והתחייה במשך כ-20 שנה, ופעלה רבות למען מפעל ההתנחלויות ואידאולוגיית ארץ ישראל השלמה.

במעמד בני המשפחה, פוליטיקאים, אישי ציבור, נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו וכן בנה, השר צחי הנגבי, נפתח טקס קבורתה. "אמא שבה היום אל אדמת ירושלים", ספד לה בנה, השר לשיתוף פעולה אזורי. "ירושלים שעליה חלם אביה, שעליה נלחמה כשיצאה בגיל 16 לגרש את השלטון הזר מן המולדת. ירושלים שבה נמלטה משוביה. ירושלים שאותה אהבה, שבה למדה והתגוררה במרבית ימי חייה ולמענה חוקקה את החוק שהיה לפסגת הישגיה בכנסת".‎

"לא רק מגאולה אנחנו נפרדים היום, אנו נפרדים מדור שלם", ספד לה ראש הממשלה, "מדור שהצית את אש המרד בשלטון הזר ואת שלהבת החירות, מדור שהלך בגיא צלמוות ולא ירא ולא פחד, מדור שהנחיל לנו את צו המאבק התמידי במבקשי נפשנו, המאבק שבזכותנו מובטחים חיינו. גאולה סיפרה אין-ספור פעמים שאת אצילות נפשה היא שואבת מן השורש, מיעקב אבינו, שנאבק במלאך לאורך כל הלילה עד שזרח שחר הניצחון, ומרחל אימנו שבכתה על בניה שיצאו לגלות. רחל הורישה לנו את הציפייה, אמונה שהתממשה, ושבו בנים לגבולם. אני בא לכאן ממצפה יריחו, מבקעת הירדן, אתה רואה יישוב צומח, פורח. ושבו בנים לגבולם.

"גאולה יקרה, לו היו אומרים לך בצעירותך שתיפרדי מהעולם אחרי 71 וחצי שנים של עצמאות יהודית במולדת, במדינה שקמה מהאפר והפכה לכוח עולמי, בטוח שהיית מגיבה בהשתאות כבירה. זו המציאות, והמציאות הזו התממשה בזכות הרוח הגדולה ולפיד האמונה שאת וחברייך נשאתם. זכית לתרום לתקומת ישראל וזכית לראות בפריחת ישראל", סיכם נתניהו את דבריו.

נשיא המדינה, שהתייחס בין היתר לפועלה הפוליטי, ספד לכהן ואמר: "גאולה, אהובתנו, מי ייתן ובלכתך מאתנו, יגלה לנו סודך, ונדע גם אנחנו לאהוב את העם הזה, ולצעוד בין סימני שאלה לסימני קריאה, להיות קצת כמותך. מי ייתן והאש שיקדה בך תמשיך ללבות את מדורת הגאולה של עם ישראל שאת כל כך אוהבת.

"כילד, כנער, היית עבורנו מגיבורי העם הזה. בעיני רוחנו ראינו את פנייך מעל לסורגי בית הסוהר, גופך כלוא, רוחך משוחררת ואת מברכת 'שהחיינו'. כי את כבר ראית את הקץ, את הדגל הבריטי מורד מן התורן ודגל חירות ישראל מונף אל על. הרעיונות שעליהם נלחמת, נאמת וכתבת קיבלו צורה וגוף עת שעטו כוחותינו לשחרור ארץ ישראל. גם בכנסת לא חדלת מלהיות גאולה. ממשיכה את המלחמה בחזית לגאולת ארץ ישראל ועם ישראל, כך אמרת וחזרת ואמרת והוספת ואמרת.

"כמחוקקת, ידייך כוננו מציאות ששינתה את ההיסטוריה, כשהיא מקבעת את ירושלים והגולן בספר החוקים הישראלי. וכל זאת בחוק יסוד. כי ארץ ישראל ובירת ישראל הם יסוד היסודות. היו כאלה שחשו שעם הקמת המדינה אין עוד צורך במאבק לחירות ישראל. את גאולה, האמנת אחרת. עבורך הקמת מדינת ישראל היא שלב, שלב בדרך למימושה המלא של חירות ישראל. בכל תפקידייך, בכל עשייתך, בכל הפעילות הציבורית שלך, היית ונשארת לוחמת חירות ישראל ברובד העמוק ביותר של הרעיון".

כהן נולדה בתל אביב ב-1925 למשפחה ברוכת ילדים. אביה, יוסף, עלה לארץ מתימן ב-1905, ונמנה עם מייסדיה וראשיה של התאחדות התימנים בארץ. אמה, מרים, נולדה בירושלים העתיקה למשפחה ספרדית. היא גדלה בשכונת כרם התימנים בעיר ולמדה בבית הספר "בלפור". בגיל 12 היא הצטרפה לתנועת בית"ר, והייתה חברה במחתרת הלח"י בטרם הוקמה המדינה. כיהנה כחברת כנסת במשך 18 שנים, ובשנת 2003 הוענק לה פרס ישראל על מפעל חיים.