ככה זה עם אוספים. הם טובים, אבל לא בהגזמה

קצת רקע אישי:

חלומות יוסף בפרשתנו היוו עבורי תירוץ טוב לפרסם את הטור שכתבתי לפני יותר מחצי שנה, בתור רווקה בשידוכים. רציתי לשלוח אותו כמה פעמים, והנה זה קורה.

זה היה לאחר שכמה אסימונים נפלו לי בחיים. זמן קצר אחר כך באתי בקשרי השידוכים, תודה לה'.

אשמח לשמוע בתגובות מה דעתכם (אפשרי בעד או נגד, לא להתבייש), וגם שתשתפו, אולי זה יעזור לעוד אנשים. ובכללי מדובר בתובנה רלוונטית לכל גיל, שיש לי אישית עוד הרבה לעבוד כדי ליישם אותה.

*  *  *

ילדים תמיד אוספים. אוגרים. לא נפרדים. אי אז חלקתי עם אחותי אוספי מכתביות, מפיות, מדבקות. לא היה גבול לאושרנו כשקיבלנו בירושה את הערימה מדודה שלי, עם מפיות שוות ויקרות, ולא פושטיות כמו בבית. על כל אחת כזו - עם פטריות ואמא ברווזה, יכולנו לקבל לפחות שתי מפיות בהחלפות. עשירות.

עם החברה הטובה אספתי מחקים, וקופסת הפלסטיק החד פעמית שאכסנה אותם היתה הכספת היקרה בתבל.

נו, איפה הכל היום? אממ... חלק מהמפיות אצל אחייניתי המתוקה, נראה לי. מנחם לראות שיש המשכיות לעמל שלך, אפילו כילד.

ככה זה עם אוספים. הם טובים, אבל לא בהגזמה.

ועכשיו.

אני מתרגשת באמת, כי החלטתי לפתוח לכם שער לאוסף סודי, יקר ואינטימי, נוסטלגי וחדש. לא אחשוף פה את כולו, כמובן, אבל תיכף תבינו הכל.

קדימה, להצטייד במעיל ויצאנו.

ברוכים הבאים לאוסף החלומות שלי:

תבניות של חלומות

עמוסות כל טוב

מסודרות בשורה ישרה,

במקפיא הפרטי שלי.

הוא קפוא-קרח,

אבל מרגיש כמו

תנור פרווה מלטף,

עושה את עצמו עף אל על

ונשאר תקוע

על המילימטר.

הוא מבטיח לי מתוקים ללא גבולות

ואושר אינסופי,

-כשהכל מוגדר אצלו,

מגודר

בדלתות עבות

של הגנה.

מדי פעם, בבריחות מההווה,

אני אוספת עוד ועוד כאלה,

חלומות עסיסיים

ומקפיאה לשעת הצורך, שיהיה.

זה נותן לי בטחון

כשיודעת שהוא מלא.

אני משתעשעת עם הישנים

ממששת את החדשים

ומחזירה את כולם

בזהירות, שלא יחליקו,

למקפיא הענק והאהוב.

יש גם החלפות

פה ושם

שומעת סיפורים של חברות

ורוצה להקפיא כאלה בדיוק

גם בשבילי

הרי תמיד יש מקום

במקפיא הנצחי.

ויותר משאני אוספת אותו

הוא אוסף אותי אליו

גורם לי להעביר בו

את מבחר ימי.

ולפעמים נדמה לי

שאין עשירה כמותי,

מי ישווה לחלומותי?!

*

יום אחד עלתה בי,

מחשבה פרועה.

לנתק אותו מהחשמל.

ניסוי כזה, אמיץ.

לפני שהזמן עובר לו

והחלב הטוב מחמיץ.

והוא החמיץ פניו אלי,

המקפיא הנאמן,

אבל אני חייכתי בתקווה.

פתחתי את דלתו,

בתפילה בטוחה.

בחרתי אחד נחמד

שנבחר לי מלמעלה.

הוצאתי אותו החוצה

ביד רועדת,

ואפשרתי לו, ורק לו

להפשיר אט אט

אל קרקע המציאות.

ותוך כדי שהגשם הראשון

יורד לו סוף סוף

וצמיחת דורשי הנה מבצבצת,

הרשו לי לצייד אתכם בטיפ

(לא לשים בפריזר - בתיק!)

משפט מהלב של פריזר ותיק:

להתפשר זה להגשים.

הבנתם?

בכל מקרה, אני לא מוכנה לחיות יותר בפריזר.

חאלס, די, נמ(א)ס.