לא משנה איפה אתה נמצא – אתה בידיים של אבא. 5 משלים למחשבה

להתמקד בעיקר ולא בטפל

אישה כבת 42 הגיעה לרב לקבל עצה, ואמרה לו: "אדוני הרב, הבית שלי מתפרק. הוא ישן ובלוי, ולי ולבעלי אין כסף להחליף אותו. הילדים שלנו מתרוצצים כל היום בחוץ ולא מקדישים מספיק זמן לשיעורי הבית שלהם. הרכב שלנו התקלקל, ובעלי הביא לי ליום ההולדת כרטיס ברכה וספר... כל כך לא רומנטי... הכל פשוט רע כל כך... אני לא יודעת מה לעשות".

השיב הרב: "אמנם אמרת את מה שאמרת, אבל אני שמעתי דברים אחרים: הבית שלך ישן, אבל ברוך ה' יש לך בית. הילדים שמתרוצצים בחוץ מעידים כי הם בריאים ומלאי אנרגיה. אמנם הרכב התקלקל, אבל יש לך רכב, שלא כמו לכולם. בעלך אולי לא בחר את המתנה האידיאלית, אבל הוא חשב עליך והשקיע עבורך...

חברים, יש לנו כל כך הרבה דברים יפים וטובים בחיים - משפחה, בריאות, אהבה, חברים סביבנו, פרנסה. אבל תמיד נמצא את עצמנו מתמקדים בנקודה השחורה: "כמה המצב הכספי לא טוב"... "בעיות עם אשתי"...

עלינו לפקוח את העיניים,ולא להתמקד בנקודה השחורה. להתבונן ולהודות לבורא עולם על כל הטוב והשפע שנתן לנו, על כל נשימה ונשימה, על כל יום של חיים, על גופנו הנפלא, על כל המתנות המקיפות אותנו, שהעניק לנו הבורא ברוב חסדו וטובו.

הפרפר והגולם

יום אחד שאל הנכד את סבו: "סבא מה יש לך ביד?".

"גולם", ענה הסבא, "ובתוך הגולם יש פרפר. בקרוב הגולם יבקע וייצא ממנו הפרפר".

התלהב הילד עד מאד ושאל "אתה יכול לתת לי אותו?".

"כן", אמר הסבא, "אבל תבטיח לי, שכשיבקע הגולם והפרפר ינסה לקפוץ ולהכות עם כנפיו על דפנות הגולם, אתה לא תעזור לו לצאת. תן לו לצאת בכוחות עצמו".

הילד הבטיח, ולקח את הגולם הביתה. בבית הוא ישב והביט על הגולם. לפתע ראה הילד שהגולם מתחיל לזוז ולהתנועע עד שלבסוף נוצר פתח קטן והוא נבקע. בתוך הגולם היה פרפר לח ויפה, אשר הכה בכל כוחו על דפנות הגולם בנסותו לצאת ממנו, אך ללא הצלחה.

רחמיו של הילד נכמרו על היצור האומלל והוא רצה לעזור לפרפר לצאת, אך זכר את דברי סבו ונמנע מלעזור לו.

לאחר זמן מה, הילד לא יכול היה להתאפק יותר. לבו לא עמד לו ורחמיו גברו על הבטחתו לסבו. הוא פתח את שני חצאי הגולם לרווחה, כדי לאפשר לפרפר לצאת.

היצור המשוחרר הכה מעט בכנפיו ועף החוצה. אך חיוכו של הילד לא הספיק להימתח על פניו, והפרפר נפל ומת.

הילד הרים את הפרפר המת, ופרץ בבכי. בעוד הפרפר בידו, הלך הילד אל סבו והראה לו אותו בלי לומר מילה.

הסבא הביט בילד ואמר: "נכון שעזרת לו לצאת?".

"נכון", ענה הילד.

"אתה מבין, ילדי?", אמר הסבא, "המאבק של הפרפר בתוך הגולם מחזק את כנפיו. ברגע שהוא מכה בדפנות הגולם, שרירי כנפיו מתחזקים. בכך שעזרת לו, אתה מנעת ממנו לפתח את שרירי כנפיו, שאותם הוא צריך על מנת לשרוד...".

פעמים רבות, הדבר שנראה הכי גרוע מבחינתנו, עשוי להיות קרש הקפיצה החשוב ביותר בחיינו. לעולם אל תחשבו שקושי הוא בעיה, לפעמים זה פשוט האימון שבורא עולם מייעד לנו על מנת שנחזק את "שרירי הכנפיים" שלנו, רגע לפני שאנו מצליחים להמריא מעלה, אל חיים טובים יותר.

כל הניסיונות, הקשיים והאתגרים שאנו נתקלים בהם בימי חיינו - הם אותם "תנאי מחנה קשים" שבאים לחשל ולחזק אותנו, להכשיר את נשמתנו לחיים רוחניים, נאצלים ונעלים.

תזכורת...

מספרים על סבא שהיה כותב מכתבים כל שבוע לנכד שלו שגר בחו"ל. חודשים ארוכים ומספר רב של מכתבים, והנכד אפילו לא מגיב ולא מתייחס, כלום.

החליט הסבא לכתוב עוד מכתב רגיל, אבל בשולי המכתב הוא הוסיף "צירפתי לך 100 דולר כמתנה". והוא שולח את המכתב, כמובן בלי הכסף...

הנכד קיבל את המכתב ולא מצא את הכסף...

כצפוי, תוך כמה ימים הסבא קיבל מכתב חוזר בדואר מהיר: "ממש טוב לי כאן. החברים טובים ונחמדים, גם העבודה שהתחלתי מצוינת. בקיצור הכל טוב... דרך אגב, שכחת לצרף את הכסף למכתב. אוהב אותך מאוד, נכדך היקר"...

(צילום: shutterstock)

גם אנחנו מתנהגים כמו אותו נכד. כשאנחנו שוכחים מבורא עולם - הוא שולח לנו תזכורות בכדי שנגיב לו, כדי לתפוס את תשומת הלב שלנו. הכול לטובתנו האישית. לפעמים בורא עולם לוקח לנו משהו, גורם לנו לחסר ומכניס אותנו למצוקה, אך ורק בכדי שנרים עיניים לשמים ונישא תפילה מעומק הלב. או אז כאשר נתפלל ישלח לנו עזרתו משמים וימלא חסרוננו.

בפרט כאשר הקב"ה רואה שהאדם קצת התרחק ושכח ממנו, הוא שולח לו כמה בעיות כדי שיצטרך להתפלל. כך ייזכר ממנו, ויחזור להתקרב ולהתחבר אליו. כי רצון הבורא הוא שבניו האהובים יתקרבו אליו, לכן נתן לנו מצוה מיוחדת – התפילה. כאשר אנו עומדים להתפלל כראוי, אפשר לזכות על ידי זה להתחבר אליו ולזכות לשפע רב.

אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה

מסופר על עולה חדש שפרנסתו הייתה קשה מאוד. הוא לא ידע לכתוב, ואפילו לחתום את שמו הוא לא ידע. הוא פנה ללשכת התעסוקה, אך ללא הועיל, הוא לא השתלב במשק, והדבר היחידי שהצליח לעשות הוא להיות שמש בבית הכנסת.

יום אחד הזמינו ריהוט לבית הכנסת. הוא המתין לריהוט, הגיעו אנשי ההובלה וביקשו ממנו שיחתום. הוא לא ידע לחתום, והם לא סיפקו לו את הסחורה. כששמע על כך גבאי בית הכנסת, פיטר אותו מיד.

בלית ברירה עמד ברחוב והתחיל לתקן נעליים. בעבודה זו הצליח למעלה מן המשוער, והכל ידעו שאצלו קונים את הנעליים הטובות ביותר. לאט-לאט הוא התחיל לספק מסחורתו לחנויות, עד שלימים נעשה אמיד מאוד.

באחד מן הימים הגיע אליו סוחר גדול, ביקש להזמין סחורה גדולה וביקש ממנו לחתום. אמר לו: "אני לא יודע לחתום". "עשיר גדול כמוך ולא יודע לחתום?!", שאל הסוחר. השיב לו העשיר: "אם הייתי יודע לחתום, היום הייתי עדיין שמש"...

חברים, הפתרונות לבעיה שלכם לא נעלמים מבורא עולם, הוא יודע בדיוק איך להוציא אתכם מהסבך. המציאות מראה, שברוב הפעמים הישועה באה ממקום שלא היית מעלה על דעתך שהיא תגיע משם.

עלינו לדעת שכל מה שאנחנו עוברים זה לטובה, גם אם זה נראה מעט אחרת. על כך הודה דוד המלך לבורא עולם בתהלים: "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה".

בידיים של אמא

אישה אחת נוסעת לירושלים עם תינוקה הקטן במטרה לפגוש שם את בעלה.

בעלה מצלצל אליה בכל חצי שעה כדי לשאול לאן הגיעה. פעם היא עונה: "עכשיו יצאתי מראשל"צ", לאחר מכן עונה: "עכשיו בעליות לירושלים", אח"כ עונה: "בדיוק עוברת את המנהרה", ובפעם האחרונה: "הנה, אני בדיוק יורדת מהאוטובוס".

אם אפשר היה להתקשר לתינוק ולשאול אותו היכן הוא נמצא בכל חצי שעה, מה היה עונה? בכל חצי שעה הייתה לו אותה התשובה: "אני בידיים של אמא". לא משנה היכן הוא נמצא, הוא בכל מקרה בידיים של אמא.

כך גם אנחנו - לא משנה היכן אנו נמצאים, עלינו לזכור שאנחנו תמיד בידיים של אבא! "גם אם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע – כי אתה עמדי". שים ראש על אבא, ותן לו לפתור לך את כל הבעיות בצורה הכי נכונה ובזמן הנכון ביותר...בשבילך!