222 שנים למפגש: פרק 13 - בחירת האדם

לכל הפרקים הקודמים בספר "222 שנים למפגש" הקליקו כאן

"יפה, עכשיו נוסיף קצת תבלינים לעלילה... במכניזם של הבריאה יש כמה כללי יסוד שבלי ידיעתם לא תיתכן הבנה נכונה של המציאות. למעשה, חלקם כבר שזורים בתוך מה שלמדנו עד כה, אולם כעת נציג אותם כל אחד בפני עצמו.

כדאי לך להפנים אותם היטב מכיוון שהם ילוו אותנו בהמשך.

הכלל הראשון הוא שלכל מה שיש בעולם הגשמי יש מקבילה רוחנית ששורשה נעוץ בכוחות הנבדלים שהם שורשי הבריאה, ומשם הם משתלשלים שלב אחר שלב. הדגש בכלל הזה הוא שכל השלבים קשורים זה בזה כמו טבעות שרשרת בקשר הדוק שלא ניתן להפרדה, ומושפעים תמיד האחד מהשני. ממדרגות הבריאה הרוחניות הגבוהות יותר אל המדרגות הרוחניות הנמוכות, ועד הצורה הגשמית כאן בעולמנו, שהיא כאמור הנמוכה ביותר.

הכלל השני נובע מהראשון והוא שעיקר המציאות של העולם הוא בשורשי הבריאה, כלומר שם למעשה מתרחשים הדברים באמת. ואחרי שהתרחשו בשורש, הם נמשכים ונעתקים למדרגה שמתחתיה, שלב אחר שלב, עד שלבסוף הדבר מתבטא אצלנו בצורה הגשמית. שהיא הביטוי הגשמי לעניין הרוחני שכבר התרחש במדרגות שמעל עולמנו."

הרעיון כבר היה מוכר לדייב. זה סייע לו להישאר יציב על כיסאו ולשלוף דוגמה מייצגת מתוך התצפית שלו. "כלומר החתול שראיתי נדרס בחניון כבר נדרס לפני זה בשורש הרוחני שלו."

"בדיוק." השיב שארפ "אתה יודע מה... לפני שנמשיך עם הכלל השלישי, בוא ניקח את הדוגמה של החתול המנוח שתיעדת ונרחיב אותה כהמחשה לכל מה שלמדנו עד כה.

הכול מתחיל ברצון העליון שבין שלל הנבראים שהחליט לברוא בעולמו, ברא גם נברא הנקרא 'חתול'. בשורשו, כמו כל ניברא אחר, החתול הוא כוח רוחני מסוים שנצרך שיהיה בבריאה מסיבות שאינן ידועות לנו.

הכוח הזה הוא בעל איכויות רוחניות מסוימות, והן, בהשתלשלות דרך כל מדרגות הבריאה שלמדנו, מקבלות לבסוף את צורת הביטוי הגשמית של הנברא שאנו מכנים 'חתול', על כל שלל המרכיבים והתכונות שלו. כלומר החתול למעשה מייצג את הכוח הרוחני השורשי במתכונתו גשמית.

עד כאן ברור העניין, לא?" שאל שארפ.

"לגמרי."

"טוב זו לא חוכמה, זה החלק הקל." השיב שארפ בחיוך.

"בוא נניח שבשלב מסוים על ציר הזמן, גזר הרצון העליון עבור ההתנהלות הנכונה של המהלכים שהוא מנהיג בעולם שאוכלוסיית החתולים העולמית הנצרכת לבריאה היא שני מיליון. עד לרגע הגזירה המחודשת הזאת בעולם היו 2.5 מיליון חתולים. זה אומר שבשביל קיום הגזרה חצי מיליון חתולים צריכים לסיים את הקדנציה, חלקם ברעב, חלקם בחולי, חלקם בדריסה, וכן הלאה.

איך הגזרה הזאת יוצאת לפועל? בדיוק כפי שלמדנו.

הנתון הזה עובר לשורשי הבריאה, ושם מתחולל שינוי בשורש הרוחני המתייחס לנברא שאצלנו מקבל צורה גשמית של חתול. מהשורש הרוחני הזה נחסר שפע בערך של חצי מיליון חתולים, ומשם הגזרה משתלשלת ויורדת דרך מערכת המלאכים. הגזרה מתקיימת בכל שכבות הבריאה עד שהיא מגיעה אל מערכת הכוכבים המשעתקת את הגזרה לביטוי הגשמי שלה, ומוציאה את הדבר לפועל בגשמיות במגוון צורות ואירועים. התרחשות אחת כזו תיעדת בתצפית שלך.

אולם אסור לנו לתת לדוגמה הזאת לבלבל אותנו. היא באה רק להמחיש את רמת העיקרון והתיאור הכללי של מערכת הבריאה, ולכן היא מצטיירת לפנינו כפשוטה ואפילו דלה. אך למעשה היא מורכבת ומסועפת ברמות ששכל אנוש לא יכול לאמוד בדעתו כלל. מכיוון שכל פעולה המתחוללת בבריאה מורכבת מגורמים שונים ומשליכה השלכות על גורמים אחרים."

דייב הרים ידיים בהכנעה "הצלחת לבלבל אותי."

שארפ חייך "להבין את הרעיון באופן כללי איך חלקי הבריאה פועלים ביניהם זו משימה יחסית פשוטה, המורכבות וההסתעפות של הדברים היא החלק הבעייתי לתפיסה.

למשל, בדוגמה שלנו נאמר שעל 3,000 חתולים נגזר למות בשריפה, כל אחד במקום אחר ובנסיבות אחרות. למעשה זה אומר שיש כאן אינטראקציה בין המלאך הממונה על החתולים, לבין מלאך הממונה על הנברא הקרוי 'אש'. במקרה שלנו מלאך האש צריך ליטול ממלאך החתולים שפע בעל ערך של 3,000 חתולים. מצד שני מלאך האש לא יכול לקיים את הגזרה  בלי חומר בעירה כי כך נחקק בחוקי הטבע, ולכן הוא צריך עצים וחמצן. הנה לך עוד ראקציה בין מלאך האש למלאכי העצים והחמצן. ומה אם חומרי הבערה האלה, או החתול עצמו, הם רכוש של אדם מסוים, או שהעשן הלך והזיק לרכוש כלשהו או לזקן חולה אסטמה? הרי אז צריך לחשב גם את הנתון הזה, כל שכן אם בשריפה הזאת יישרפו נבראים נוספים, וכן הלאה. הדברים מסתעפים לפרטי פרטים עד לרזולוציה ששכל אדם לא יכול כלל להכיל ולתפוס.

גם בדוגמה שלך, כשיצאה הגזרה לפועל על אותו חתול ביש מזל, נלקחו בחשבון כל ההיבטים של המעשה מצד הוצאתו לפועל, וכן כל ההיבטים של השלכות המעשה אחרי שיצא לפועל. האם ייגרם לנהג או למי שראה את המקרה צער מכך? לכלוך לרכב? וכן הלאה על זה הדרך.

כללו של דבר, כל פעולה גדולה או קטנה המתחוללת בעולם יש לה שורש, והיא מדודה וקצובה בתכלית הדקדוק מכל ההיבטים וההשלכות שלה. יתרה מזו, אתה זוכר איזה רכב דרס את החתול?"

"פורד פוקוס."

"נראה לך שיש מלאך הממונה על פורד פוקוס?"

דייב צחק.

"כשדיברנו על חתול עסקנו בנברא מסוים שהרצון תכנן והוציא לפועל מהשורש הרוחני ועד למציאות הגשמית, אבל רכב זה סיפור אחר לגמרי. רכב הוא מיזוג ושילוב של מאות סוגי חומרים בשילוב כוחות וחוקים פיזיקליים וכימיים, שהאדם בחוכמתו רתם ושילב למטרה הזו. זה אומר שיש כאן תשלובת ענק של כוחות רוחניים ומלאכים העובדים בשיתוף כדי שאצלנו הדבר יתורגם לכלי רכב."

דייב הפסיק לצחוק בבת-אחת. הדוגמה הזאת קרבה לו את הנושא מתאוריה למציאות, וזה הלחיץ אותו מעט.

שארפ המתין כמה שניות כדי לאפשר לדייב לשאול שאלות אם יש כאלה, ומשראה שהוא שותק מהורהר, המשיך.

"כך הדברים פועלים בכל מערכת הטבע. כל הפעילות שאנו יכולים להבחין בה היא בבואה רחוקה של פעילות שכבר התרחשה במערכת הרוחנית העליונה. כל זאת בהעתק מדויק של העיתוי, הסדר, הפרטים וכל שאר הבחינות. רק שהצורה אצלנו היא גשמית, ובשורשה היא רוחנית.

אם נרצה לדמות את התהליך הזה למשהו המוכר לנו, זה יהיה לכאורה הדרך שהמוח שלנו מוציא לפועל את הפעולות שאנו עושים. בראש הפירמידה יש את הרצון לעשות, והוא כנגד הרצון העליון הרוצה בקיום הבריאה. אחר כך יש את שיקול הדעת מה צריך לעשות, ואיך נכון לעשות, והוא כנגד שורשי הבריאה. השלב הבא הוא הגזירה וההחלטה לעשות, כנגד שורשי הנבראים. אחר כך ההחלטה 'משוגרת' לכל אורך הגוף בהולכה עצבית עד לחלקי הגוף הרלוונטיים להחלטה שהתקבלה, וזה יכול לייצג את מערכת המלאכים. אחר כך ההולכה העצבית מתורגמת להפעלה של מערכת השרירים, וזה תפקיד הכוכבים. לבסוף הגוף פועל את הפעולה, וזה כנגד הביטוי בעולמנו הגשמי."

שארפ הניף אצבע מורה מול פניו של דייב, והכריז בחגיגיות "הגענו לכלל השלישי, וכאן מתחיל כל האקשן."

דייב, שעדיין היה מוקסם מההדמיה, נדרך בבת אחת 'אקשן זה טוב'.

"בכלל השני למדנו שהכול מתחיל במערכת הרוחנית ומסתיים במערכת הגשמית, אבל יש פרט אחד יוצא דופן הפועל בדיוק הפוך, כלומר מתחיל למטה במערכת הגשמית ומשפיע למעלה במערכת הרוחנית!"

דממה בחדר.

"בחירת האדם." סיים שארפ את הפרזנטציה הדרמתית מבלי שדייב ישתף פעולה ומיד החל לבאר. "מכל התיאור שתיארנו במערכת הבריאה, יוצא שהאדם הוא תופעה ייחודית ויוצאת דופן בבריאה כולה. שילוב של ישות רוחנית וגוף גשמי המורכבים יחד לצורך תכלית משותפת."

"במה הוא שונה מכל בעלי החיים? גם להם ישות רוחנית בגוף גשמי." הקשה דייב.

שארפ סימן לו באצבעו לאות שלילה.

"שכחתי לרגע שאתה מגיע עם הרבה ידע מהמזרח הרחוק. נצטרך להסביר את העניין לפני שניכנס לכלל השלישי.

זה נכון שלכל בעל חי יש כוח חיים פנימי ומעטפת גוף גשמי, אבל כוח החיות שלהם, הנקרא 'נפש', איננו ישות רוחנית אלא גשמית."

"אתה רוצה לומר לי שאפשר לראות 'נפש' של פרה?" אמר דייב בפליאה.

"זו לא כזו אטרקציה ויזואלית." צינן שארפ את התלהבותו.

"נפש בעלי החיים נסוכה בתוך הדם שלהם. הדבר כתוב מפורשות בתורה בספר ויקרא יז' פסוק יא' "כִּי נֶפֶש הַבָּשָׂר בַּדָם הִוא".

נפש היא סוג של נברא גשמי המושרש בדם, והיא מתהווה בכל בעל חיים לאחר היקלט זרע בביצית. והיא עצמה אחראית לבניין הגוף ולכל האיכויות שיהיו באותו בעל חיים, הן מבחינת התפיסה החושית, והן מבחינת יכולת שכלית. לזה איכויות של פרה, לזה של שועל ולזה של לטאה. אפשר לומר שהיא השלב המקדים היוצר את הצופן הגנטי המקופל בסליל הדי.אן.איי.

זו אחת הסיבות שהתורה אסרה עלינו לאכול דם, וזו הסיבה שעד ימינו יש תרבויות ששותות דם של בעלי חיים כדי לקבל השפעה מהתכונות שלהם.

גם לאדם יש נפש בסיסית השוכנת בדם, וגם היא גשמית. מבחינה זו האדם משתווה לשאר בעלי החיים, כלומר מבחינת בניין הגוף ותפקודו, כישורים שכליים ואינסטינקטים של דפוסי התנהגות, האדם הוא עוד חיה במרקם הזואולוגי המגוון של עולמנו – 'החיה האנושית'. אך מלבד הנפש הבסיסית יש באדם את אותה ישות רוחנית עליונה, שהיא נשמת האדם, והיא המבדילה אותו הבדל עצום מכל שאר בעלי החיים, ועל אותה ישות עליונה בנוי הכלל השלישי."

"או.קיי, אז מה הכלל השלישי אומר?"

"הכלל השלישי נובע ממה שכבר למדנו באריכות. כל מטרת הבריאה היא שיהיה האדם זוכה בכוח מעשיו ובחירתו לטוב השלם והנצחי, ולכן עשה הרצון העליון את האדם בלתי כפוף למדרגות העליונות, כמו כל הנבראים האחרים. האדם מניע את עצמו ואת מעשיו בכוח בחירתו החופשית, שאם לא כן לא יהיה ערך לפעולתו, ותכלית הבריאה לא תושג בשלמות כפי שרצה הבורא.

אדרבה, בחירת האדם בעולם הגשמי ופעולתו במעשה, בדיבור ואפילו במחשבה, משפיעה ישירות על המדרגות הרוחניות העליונות."

"אני לא מצליח להבין איך? הרי אמרת שהכול קורה בהתחלה בשורשי הבריאה הרוחניים." הקשה דייב.

"לאור מה שלמדנו מוקדם יותר הלילה, זה פשוט מאוד. כל המדרגות מחוברות זו לזו בקשר שלא ניתן לניתוק. ציינו שהדבר דומה למעין טבעות שרשרת מחוברות זו בזו.

בכל הבריאה כולה, כלומר בכל הנבראים שהם בלי בחירה חופשית, השרשרת הזאת משפיעה מלמעלה למטה.

אבל לאדם, כיוון שהוא בעל בחירה חופשית, יש כוח להפעיל את השרשרת הזאת מלמטה מהמציאות הגשמית לכיוון מעלה, אל המציאות הרוחנית.

כלומר, אדם המבצע כאן בעולם הגשמי פעולה של מעשה דיבור או מחשבה, למעשה פועל גם פעולה בחלקים הרוחניים של הבריאה. זאת מכיוון שגם האדם עצמו וגם כל האובייקטים שבעולם מחוברים לשורשם הרוחני, ושורשם הרוחני מחובר למדרגה שמעליו וכן הלאה. כך מתקדמת תגובת השרשרת הזאת ומגיעה מהמציאות הגשמית עד לשורשי הבריאה כולה.

אם כן, הכלל השלישי מלמד אותנו שיש בבריאה שתי תנועות בכיוונים נגדיים –האחת משורשי הבריאה למעלה לכיוון מטה עד עולמנו הגשמי. תנועה זו מתחילה בגזרת הרצון העליון, לפי מה שראה בחוכמתו האינסופית שראוי שיתחדש ויתחולל בשורשי הבריאה, ונמשכת מטה שלב אחר שלב עד הרובד הגשמי. תנועה זו נקראת תנועה מוכרחת היות שהיא מכריחה את הנבראים הגשמיים לבצע את מה שכבר התרחש ובוצע במדרגות העליונות.

השנייה מתחילה מלמטה, מעולמנו הגשמי, כלפי מעלה אל עבר המדרגות הרוחניות. תנועה זו נקראת תנועה בחירית היות שהיא מופעלת על ידי האדם בבחירתו, ולא מוכרחת משום גורם זולתו.

אותה תנועה בחירית שהאדם הפעיל במעשיו, יוצרת 'תגובת שרשרת' כלפי מעלה הפועלת במדרגות הבריאה הרוחניות ועולה, שלב אחר שלב, עד ל'קצה הפירמידה' – שורשי הבריאה."

שארפ הרהר בשקט כמה רגעים, מלטף את זקנו הארוך.

"אבל הכלל השלישי לא נגמר כאן" הוסיף לבסוף. "מכיוון שלאחר שחל שינוי בשורשים, הם משפיעים את תוצאות השינוי חזרה למטה בתנועה מוכרחת כך שנוצר כאן מעין משחק 'פינג-פונג' בין בני האדם למערכת הרוחנית.

בני האדם גורמים שינוי בחלקי הבריאה הרוחניים, ובהתאם לשינוי שחל המערכת הרוחנית משפיעה לבני האדם ולכלל העולם."

דייב היה נסער ממה ששמע, אבל הרגיש שטמון פה מסר הרבה יותר עמוק, ושהכלל השלישי הזה רחוק מלהיות תמים. הוא החל לעבד במהירות את עיקרי הדברים כדי לנסות ולדלות רובד נוסף, אולם המשפט הבא של הרב שארפ עשה בשבילו את כל העבודה.

"כלומר" המשיך שארפ "כשאדם פועל פעולה בעולם הגשמי, בין אם זה מעשה פיזי, דיבור או מחשבה, אם הפעולה קשורה לעניין טוב, הוא מגביר בשורשי הבריאה הארת פנים של הרצון העליון, והם ישפיעו עקב כך שפע טוב לכל מערכת הבריאה.

ואם חלילה האדם פועל פעולה הקשורה לעניין רע, הוא מגביר הסתר פנים בשורשי הבריאה ובעקבות זאת מתמעט השפע לבריאה ואז מתחילות צרות..."

המעגל החשמלי במוחו של דייב נסגר, הנורה נדלקה והוא ירה אוטומטית "יוצא מכאן שהאדם משפיע על שורשי הבריאה במעשים שלו, כמו שהרצון העליון משפיע בהם בגזרות שלו!"

"אוּ-אָה!" יצא שארפ מגדרו "עלית פה על נושא כבד מאוד." ולאחר מכן הפטיר "זה נראה שאתה עומד לקבל תשובה ייצוגית לשאלת התיאורים הגשמיים שיש לבורא ולמלאכים בתנ"ך הרבה יותר מוקדם מהמתוכנן."

עשר שניות של חישוב מסלול מחדש, ושארפ המשיך.

"יש פסוק בפרשת בראשית פרק א' פסוק כז', שהוא אחד מהקשים ביותר בתורה כולה: "וַיִבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ", ובהמשך הפרשה בפרק ט' פסוק ו', המסר חוזר על עצמו: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".

לכאורה, הקורא את הפסוקים הללו בהבנה שטחית יבין את המסר כך: 'אתה רוצה לראות איך נראה מי שברא אותך? אין קל מזה, פשוט תסתכל טוב במראה.' ההבנה הזאת היא טעות פָטָלִית, וזאת למרות שיש פסוקים נוספים בתורה התומכים בה. זאת מכיוון שכל הרעיון הזה מתנגש חזיתית עם פסוקים אחרים בתנ"ך השוללים כל זיקה של צורה, תבנית או תכונה אנושית לבורא. אחד מהם, בספר 'דברים' פרק ד' פסוק טו', אומר זאת בלשון אזהרה חמורה. הוא נמסר לעם ישראל כתזכורת שלא ראו כל צורה בזמן שהבורא התגלה לעיניהם במעמד הר סיני: "וְנִשְמַרְתֵּם מְאֹד לְנַפְשוֹתֵּיכֵם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְמוּנַה בְּיוֹם דִיבֶּר ה' אַלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתוֹךְ הָאֵש". אם כן, ההבנה השטחית היא לא רק שגויה אלא גם אסורה, והרצון העליון מצווה 'להישמר ממנה מאוד!'.

אז איך מיישבים את הפסוקים הקשים הללו?

ההבנה האמתית בפסוקים בנויה על הנקודה שציינת מקודם. הבורא מסר ביד האדם כוח לשלוט בבריאה ולהנהיג אותה, מעין השליטה וההנהגה של הבורא עצמו. זה עניין 'צלם האלוקים' שבאדם. על פי ההבנה הזאת, פירוש המילה 'בצלם' הוא לא 'בצורה של...' אלא 'דמיון בעניין מסוים'.

והדמיון המשותף הוא ביכולת להשפיע על הבריאה כולה שפע טוב, או למנוע אותו. הבורא עושה זאת בגזרותיו ובהנהגת הבריאה אל תכליתה, ואילו האדם בכוח המעשה שהוא פועל כאן בעולם הגשמי. 

בכל אופן, כל הנושא של 'כוח המעשה' של האדם מצריך לימוד בפני עצמו מכיוון שיש בנושא הסתעפות רבה, הן מבחינת האדם הפועל, והן מבחינת הפעולה עצמה. אנחנו עוד נגיע לכל זה, אבל הרעיון הבסיסי הוא שהשינויים המתרחשים בשורשי הבריאה הם פונקציונליים לעוצמת הפעולה של האדם." 

"איך אפשר לדעת מה היחס בין הפעולה של האדם להשפעתה על המערכת הרוחנית?" שאל דייב.

"זאת שאלה טובה מאוד, אבל היא מקדימה את זמנה. בשלב הזה תצטרך להסתפק בתשובה חלקית בלבד."

"עדיף מכלום." ניחם דייב את עצמו.

"מילת המפתח היא 'קישור'. ככל שנשמת האדם מקושרת לשכבה רוחנית גבוהה יותר, היא יכולה לפעול בעוצמה גבוהה יותר. נסה לראות את זה על בסיס המשל של טבעות בשרשרת שכבר השתמשנו בו: ככל שהשרשרת שביד שלך ארוכה יותר, הפעולה שתבצע בה תשפיע במקום מרוחק יותר.

אבל כפי שאמרתי, זו תשובה חלקית בלבד כי גם סוג הפעולה ואיכותה הם פרמטרים שקובעים את עוצמת ההשפעה במערכת הרוחנית. בכל אופן, אפילו אם לא הבנת כלום מהתשובה, אל תדאג. נטפל בכל זה בהמשך."

דייב באמת לא הבין יותר מדי את התשובה, וסימן אותה במחברת כשאלה פתוחה.

"אל תוכן הכלל השלישי" החל שארפ להחזיר את השיחה למסלול הראשי. "יש להוסיף פרט חשוב מאוד העולה מתוך הכלל השלישי עצמו. לא כל מעשי האדם הם בבחירתו. ישנם אירועים ומעשים שאדם יחווה ויעשה מכוח 'תנועה מוכרחת', ומהבחינה הזאת שווה דינו של האדם לשאר הנבראים המופעלים מלמעלה למטה. אך האדם עצמו לא יכול להרגיש בהבדל בין שני המצבים האלה, מתי הוא פועל מעצמו ומתי הוא מופעל מלמעלה, כיוון שגם כאשר פועלת בו 'תנועה מוכרחת' הדברים ייראו וייתפסו אצלו כבחירה חופשית שלו. אך למעשה הוא מופעל ב'תנועה מוכרחת', כמו בובה על חוטים, ואין לו הרבה מה לעשות בנידון."

דייב שיחרר פרצוף נבוך בעל כורחו "אבל אמרת ש..."

שארפ סימן לו להמתין. "לא הייתה לי שום כוונה לשדר 'מבזק חדשות' ולברוח מהחדר. ההסבר לדבר טמון במה שכבר למדנו בכלל השלישי. פעולה בחירית של האדם משפיעה בשורשי הבריאה וממנה יורדת למטה 'תנועה מוכרחת' המשפיעה על האדם כמו על שאר חלקי הבריאה, ומפעילה את האדם בכוח מוכרח. נוסף לכך יש פעמים שהרצון העליון גוזר גזירה על האדם בלי שום קשר למעשי הבחירה שלו, וכשהיא תגיע אליו למציאות הגשמית, האדם יהיה משולל בחירה לגביה.

זה אולי לא נעים לחשוב על זה, ואני בטוח שהאינסטינקט הראשוני הוא להתנגד לזה, אך זו האמת. היא נעשית הגיונית ומדהימה כאחד כשמבינים למה מנגנון הבריאה עובד כך, אבל זה חומר 'סופר עמוק'. אתה רוצה להיכנס אליו הלילה או לחכות עם זה?"

לדייב לא הייתה שאלה כלל, "הלילה." אמר מידית.

"טוב, אתה ביקשת את זה. נתחיל מהנתונים היבשים שיש בידינו ואחר כך נרטיב אותם.

למדנו שתכלית הבריאה היא להטיב הטבה שלמה, וזו מושגת על-ידי בחירת האדם.

עוד למדנו שכל ענייני השלמות והחיסרון, שהם כל צורות הטוב והרע שישנם בעולם, שורשם הוא 'הארת פנים' או 'הסתר פנים' של הרצון העליון.

נוסף לכך למדנו שכל מדרגות הבריאה משתלבות זו בזו כמעין טבעות שרשרת, וכן את עניין שתי התנועות, ה'מוכרחת' ו'הבחירית'.

הדגשנו שכל האירועים שהאדם חווה בחייו מורכבים לסירוגין משניהם. בחלקם הוא בוחר ומשפיע על הבריאה, ובחלקם הוא מופעל בעל כורחו.

בחירת האדם נשללת ממנו משתי סיבות. או ממה שהוא עצמו גרם בהשפעתו על שורשי הבריאה להשפיע עליו 'תנועה מוכרחת', או שזו גזרה של הרצון העליון.

עם הנתונים האלה אנו ניגשים לטפל בנושא שלנו. בהבנה נכונה שלו נפתר חלק גדול מחידת החיים, היות שמתגלה חלק מרכזי מהדרך שבה הרצון העליון מנהג את הבריאה אל תכליתה. שים לב היטב איך רבים מהדברים שלמדנו משתלבים לעניין אחד."

דייב התאמץ להתרכז בכל מה שיכול למצות מעצמו בשעת לילה שכזו.

"אם תדקדק בכל הנתונים שציינו, תוכל לאבחן בעיה מהותית במהלך הבריאה, ואת הפתרון המופלא שהרצון העליון שזר בהנהגת הבריאה."

"זה סוג של שיעורי בית?"

"אין לנו מספיק זמן ל'שיעורי בית'. בוא נסכם שאני אציג לפניך את הבעיה ואת הפתרון, ונשאיר לך משימה יותר פשוטה 'התפעלות בית'."

"מקובל עליי לגמרי." ענה דייב בסיפוק.

"הבעיה היא שמתוך הצורך שהאדם יהיה בעל בחירה חופשית כדי לקבל את ההטבה השלמה מכוח מעשיו, הוא יכול לטרפד את כל העסק ותכלית הבריאה לא תצא לפועל.

הסבר הדברים: מצד אחד יש לנו נקודת יעד שהרצון העליון רוצה שהנבראים שלו יגיעו אליה, והיא ההטבה השלמה. מצד שני ניתנה ביד בני האדם בחירה חופשית למעשיהם כדי שלא יהיה צד חיסרון בהטבה.

מכוח הבחירה החופשית בני האדם יכולים לזכות לטוב השלם ולהגיע אל היעד, אך בו-בזמן הם עלולים להחמיץ את כל העסק, ואפילו לזרוע הרס וחורבן בעצמם ובכל מערכת הבריאה, שהרי הם יכולים לבחור ברע ולייצר קלקולים בלי הגבלה.

אם כן, יש כאן בעיה סבוכה לכאורה. הבחירה החופשית היא חרב פיפיות, היא יכולה להשלים את תכלית הבריאה, אך גם לשבש אותה. בפתרון של הבעיה הזאת נכנסת העוצמה שבהבנת הכלל השלישי.

בדרך שבה עובד הכלל השלישי, הרצון העליון דואג תמיד לכוון ולנווט את הנבראים שלו אל עבר היעד, ומצד שני ממשיך להשאיר להם את חופש הבחירה. כלומר, הרצון העליון פועל עם בני האדם לסירוגין בשתי התנועות, 'הבחירית' ו'המוכרחת'. הוא נותן להם את החופש לבחור, אך על בסיס הבחירות והמעשים שלהם, הרצון העליון פועל עם האדם ב'תנועה מוכרחת', וגומל לכל אחד כפי מעלליו. ולפעמים הוא גם פועל עם בני האדם  בלי קשר למעשיהם כדי לדאוג שהדברים לא יצאו משליטה ותפוספס התכלית.

ה'תנועה המוכרחת' חייבת להיעשות בצורה נסתרת כדי שלא לערער את חופש הבחירה של בני האדם מכאן ולהבא. ברור שאם היה הרצון העליון פועל אותה בצורה גלויה, לא הייתה הבחירה של הנבראים נשארת שווה לטוב או לרע, אלא נעשית כמעט מוכרחת אל הטוב. הרי זה ברור שגם האדם הסתום ביותר עלי אדמות, יבחר בטוב אחרי שהוא רואה שכל פעם שהוא בוחר ברע, נוחתת עליו 'חבילה של צרות' מהשמים.

אך כשההנהגה הזאת פועלת בהעלם ולא מכריחה את האדם להכיר בעובדה שהרצון העליון פועל עליו ומנהג אותו, הבחירה החופשית לבחור בטוב או ברע נשארת תמיד ביד האדם."

דייב ישב ממוסמר לכיסא ומהופנט לגמרי. ההבנה החלה לחלחל לתוכו, והיא הייתה מתוקה ומדהימה.

"בוא נלביש דוגמה אנושית קצרצרה על המהלך שתיארנו כדי לקרב אותו יותר להבנתנו. אבא רוצה שבניו ירכשו ידע מסוים, נניח מתמטיקה. כדי להצליח בהקניית הידע הוא יכול פשוט להושיב אותם בכוח בכיתה לשכור עבורם מורה פרטי ולהעביר להם את החומר בכפייה. בצורה הזאת החומר הלימודי אכן יעבור, אבל לא מרצונם ובחירתם של הילדים. האבא לא מעוניין בדרך הזאת, הוא רוצה שהילדים ילמדו בלי כפייה. לשם כך הוא יכול לתת לילדים להשיג את הידע הזה בכוחות עצמם ומרצונם, רק אז הבעיה היא שהילדים לא תמיד רוצים ללמוד מתמטיקה."

"אני יכול להבין אותם." ציין דייב.

"האבא שבדוגמה – לא." השיב שארפ בחיוך.

"בכל אופן מה יעשה האב בשביל להצליח במשימה של הקניית הידע מצד אחד, ושיהיה הדבר מרצונם ובחירתם של הילדים מצד שני?

עליו פשוט לפקח מלמעלה על ההתנהלות של הילדים בלי שירגישו ולספק להם אפשרויות ללמוד עצמאית. אם הוא מאבחן שהדברים לא מתקדמים כראוי, עליו להתערב בנעשה ולהשחיל באופן סמוי ומתוחכם עזרה, ואפילו ענישה. כך הוא ישיג את היעד במלואו, היות שגם את ההתערבות של האב הילדים לא חווים כהשפעה הנכפית עליהם, והעיקרון שהכול נעשה לפי רצונם נשמר."

שארפ החל לשלוף ספרים מהמדפים ולהכין את השולחן למפגש הבא שלו.

"יוצא מכל הסיפור שבני אדם יכולים לבחור בגרועות והנוראיות שבבחירות, ולבצע את המעשים השפלים והרעים ביותר. הם יזרעו ב'תנועה הבחירית' הרס ונזק במערכת הרוחנית, וכנגד זה יתרבה 'הסתר פנים' של הרצון העליון לשורשי הבריאה והעולם יסבול מבעיות וצרות רעות ב'תנועה מוכרחת'. אבל בתוך כל הכאוס הזה פועל הרצון העליון להשלמת המגמה שלו. הוא פועל וחותר תמיד מתחת לפני השטח, בצורה שקטה וסמויה, להכנת הנבראים לקבלת הטוב השלם והנצחי."

"את כולם?"

"לא, אבל כמו בכל דבר, גם בעניין זה יש חוקיות מסוימת. כאן נכנס אחד ההבדלים המהותיים בין ישראל לשאר האומות, אבל זה לא נושא לעכשיו."

שארפ בחן את דייב במבט שואל "הבחנת בשני הכללים שנוספו תוך כדי ההסבר של הכלל השלישי?"

"ממש לא, אני עדיין מנסה לעכל את מה שאמרת. זה אדיר!"

"אני שמח מאוד לשמוע את זה." אמר שארפ בטון של פקיד מס הכנסה. "אבל נוסף לכך שזה אדיר, נוספו כאן שני כללים: הכלל הרביעי הוא יסוד שכל הבריאה מיוסדת עליו, ויש לו השלכות מרחיקות לכת. אתה עתיד להיתקל בו בכל אחד מהשלבים של הלימוד שלנו. הכלל הוא שחופש הבחירה של האדם חייב להישמר באיזון בין בחירה לטוב או לרע, אחרת מעשי האדם לא יקנו לו את השלמות המיוחלת.

על ידי הכלל הזה, אפשר להתחיל ולהבין איך בני ישראל יכולים היו לחטוא לאורך כל המסע במדבר בכלל, ואחרי מעמד הר סיני בפרט. פשוט האותות והמופתים שהם נחשפו אליהם והמדרגה הרוחנית העצומה שהוקפצו אליה, הסיטו את הבחירה שלהם דרסטית לכיוון הטוב, וזה חייב את ההנהגה העליונה לאזן את הבחירה שלהם בניסיונות קיצוניים לצד השני. הכלל הזה גם מיישב הרבה שאלות שאנשים נבוכים בנוגע אליהן, ובראשן אחת השאלות הנפוצות ביותר שגם אותה ציינת ברשימת השאלות שלך: 'למה הבורא לא מתגלה בבריאה בצורה גלויה?' בהבנת האיזון של חופש הבחירה טמונה התשובה.

הכלל החמישי שנוסף מלמד אותנו שהבורא תמיד שותף פעיל, אם כי סמוי, בהתנהלות העולם כדי לכוון אותו אל עבר התכלית. הוא שוזר את מהלכיו באופן סמוי בתוך בחירת האדם, משפיע שכר ועונש לפי מעשי האדם, גוזר שינויים, מסובב סיבובים ומחולל מקרים ואירועים שמגמתם היא תמיד אחת: לתקן את הבריאה ולהוליך אותה אל עבר היעד הסופי.

האמת היא שאין בכלל אופציה שהבריאה לא תגיע אל היעד. בכל מצב שהיא תהיה ובכל בחירה שאנו נעשה, הרצון העליון ינתב אותה תמיד אל תכליתה. רק הדרך שנגיע בה אל היעד והמצב שייקבע עבור כל אחד מאיתנו בעולם השכר, ייקבעו על בסיס הבחירות שאנו מבצעים, הן ברמה האישית כאדם פרטי, והן ברמה הכללית ככלל האנושות."

"מה אני אגיד." התנשף דייב "אני עדיין המום, מעולם לא שמעתי דבר כל כך פרקטי ומדהים בנושא הבחירה. יש מקור בתנ"ך להתערבות של הרצון העליון בבחירת האדם?"

הוא לא ציפה ולא שיער שהשאלה הזאת תפעיל מנגנון מנוע חיפוש אנושי.

"מה השאלה?" השיב שארפ, והחל לירות בקצב מסחרר שורה של מקורות. "ספר שמות פרק י' פסוק א' בעניין פרעה, וספר דברים פרק ב' פסוק ל' בעניין עוג מלך הבשן. זה מהחומש עצמו, בספרי הנביאים יש הרבה יותר:

יהושוע פרק י"א פסוק כ'

שופטים פרק ט' פסוקים כג'-כד'

שופטים פרק נ"ו פסוק נז'

שופטים פרק י"ד פסוק ד'

שמואל א' פרק ב' פסוק כה'"

דייב וידא שמכשיר ההקלטה עובד בזמן ששארפ המשיך לפלוט נתונים במלא הקצב, כמו מדפסת שיצאה משליטה.

"שמואל א' פרק כ"ו פסוק יב'

שמואל ב' פרק י"ז פסוק יד'

שמואל ב' פרק כ"ד פסוק א'

מלכים א' פרק י"ב פסוק טו'

מלכים א' פרק ט"ו פסוק כט'

ירמיהו פרק נ"ב פסוק ג'

דברי הימים ב' פרק י' פסוק טו'

דברי הימים ב' פרק כ"ב פסוק ז'

דברי הימים ב' פרק כ"ה פסוק כ'

אלו המקורות המובהקים. יש עוד הרבה, אבל הם כבר לפי דרך פירוש המקרא ועל הפירוש אפשר להתווכח. בכל אופן בדוק את המקורות מול ספר פתוח, ואל תסתמך עלי."

דייב בקושי הצליח לסגור את פיו מרוב הלם "טוב...בסדר...אני אבדוק."

"יש לנו לטפל במרכיב נוסף במערכת הבריאה. התחלנו לדבר בעניין קצת, ועכשיו צריך למקם אותו במקומו ולהגדירו."

"מערכת הביוב?" שיער דייב.

"בדיוק, נסרוק עכשיו את המנגנון של כל מערכת ההשפעות הרעות. ואני מדגיש, אנו לא עוסקים כעת בהבנת תפקיד הרע בבריאה, אלא רק בדרך ההשפעה שלו במערכת הבריאה."

שארפ הציץ בשעון. "יש לנו כמה דקות. הבן אדם שאמור להגיע הוא דייקן באופן מבהיל, אפשר לכוון לפיו שעונים. בכל אופן נראה לי שנוכל להספיק.

זה הולך ככה. לאחר שגזרה החוכמה העליונה שהעולם ייבנה מתשלובת של שלמות וחיסרון, ענייני טוב וענייני רע, כדי לספק פלטפורמה עשירה לבחירת האדם, חייב להיות לדברים הללו שורש ומקור בשורשי הבריאה הרוחניים, כמו כל שאר הדברים שיש במציאות.

לכן סידרה החוכמה העליונה את המערכת הרוחנית באופן ששורשי הבריאה יוכלו לקבל את השפע של הרצון העליון בצורה מתוקנת ובהרחבה, וזהו מצבם הטוב. מצד שני, הם גם יוכלו להיות במצב מקולקל של חוסר יכולת לקבל את השפע, וזהו מצבם הרע.

כבר ציינו שהמצב המתוקן נקרא 'הארת פניו' של הבורא, והמצב המקולקל 'הסתר פניו'. שני המצבים האלה הם השורש העליון לכל הטובות והרעות שיש בעולם, כלומר משני המצבים האלה הדברים משתלשלים עד צורת הביטוי שלהם בעולם הגשמי.

אבל יש הבדל גדול מאוד בין השפעת הטוב והשפעת הרע לבריאה.

להשפעת הטוב הרצון העליון הוא הגורם הישיר והטוב מתייחס אליו ממש, היות שרצונו של הבורא הוא שורש השלמות והטוב וכל טוב שנמצא בחלקי הבריאה הוא ענף הנובע מן השורש הזה.

אך להשפעת הרע ולצורות הביטוי שלו במציאות, הרצון העליון אינו הגורם והסיבה. רק השורש הרחוק של הרע נובע מהסתר פניו, אבל המוציא לפועל של התולדות של הסתר פניו הוא נברא מסוים שנוצר במיוחד לתפקיד המלוכלך הזה. הוא השורש האחראי לכל הרעות, החסרונות והנזקים.

הנברא הזה מתוכנן להיות פעיל או מושבת לפי מצבם של שורשי הבריאה. כשהם במצב המתוקן הוא מושבת, כולו או רובו, וכשהם במצב המקולקל הוא מתעורר ומקבל יכולת שליטה ופעולה כפי עוצמת הסתר הפנים. אז הוא מוציא לפועל את הרע שהושרש בהסתר פניו של הבורא, ומתרגמו למציאות הגשמית בדיוק כפי שתיארנו את מערכת ההשפעה העליונה.

לשם כך יש לו מערכת זהה למערכת הרוחנית החיובית. גם היא בנויה מכוחות רוחניים, מלאכים ושדים. כולם מופקדים להוציא את הרע מהכוח בשורש הרוחני אל הפועל במציאות הגשמית, בתכלית הדקדוק ובתזמון מושלם.

גם בה יש מורכבות והסתעפות, והיא בנויה מהיררכיה ברורה ותפקידים שונים, אך הכלל הוא שכל רעה המתרחשת בעולם, הן גופנית והן נפשית, מקורה בפעולת המערכת הזאת. גודל הרעה הוא כפי מה שקיבלה המערכת השלילית אפשרות לפעול, וזה נקבע לפי מצב 'הסתר הפנים' שבשורשי הבריאה.

אך יש לזכור שגם בהשפעה החיובית וגם בשלילית התהליך כולו מתחיל ונקבע על פי בחירת האדם. הוא זה שמשפיע במעשיו כלפי מעלה. ובעקבות מעשיו תתרבה 'הארת פנים' או 'הסתר פנים', ועל פי ההארה או ההסתר, יושפעו ההשפעות בהתאם כלפי מטה. ובתוך כל התנועה הדו-כיוונית והבלתי פוסקת הזאת החוכמה העליונה משגיחה על הכול ומנתבת את הנבראים ואת כלל הבריאה אל תכליתם. כמו שחקן סמוי הפועל בסתר או מפקד נעלם המנהל את המערכה בחשאי."

דייב ישב דומם, ושארפ התמתח לאחור ופיהק פיהוק רחב.

"לא סיימנו את הנושא עדיין. כפי שראית, האדם והבחירה שלו הם מרכיבים מרכזיים במערכת הרוחנית ומן הראוי להתמקד בהם. לשם כך אנו ניעזר שוב בתצפית שערכת, ונבצע 'זוּם' רציני פנימה אל האירועים שהיו קשורים בהם בני אדם. נלמד בהרחבה על הגורמים המשפיעים על הדרך שבה הרצון העליון מתנהל עם בני האדם. זה גם אמור לחבר אותנו חיבור טבעי במעבר בין מפת הבריאה למפת האדם. אבל עכשיו, שים לב מה קורה לדלת בעוד מספר שניות..."

הדלת נפתחה חרישית, דייב כבש צחוק ספונטני מלהשתחרר. אדם הדור פנים נכנס, ושארפ ערך היכרות קצרה ביניהם. לאחר מכן נפרד דייב משניהם, והחל בדרכו לכיוון הרכב.

מותש ועייף אך ספוג במנות גדושות של ידע, שמילאו חורים רבים ומבלבלים בתוכו, הוא הניח ראשו על הכר. תחושה נעימה ומשכרת פעמה בו, כמו אבן המושלכת לתוך בריכת מים שקטים ויוצרת מעגלי גלים קטנים ונעימים, מתפשטים בתוכו וממלאים אותו בתחושה מופלאה. תחושה שהיא התוצר הישיר של כל מילוי חוסר – אושר.

המשך בשבוע הבא....