הורים במחשבה חיובית: בית הכנסת - בייביסיטר?

"אתה לוקח היום את גדי?! אני רוצה קצת לנוח, עבדתי היום קשה מאד בהכנות לשבת וכל השבוע החולף היה לא קל כלל ועיקר. קח עמך את גדי לבית הכנסת ואני אוכל לנוח מעט...".

גדי הוא ילד שאינו יודע עדיין להעסיק את עצמו, אשר על כן הוא מעסיק את הוריו, מעסיק אותם במשרה מלאה, בתפקיד העסקתו.

אין עוררין על כך שמגיעה לאמא שעת מנוחה ורוגע בצדק וביושר, אך באופן כזה אין שולחים ילד לבית הכנסת.

בית הכנסת אינו מהווה פתרון חילופי לבייבי סיטר, ואין לוקחים את הילדים אליו על מנת לאפשר למאן דהו מנוחה ושקט.

לבית הכנסת הולכים על מנת להתפלל!

ראשית חכמה, יש ליצור אצל הילד, כבר מגיל צעיר, חשק, רצון וצפייה "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי", מתי תגיע העת בה ייקחו אותי לבית הכנסת.

 "ואביו שמר את הדבר" - פירש רש"י: "שומר ומצפה מתי יתקיים הדבר".

"עוד מעט תהיה גדול ואבא ייקח אותך לבית הכנסת יחד עם הגדולים!". עלינו לגרום אצלו לציפייה מתמשכת, ואז, כאשר תגיע העת בה יצטרף אל אביו ואל אחיו הבוגרים, בוודאי  יתנהג בהתאם. בדוק ומנוסה!

על הילד לשמוע כי ללכת לבית הכנסת זו זכות עבורו. אל לו לשמוע, כי הסיבה שמחמתה חפצים שילך היא כדי שתהיה לסביבותיו קצת מנוחה ממנו. אוזניו כרויות למדובר סביבו והוא קולט היטב את המסרים. 

יש גם להכין את הילד מבעוד מועד ולהסביר לו מהו בית הכנסת ומה הם כללי ההתנהגות הנאותים בו. אין לצפות שהילד ידע את כל אלו מעצמו.

תפילת הוותיקין

כעת ברצוני להתייחס  לתפילת הוותיקין בשבת.

"וותיקין - אנשים ענווים ומחבבים מצווה" (רש"י). הללו משכימים קום לתפילה עם הנץ החמה - "ייראוך עם שמש" - וכך מצוותה מן המובחר. (או"ח נ"ח). דבר "ברור כשמש" הוא, כי מעלתה וחשיבותה של תפילת השחר בעת זו רבה מאד, כידוע.

אמנם, כאשר מגיעים אנו לסוגיית חינוך הילדים, יש לבחון את הדברים במאזני צדק.

אם אכן הילד משכים קום עם אביו - "בן חכם ישמח אב" - והולכים הם יחדיו, מה טוב ומה נעים, "אין פרץ ואין צווחה". אך אם הילד מתקשה להתעורר בשעה זו, והוא מבטיח שיתפלל במניין מאוחר יותר, אף אם נניח שההבטחה תקוים (דבר המוטל בספק רב), חיסרון יש כאן.

הילד נמצא בבית הכנסת ללא אב שישגיח עליו כדבעי, ומי יערב לנו שהוא אכן יתפלל?! "אנכי אערבנו מידי תבקשנו", ואם אכן יתפלל - כיצד תיראה ואילו פנים יהיו לה, לתפילה זו?! את מי ייקח לדוגמא לו?!

זאת בנוסף לסיכון שיטפלו אליו חברים שאינם מהוגנים, או טיפוסים שליליים, אנשי דלא מעלי.

בכגון דא, על מצב שכזה, בו האב מתפלל וותיקין והבן מתפלל במניין מאוחר יותר, שאול נשאל מרן הסטייפלר הגאון הצדיק ר' ישראל יעקב קנייבסקי זצ"ל והשיב חד משמעית: "אין להניח את הילד ללכת לבדו. אם האב חפץ להתפלל וותיקין יערב לו, וכך יעשה, אך זאת בתנאי, שלאחר התפילה ישוב לביתו וידאג לכך שבנו יתארגן ויצא בזמן וכראוי לבית התפילה, ולא די בכך, אלא יתלווה לבנו וילך עמו לתפילה ויישב לידו במשך כל התפילה. אך ורק באופן הזה!".

"אם לא אביאנו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לאבי כל הימים".

דוקטור שבת

אסיים כאן בסיפור מעניין, שהובא לאוזני מכלי ראשון.

על דלתה של משפחה מכובדת, בשעת צהרי היום בערב שבת, נשמעה נקישה הססנית.

"כן", קראה אם המשפחה, ופתחה לרווחה את דלת הבית.

בפתח ניצבה צעירה, שעל פי לבושה ניכר היה שאין היא נמנית על חוג שומרי המצוות. בהססנות מה הציגה  משאלה: לומדת היא באוניברסיטה לקראת קבלת תואר ראשון, ועתה נדרשת היא לערוך עבודה אקדמית. הנושא שבחרה בו הוא "שבת".

ובכן, במסגרת עבודתה זו חפצה היא לראות כיצד מתנהל בפועל סדר יום השבת בבית משפחה שומרת שבת. כאשר שאלה וביררה מעט היכן תוכל להתארח, המליצו לה להתארח כאן, אצל משפחה זו, ומענה של המשפחה נמסר בידה.

"שם תוכלי להתארח ללא חשש, ותחושי בנוח. זו משפחה נעימה האמונה על אירוח, שתבין לרוחך ותסייע לך בכל הנחוץ לעבודתך", אמרו לה.

וזאת למודעי, כי בבית משפחה זו היו תדיר אורחים לא מעט, ועל שולחנם סמוכים ומסבים דרך קבע אנשים החפצים להתוודע ליהדותם. רבים פסעו את פסיעותיהם הראשונות כאנשים שומרי מצוות בביתה של משפחה זו, ובהם אנשים המפורסמים כיום כאנשי מפתח בתנועת התשובה.

-"כן", השיבה בעלת הבית, "בהחלט. את מוזמנת אלינו".

-"וכמה זה יעלה לי?".

-"אין צורך בתשלום, אורחת את!".

-"מה עלי להביא?".

-"אין צורך להביא דבר!".

-"באיזו שעה עלי להגיע?".

בעלת הבית ציינה את השעה הסמוכה לכניסת השבת.

הסטודנטית אכן הופיעה בזמן, ועקבה, מרותקת, אחר הנעשה: הכנות אחרונות לפני שבת, צפירה המבשרת על עת התקדש יום, הדלקת נרות. אבי המשפחה יצא לבית הכנסת, האם והבנות התפללו בצוותא.

כאשר חזר האב, החל לנהל את סדר שולחן השבת: שירת שלום עליכם, אשת חיל, קידוש, נטילת ידיים מתוך נטלה, בציעת החלות, סעודה, זמירות ושירי שבת, דברי תורה וסדר ברכת המזון.

כך חלפה לה השבת, ותחושה נעימה ושלווה אפפה אותה.

כאשר הגיעה עת יציאת השבת, ניגשה האורחת לבעלת הבית ושאלה בעדינות: "האם אוכל לבא גם בשבת הבאה?".

-"בהחלט, את מוזמנת!".

כיוון שבחורה חכמה וחריפה היתה, שמה לב להבדלים ולפרטים קטנים, והגיעה לבושה באופן שונה מעט, בבגדים הולמים יותר, וגם משהו מן הכללים כבר למדה: עמידה בקידוש, נטילת ידיים ועוד.

משחלפה אותה השבת, קרבה שוב בעדינות אל בעלת הבית ומשאלה בפיה: "האם אוכל להתארח גם בשבת הבאה?!".

-"ודאי, איזו שאלה?!".

כך חלפה עברה לה שבת נוספת, ולאחריה עוד שבת ועוד אחת ועוד אחת וחוזר חלילה. בכל מוצאי שבת נשאלה אותה שאלה והושבה אותה תשובה, עד...

עד שביום שישי אחד נשמעו נקישות על דלת הבית. לא, הן לא היו נקישות עדינות והססניות, כלל וכלל לא. הן היו נקישות חזקות, תובעניות ותוקפניות משהו.

הדלת נפתחה על ידי בעלי הבית. בפתח עמד צעיר סמוק פנים. הוא לא היה נראה רגוע כלל, ההיפך הוא הנכון - הוא היה נסער, נסער מאד, והזעם ניכר על פניו.

-"אתם משפחת...?!", שאל/חקר/תבע לדעת.

-"כן!".

-"אתם מארחים את... בשבתות?".

-"כן", הודו ב"אשמה" באומץ בעלי הבית.

-"אולי תסבירו לי, מה עשיתם לידידה שלי? בלבלתם אותה כהוגן. אינני יודע מה קרה לה. היא מהורהרת מאד בזמן האחרון, כאילו התחברה לעולם אחר. עברה להשתכן בחדר אחר במעונות המגורים של האוניברסיטה. מה עשיתם לה?!", תבע לדעת בכעס.

אב המשפחה ענהו ברוגע: "הבט, בחור נחמד. היא בקשה ללמוד, לראות ולחוות מהי שבת ובשל כך התארחה אצלנו בשבתות. אולי תבוא גם אתה להתארח בשבת אצלנו, אולי כך תראה מה בדיוק היא ראתה"... הציע.

חכך הבחור בדעתו רגע ושניים, ואז שאל:

-"כמה זה יעלה?".

-"אורחים אינם משלמים!".

-"מה עלי להביא עמי?".

-"אין צורך להביא דבר!".

-"באיזו שעה עלי להגיע?".

 נקב בעל הבית בשעה הסמוכה לכניסת השבת.

והבחור אכן הגיע! פנה כה וכה, התבונן בנעשה סביב במבט מרותק ועקב בעניין אחר כל המתרחש. לאחר שבת ניגש בהססנות אל המארח ושאל:

-"האם אפשר לבוא גם בשבת הבאה?".

-"כן!".

כיוון שחריף היה, קלט מהר מאד את הכללים, ובשבת הבאה ידע כבר מה עליו לעשות - נטילת ידיים לפני הסעודה, עמידה בקידוש ועוד.

עם צאתה של שבת, שאל בעדינות האם יוכל להתארח לשבת נוספת.

סופו של אותו מעשה היה, ששני הצעירים דנן נישאו זה לזו כדת משה וישראל, והקימו משפחה מפוארת השומרת ומדקדקת על קלה כבחמורה.

מסתבר, שהם היו תלמידים מצטיינים וקלטו היטב את הנלמד...

רצונה של הסטודנטית להכיר מקרוב את השבת אכן הביא אותה להכירה מקרוב, מקרוב מאד...

עבודת הדוקטורט הוכתרה בהצלחה!

הפלא ופלא! ללא הרצאות, ללא שכנועים, ללא ויכוחים (יש לי היכרות אישית עם הדמויות שבסיפור).

פשוט כוחה של שבת!

אם רק נשכיל להשקיע כראוי בשבת, "על כן על כל דברי האיגרת הזאת", תשפיע השבת באותה מידה בדיוק "עלינו ועל בנינו" ואף על ביתנו.

"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים" (שבת קי"ח).

מיד נגאלים - אף גאולתו הפרטית של כל יחיד ויחיד, משפחה ומשפחה, בוא תבוא, לא תאחר!

הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים ומחבר הספרים "מתי ישמעו ילדי בקולי?" ו"שולחן השבת עם הילדים". לקבלת הספרון החדש "סודה של עוגת הגבינה" ניתן לפנות למייל 9999587bb@gmail.com