במחשבה תחילה לפרשת וישב: כשהרב ביקש מהצעיר לאסוף אותו ברכב בשבת

"דייב, איט'ס נט כשר!".

היהודי זקף גבה למראה גבר שחור המודיע לילדו שהממתק שלקח בסופרמרקט אינו כשר.

"סלח לי", לא מתאפק היהודי ושואל את השחור, "אתה יהודי?".

השחור מסתכל עליו כאילו נפל מהירח. יהודי? אני?!

"אז למה אמרת שזה לא כשר?", מנסה היהודי להבין.

"ראיתי שאצל היהודים זה עושה את העבודה", מסביר השחור, "אז החלטתי לנסות"...

* * *

"ובטרם יקרב אליהם", מספרת התורה על יוסף שמגיע אל אחיו בשליחות אביו, "ויתנכלו אותו להמיתו".

כאן נעמד ראובן ומציע הצעה: "לא נכנו נפש". מה פתאום להרוג את יוסף? יש לראובן הצעה אחרת הרבה יותר טובה: "השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר וידנו אל תהי בו".

ראובן מציע דרך ניטרלית, בלי 'ללכלך את הידיים', להשליך את יוסף אל הבור.

אלא שהתורה ממשיכה ומספרת שדבריו של ראובן נאמרו: "למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו".

בור זה, שהציע ראובן להשליך את יוסף אל תוכו, שרץ נחשים ועקרבים. אם כן, כיצד מציע ראובן להשליך את יוסף אל הבור במטרה להציל אותו? אמנם האחים לא יצטרכו לשלוח את ידם בנפשו, אבל כבר לא יהיה את מי להציל...

אחד מבניה של אחת מהמשפחות החשובות בשכונת "שערי חסד" לפני כשבעים וחמש שנה, נסחף אחר חברים לא טובים, התגייס ל"הגנה" ושם השפיעה עליו הסביבה הרעה והוא חדל לשמור תורה ומצוות. לא זו בלבד, אלא אף הגיע במכוניתו לשכונה החרדית בעיצומה של השבת והוריו לא ידעו את נפשם מצער.

רגע לפני שהיחסים בינו לבין הוריו הגיעו לפיצוץ, ביקש ממנו אביו שילך לפקוד את מעונו של רב השכונה, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ, לשיחה בלתי מחייבת.

הבחור דפק בדלת בהיסוס. בכוונה בחר להגיע ביום שישי לאחר חצות, מתוך מחשבה שהרב יהיה עסוק ולא יהיה לו זמן רב אליו.

הדלת נפתחה והרבנית הכניסה אותו פנימה במאור פנים. "הרב אינו בבית", התנצלה, "הוא הלך למקווה לכבוד שבת". טרם היה סיפק ביד הבחור להתעשת ולברוח, הגיעה קריאתה של הרבנית מן המטבח שהיא מביאה כיבוד קל.

לעוגה טובה אין סיבה לסרב. ישב הבחור והתכבד בפרוסת עוגה עם כוס שתייה צוננת, כשהוא מחליט בלבו שוודאי הרבנית אינה מעודכנת במצבו. שכן לא ייתכן שכך הייתה מכבדת אותו לו הייתה יודעת מה מעשיו.

בשלב מסוים נכנס רבי יעקב משה לביתו וכשראה את הבחור ממתין לו, קלט ברגע שלא מרצונו הגיע. "אני ממש מתנצל בפניך שחיכית לי הרבה זמן", התנצל רב השכונה בפני הפוחז בחום.

הרב חרל"פ החל לגלגל עמו שיחה על מעשיו ב"הגנה", שיבח את פעולותיו למען הצלת יהודים וכהערת אגב הוסיף: "אני מניח שלפעמים אתה נאלץ לנסוע בשבת בשל פיקוח נפש. אלא שכאן בשכונה", הנמיך הרב את קולו כממתיק סוד, "יש הרבה 'קנאים' שעלולים להפריע לך, כי אינם יודעים שמדובר בפיקוח נפש. אי לכך אבקשך, בכל פעם שתזדקק לחלל שבת בשל פיקוח נפש, רוץ אלי ואני אכנס עמך לרכב, וניסע יחד כדי שלא יחשדו בך לחינם"...

מאותה שיחה שבת רכבו של הצעיר באופן קבוע.

בספר "עיר מקלט" הביא בשם הרלב"ג ביאור נפלא בכוונתו של ראובן.

האחים הרי ישבו ופסקו דין תורה שיש ליוסף דין רודף ומותר להם להרוג אותו. ידע ראובן שאם יבוא ויטען "אסור להרוג אותו" - לא ישמעו לו.

לכך הציע ראובן הצעה שנשמעה כטובת האחים "ויד אל תשלחו בו". להצעה הזו הם אכן הסכימו.

מה יהיה בבור? ראובן אינו יכול לדעת. אולם כוונתו הסופית הייתה שלאחר שילכו האחים הוא ישוב לבור (כפי שאכן אירע) ויציל את יוסף.

* * *

כנראה שכל אחד מאיתנו מצא את עצמו במצב שחברו או קרובו רוצה לעשות צעד שבוודאי יזיק לו ויתחרט עליו בהמשך. מתוך רצון טוב ואמיתי לעזור, האדם מעוניין להשמיע את דעתו כדי למנוע צעדים שלפעמים עלולים להיות בלתי הפיכים.

ראובן מלמד אותנו כיצד ניתן להשפיע לטובה על הזולת: צדק לא "עושה את העבודה". חכמה - כן.

אם מנסים להוריד מישהו מהעץ בכוח, סביר להניח שבגדיו ייקרעו וענפי העץ יישברו... אולם אם מושיטים לו סולם קצר, רק לרדת טיפה יותר נמוך, ועדיין כמובן להישאר על העץ, יקל עליו להחליט אחרי מספר צעדים שכעת כבר ניתן לרדת לגמרי.