מה הילדים שלכם באמת אוכלים בצהרונים?

אני מנסה לדמיין את האם האולטימטיבית: היא קמה בבוקר ומניחה את הכרים והכסתות לאוורור על אדן החלון, היא שוטפת את הרצפות בניחוחות מרעננים ומיד אחר כך היא רצה אל המרכול לקנות מצרכים טריים לארוחת הצהריים. כשילדיה שבים מהלימודים היא מקבלת אותם כשסינר למותניה. היא מדביקה להם נשיקה, והופ! כולם יושבים סביב השולחן לארוחת צהריים מזינה.

עכשיו נחזור במעבר חד למציאות: לשם כך ביקרתי בכמה צהרונים של גני ילדים. ראיינתי את הסייעות, את הילדים ובעלים של חברת קייטרינג. הנה לפניכם הממצאים, המסקנות והצעות לשיפור. אך לפני כן, נקודה למחשבה: כשמנה של ארוחת צהריים עולה עשרה שקלים, הילד אולי חוזר הביתה שבע ושמח, אך לא בטוח שהגוף שלו מודה לכם על כך.

פחמימות: ברוב המקרים מדובר על צורות שונות של קמח חיטה. כלומר, פתיתים, פסטה או קוסקוס, שהם אותה הגברת בשינוי אדרת. מיותר לציין שהקוסקוס לא נעשה בשיטה מרוקאית מסורתית, אלא בשיטת אינסטנט אמריקאית. הפחמימה יכולה להיות גם צ'יפס, שכמובן הגיע אל מטבח הקייטרינג כשהוא קפוא. אף אחד לא קילף שם בבוקר תפוחי אדמה. האורז יכול היה לקבל אצלי ציון עובר, אלא שאז התברר לי שכל מנה שלו מכילה 4.6 גרם של מלח ו- 11 מ"ל שמן.

חלבונים: שניצלים, שיפודים, קציצות בקר או עוף. נשמע אחלה. רק שאף אחד מהנ"ל לא הוכן במטבח הקייטרינג. כולם מוצרים תעשייתיים וקפואים. פשוט פתחו את השקית, חיממו בשעות הבוקר, ועד הצהריים זה הגיע לגן. וזה לא הסוף. יש גרוע יותר: המבורגרים, קבבים וטבעות עוף. מזל שפעם בשבוע אוכלים שוקיים אמיתיות. מה שמוכיח שאפשר גם אחרת.

ירקות: כאן עוד איכשהו אפשר לנשום לרווחה: מלפפונים, עגבניות, פלפלים, ירקות ממרק הקוסקוס. אך למה הגזר הגמדי מקלקל את השורה? למה מבשלים אותו במרגרינה?

שמן: לא ברור לי מה ההתלהבות הזאת מהשמן. הרי אם בעל הקייטרינג היה חוסך בשמן, היה נשאר לו די כסף כדי לקנות מצרכים נוספים. בנוסף, מובן שלא מדובר בשמן זית, אלא בשמן סויה פשוט.

אבקת מרק: היא מככבת בכל מאכל שלא עלול להחמיץ. כלומר האוכל מתבשל בשעות 9:00 – 10:00 בבוקר ומגיע אל גני הילדים קצת לפני השעה 14:00. אך לאבקת מרק יש נטייה להחמיץ וליצור ריח לא נעים למזון. לכן, שמים אבקת מרק רק בתבשילים כמו מרק של קוסקוס, ברוטב הקציצות, בשעועית הירוקה ובאפונה.

באבקת המרק יש מונוסודיום גלוטומט. טוב ששאלתם.

אריזה: כשאוכל רותח פוגש פלסטיק, גם אם זה פלסטיק שעומד בדרישות התקן וגם אם הפלסטיק עמיד בחום של 180 מעלות, מה אני אגיד... אחרי שהאוכל נמצא בו במשך כל כך הרבה שעות, זה נשמע לא טוב.

בשורה התחתונה: אל תסתפקו רק בקריאת התפריט. גם כשאני קראתי אותו חשבתי שעל פניו הוא נראה בריא יחסית. בקרו בגן הילדים בזמן ארוחת הצהריים, הסתכלו על הצלחות של הילדים ותראו האם הם באמת אוכלים את האוכל, או שהם מסתפקים רק בפסטה שמשביעה אותם אך לא ממש מזינה אותם. ואל תשכחו לשאול את הסייעת, האם היא אוכלת את האוכל הזה.

איך מצמצמים נזקים: כדאי לדאוג שהמטבח שבו מכינים את האוכל יהיה קרוב לגן, או לפחות באותה עיר. כך, האוכל לא ייסע מהבוקר בכל גוש דן (למשל). האוכל צריך להיות ביתי ולא תעשייתי. הרי שניצל תעשייתי יכולתם בעצמכם לארוז בבוקר ולשלוח עם הילד.

רוצים לדעת עוד? רכשו את סדרת השיעורים "לגדול בריא" שמעבירה הנטורופתית שרה בר אשר, בקמפוס היהודי של הידברות.

שרה בר אשר היא נטורופתית ומרצה בנושאי תזונה ותעשיית המזון. Barasher@zahav.net.il