למה המשפט: "אם תרצי – תצליחי!" כל כך לא גורם לנו להצליח?

כשאומרים לך שאת יכולה להצליח הרבה יותר, רק שאינך רוצה, האם את משתדלת יותר?

או אולי פחות?

רוב האנשים שומעים את המשפט הזה ומרגישים שהוא גדול עליהם.

מסוגלת ליותר? אם אני מסוגלת ליותר, איך זה שעד היום לא עשיתי עם זה כלום?

איך זה שלא חשבתי על זה? איך זה שלא הצלחתי, על אף שאני יכולה?

כלומר, בנוסף לכך שאני לא מצליחה, אני גם טיפשה?

אם אני לא חכמה, בלשון המעטה, אז למה שאצליח?

* * *

שימו לב כמה פעמים אנחנו משדרים את המשפט הזה לילד שלנו: "רק 70 במבחן? אם היית משתדל יותר, היית מצליח לקבל יותר!".

"תראי את הכלים, את מזלזלת! אילו היית רוצה, היית עושה אותם הרבה יותר נקיים!".

* * *

לפני מספר ימים מסרתי הרצאה לנשות הדרום בנושא של: "אם תרצי – תצליחי!?!?!?" (כן, סימני השאלה  והקריאה הם במקור).

אמרו לי נשים: "אני הייתי מצליחה כבר מזמן, אם לא היו מכשילים אותי במילים לא מפרגנות".

"אני שונאת שאומרים לי את זה, כי זה גורם לי להרגיש אשמה שאני לא מצליחה".

*

זה בדיוק העניין.

המשפט: "אם תרצי – תצליחי!" לא יכול לבוא מאף אחד אחר, חוץ ממך עצמך!

כשאני אומרת לך: "אם תרצי – תצליחי!", זה דבר ראשון מייאש אותך, את מיד מתגוננת ואומרת לעצמך: "אבל רציתי, ולא הצלחתי".

זה גם מבייש אותך בעיני עצמך, ולדעתך גם בעיני הסובבים אותך: "אני כל כך רוצה להיות רזה, ולא מצליחה!".

את מחביאה את עצמך מהסובבים אותך בהשפלה.

זה גם גורם לך להקטנה בערך עצמך: "זהו, אני פשוט לא שווה!".

אבל כשאת אומרת את המשפט הזה לעצמך: "כשתרצי – תצליחי!", את פתאום מבינה את עצמך.

"כן, זה קרה לי בגלל ש.... ואני כן מסוגלת!".

"אני כן התאמצתי, לא תמיד מצליחים, אולי מחר זה יצליח לי!".

"רק אני יודעת מה טוב לי, אז מה באמת טוב לי? מה יעשה לי טוב?".

כשאני לוחשת לעצמי את מילות הקסם האלו, אני מרגישה בדיוק הפוך ממה שהרגשתי כשאמרו לי את זה: אני מרגישה מורמת מעל, ולא מבוישת כלל.

"אני בסדר גמור גם ככה".

אני מרגישה לא רק לא מיואשת, אלא מחוזקת וכבר יש לי כוח להתחיל מחדש.

אני מרגישה שראשי למעלה, וגם אם לא הצלחתי – אני לגמרי מעל לפני המים.

* * *

ילדינו הם בדיוק כמונו.

גם הם אינם אוהבים שאומרים להם משפט כזה.

איך הם יתחזקו?

כשיראו אימא חזקה, שלא נופלת מרגליה, כי סומכת על עצמה.

כשלא ישמעו כל היום משפטים שמקטינים את ערכם.

כשהם יגיעו לרגע, בו יאמרו לעצמם, כן, לעצמם!

"אם ארצה – אצליח!".