"כמה פעמים אני אומרת להם ולא עוזר שום דבר" - יש לי פתרון בשבילך!

שוב חיים איבד את הכדור!

חני לא מפסיקה לבקש למרוח שוקולד לעצמה בכל יום אף על פי שהיא יודעת שאת לא מסכימה – היא ממש מנדנדת, וחוץ מזה היא ודאי היא תמרח לעצמה בכזו נדיבות, שרק מלחשוב על מנת הרעל שהיא תכניס לגופה את ממש נסלדת ומתחלחלת.

יוסי וגדי, כל ערב, מפטפטים במיטה בקולי קולות, צוחקים, משתוללים ונרדמים בכל לילה בשעה מאוחרת מאד.

ודאי יש לך עוד הרבה מאד דוגמאות לתופעות שחוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב.

את מוצאת את עצמך צועקת, כועסת, מענישה בלי פרופורציות, העיקר שמשהו כבר ישתנה. "כמה פעמים אפשר להגיד?".

זה ממש מכעיס אותך. את עומדת מתוסכלת וחסרת אונים מול יוסי וגדי שכל ערב לא מתייחסים למה שאמרת, ואת והם נשארים עם הרגשה לא נעימה בלב. ואז מתחילים גם רגשות האשם.

חיים מאבד את הכדור, זו כבר הפעם השלישית שלו! זה גם לא משנה לך אם הכדור יקר או זול, מעצבנת אותך העובדה שחיים לא שומר על חפציו, ואת אפילו מודאגת מחוסר האחריות הזו. כל מה שאת עושה ואומרת - "זהו אני לא קונה לך יותר כדורים" - הוא מבטיח הבטחות, ואת מוצאת את עצמך נכנעת לבכיותיו - אמא רחמנית... אבל הבעיה לא נפתרת.

ומה לגבי חני? "מה, היא לא מבינה ששוקולד אני מרשה רק ביום שישי לגן?". כל כך מתסכל אותך שאת לא מצליחה להטמיע בה קצת "שנאה" למאכלים לא בריאים ומתוקים מידי, שלא לדבר על לתת לה למרוח לבד...

אז מה עושים במצבים הללו, שאת רוצה לחנך ילד, להטמיע בו ולהפנים אצלו, וגם שישתף איתך פעולה, יסכים איתך ויבין שבסה"כ את רוצה ללמד אותו, את רוצה בטובתו?

אז יש דרך!

שנקראת במילים פשוטות תוצאה טבעית, והיא עובדת מצוין.

כשטלי, אמא של חני, החליטה יום אחד לנסות משהו אחר, במקום לרטון ולהתרגז על חני שהיא לא מבינה מהם הכללים בבית וכו'... היא החליטה דווקא כן לתת לה, ולראות מה תהיה התוצאה הטבעית.

היא הסכימה שחני תלך למטבח ותמרח לעצמה ממרח שוקולד על הלחם.

וכשהאוצר היה בידיה של חני, היא לא ידעה את נפשה מרב שמחה. היא מרחה כאלה כמויות על פרוסה אחת! כולל השיש ומה שמסביבו (זה מה שקורה שנותנים לחתול לשמור על החלב...). חני התיישבה לאכול את סעודתה, וטלי הסתכלה בסקרנות, מתאפקת לא לעצור את חני.

היא עוד לא הגיעה לחצי הכריך, וכבר החלה להתלונן: "השוקולד הזה בכלל לא טעים, אני לא אוהבת אותו. איכס, שוקולד הוא עושה כואב בבטן"...

טלי התפלאה ולא ידעה את נפשה מרוב שמחה. התוצאה הטבעית קרתה.

בטח את סקרנית לדעת האם אח"כ זה גם עבד, וחני לא אהבה יותר שוקולד, אז מרוב תאוותה של חני לממרח שוקולד שכל כך הרבה נמנע ממנה, טלי הצטרכה להשתמש בדרך התוצאה הטבעית עוד כמה פעמים, וזה עבד.

כשיוסי וגדי השתוללו כל ערב במיטה, וצעקות ועונשים לא עזרו, התוצאה הטבעית לימדה אותם היטב.

שירה, אמא שלהם, הגיעה ערב אחד לחדרם, ובמקום לצעוק - הודיעה בקול נעים ולא מתנצל בכלל "ילדים יקרים, אני מרשה לדבר רק בלחש". כשזה לא עבד, היא השתמשה בדרך של התוצאה הטבעית, קראה ליוסי ואמרה "יוסי, אתה צריך לעבור לישון בחדר השני. אני רוצה לעזור לך, אני רואה שאתה מתקשה לדבר בלחש. כשיש פטפוטים אי אפשר להמשיך להישאר ביחד".

מה את חושבת שקרה?

יוסי וגדי רוצים כל כך לישון ביחד, רוצים כל כך לדבר, וודאי שזה עדיף מאשר לישון לבד. לא היתה להם ברירה אלה להבין שהם יוכלו לקבל את זה רק אם הם ידברו בלחש. כשזה לא קרה, אחד מהם עבר לישון במקום אחר, עד שהם הפנימו...

כאשר את משתמשת בדרך של תוצאה טבעית, את מעבירה מסר ושדר ברור ואמיתי מאד: "זה לא עונש, זו לא נקמה, אני לא כועסת עליך ולא שונאת אותך (מה שהרבה פעמים ילדים מרגישים כאשר מענישים אותם בצורה לא נכונה) אני רק רוצה בטובתך!".

הילד קולט את המסר, מפנים אותו, מרגיש אהוב ורוצה מעצמו לשתף פעולה. זה מה שרצית וכך קיבלת.

הרי מטרתך בחינוך שהילד יבין, יעשה מעצמו בשמחה, יפנים, ושהחינוך ישתרש בו בלי להיות שוטרת סביבו, שהוא יקשיב לך ויעשה דברים מרצונו ובשמחה.

בדרך קשה ובמאבקים הדברים לא יכולים להשתנות, וודאי שלא תראי שיתוף פעולה. לילד יש בחירה. תחשבי לטווח הארוך, מה כן יגרום לילד שלך למוטיבציה ולשיתוף פעולה. רק כך תוכלי להשפיע עליו ולהתחבר אליך בשמחה.

נ.ב - ודאי שבתחילה זה ידרוש ממך להיות קצת יותר יצירתית, אבל ההשקעה משתלמת.

בהצלחה!

יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית מנחת הורים - מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת.  Yd0548414745@imahut.org.il