אם אתה סתת – תישאר סתת. 5 משלים למחשבה

לשון הרע - פגע רע!

בזמן נסיעתן באוטובוס, מיכל ומירב דסקסו את הבשורה המרעישה: אירוסיהם של רונן ושיראל.

"מדוע שרונן ירצה להתחתן עם בחורה כזו?", שאלה מיכל את מירב. "היא כזו בחורה שקטה, רצינית, חמורת-סבר, וגם לא חכמה במיוחד. הוא בחור צעיר, משכיל, מלא שמחת חיים!".

"גם אני חושבת כך", הסכימה מירב. "תמיד הייתי בטוחה שרונן ברקוביץ' ימצא מישהי טובה יותר עבורו".

"נכון" הוסיפה מיכל, "היא לגמרי מתחת לרמה שלו".

האישה שישבה מאחורי זוג החברות לא התאפקה. היא קמה ממושבה ולחצה את היד של מיכל המופתעת.

"תודה רבה לכן", אמרה האישה. "אני עדנה ברקוביץ', אמו של רונן. אני לא ידעתי את כל הדברים שאמרתם על שיראל, והם נתנו לי חומר למחשבה. אולי החתונה הזו היא טעות, נראה מה נוכל לעשות כדי למנוע אותה".

מיכל ומירב הסמיקו במבוכה, ומיכל מלמלה: "אולי הגזמנו מעט... היא לא כזו נוראית... היא אפילו משעשעת לפעמים". "כן" הוסיפה מירב. "וכשחושבים על זה... הם היו נראים ממש מושלם ביחד".

"אולי באמת קצת הגזמתן", אמרה האישה לבנות, "הזוג הזה בחר להתחתן, וכנראה שיש לו סיבות טובות".

"לא התכוונו לקלקל ולפגוע", אמרה מיכל לעדנה, שבינתיים צלצלה לנהג האוטובוס שיעצור לה. "ומסרי ממיכל וממירב ד"ש לרונן".

"איני יכולה למסור, שהרי אינני אמא שלו", הפטירה האישה בירידתה מהאוטובוס "אבל בהחלט יכולתי להיות...".

חברים, מקרה זה יכל להיות לכל אחד מאתנו. זכרו, לשון הרע הוא פגע רע! מעבר לאיסור החמור בתורה של לשון הרע ורכילות. לעיתים איננו יודעים מתי ועד כמה המילים שלנו יכולות לפגוע ולהזיק לאחר...

"יהי רצון שננצור לשוננו מרע ושפתינו מדבר מרמה", אמן!

(צילום: shutterstock)

דווקא אתה - ורק אתה!

מעשה ביהודי שנאלץ לגור בכפר של גויים, רחוק מחיי קהילה יהודיים. ללא בית כנסת, ללא מנין לתפילה. כל היום היה צריך לעמול לפרנסתו, בסביבת גויים גסי רוח. את תפילותיו היה מתפלל ביחידות, ורק פעם אחת בשנה, לקראת הימים הנוראים, התאפשר לו לנסוע אל העיר, אל הקהילה היהודית, ולהתפלל תפילותיו עם הציבור.

באחת הפעמים הללו, ניגש הוא אל הרב ושטח לפניו את מר ליבו. לא, אין הוא מתאונן על דוחק השעה וקושי הפרנסה. חלילה לו, משתדל הוא לשמוח בחלקו. ואולם צר לו ומר לו, מדוע יִגָּרַע חלקו מכל בית ישראל - בעבודת ה' יתברך?! מדוע נמנע ממנו לעבוד את ה' כראוי?!

הסתכל עליו הרב בחיבה, ואמר לו: לבטח רוצה היית לראות את עצמך בחדר מלא ספרי קודש, מוקף בתורה ובקדושה. כך - אתה מאמין - היית יכול להיות עובד ה' אמיתי ומושלם. אבל דע לך, חביבי: מלאכים - יש לקב"ה מספיק. לא בשביל זה הוא ברא אותך. לך הועיד ה' תפקיד מיוחד וייחודי, שאותו אתה יכול למלא בשלמות - דווקא מתוך הכפר הנידח שלך. יש לך אפשרות לעשות לקב"ה נחת רוח מיוחדת במינה, שרק אתה, דווקא אתה, יכול לעשות לפניו, מתוך המצב שלך, מתוך הכפר הנידח שלך!

כל יהודי וה"כפר הנידח" שלו. האחד לוקה בעצלות, השני בקרירות, השלישי בכעס. הרביעי נמצא בסביבה רחוקה ובלתי תומכת, החמישי כבול בהרגלים שליליים, וכן הלאה... והאדם חושב בלבבו: חבל שזה כך, הייתי יכול להיות עובד ה' טוב יותר - אילו היה אחרת. אבל ההיפך הוא הנכון, כי הקב"ה רוצה מהאדם שיעבוד אותו דווקא מתוך הנתונים והכלים הייחודיים שנתן לו...

פרנסה רק מבורא עולם

עני שהלך לאסוף כסף באחד העיירות הגדולות, ניגש לאיזה עשיר ואמר לו שהוא זקוק לכסף כדי לחתן את הבת שלו. פתח העשיר את הדלת, נתן לו 20$ ושלח אותו. אחרי כמה ימים חזר העני ודפק על הדלת, וכשרק התחיל לדבר - הוא התחיל לבכות. "תשמע, המצב שלי קשה, אין לי איך לחתן את הבת שלי. אני לא יודע מה לעשות. תעזור לי!".

הכניס אותו העשיר לתוך הבית, ומיד רשם לו צ׳ק של 10,000$.

שאל אותו העני: למה כשהגעתי אליך לפני כמה ימים נתתי לי רק 20$, ועכשיו נתתי לי כל מה שהייתי צריך?

אמר לו העשיר: בפעם הראשונה שהגעת אלי ראיתי שבאת לאסוף כסף בעיר, ויש לך כמה אנשים שאתה הולך אליהם, ואני אחד מהם. לכן נתתי לך רק קצת. אבל עכשיו שאמרת לי שאין לך מי שיעזור לך, ורק אני יכול להושיע אותך ממצבך, נתתי לך הכל.

כן אותו הדבר, כשאדם מתפלל לקב״ה ואומר: ריבונו של עולם תן לי פרנסה! ובליבו הוא חושב, אם לא תיתן לי אני כבר יסתדר. אני אקח הלוואה מפלוני. אומר לו הקב״ה : אין בעיה. אני אתן לך קצת והשאר תסתדר לבד.

אבל כשאדם בא וזועק לבורא עולם, אין לי מה לאכול! תן לי פרנסה! רק אתה יכול לעזור לי! אין לי מישהו אחר בלעדיך!  אז בורא עולם "פותח את ידיו", ונותן לו הכל!

(צילום: shutterstock)

בסוף, הכל חוזר לקופסא

סבתא שלי לימדה אותי איך לשחק את משחק המונופול. היא הבינה כי שם המשחק הוא לרכוש. היא צברה כל מה שרק יכלה, ולבסוף הפכה למאסטר של הלוח.

בכל פעם היא הייתה לוקחת את הדולר האחרון שלי, ואני הייתי נכנעת בתבוסה מוחצת. ואז היא תמיד הייתה מסתכלת עלי ואומרת לי אותו הדבר - "יום אחד את תלמדי לשחק את המשחק!".

קיץ אחד שיחקתי במונופול עם אחד השכנים, כמעט כל יום. כל היום היינו משחקים שעות, ובאותו קיץ למדתי לשחק את המשחק. הבנתי שהדרך היחידה לנצח היא להתחייב מחויבות מוחלטת לרכישה. הבנתי שכסף ורכוש זהו האופן שבו צוברים נקודות, ועד סוף הקיץ הזה הייתי אכזרית יותר מאשר סבתא שלי. הייתי מוכנה לכופף את החוקים אם הייתי צריכה, כדי לנצח את המשחק הזה!

ואז, בסתיו, התיישבתי לשחק עם סבתא. לקחתי את כל מה שהיה לה... הרסתי אותה כלכלית ופסיכולוגית. הסתכלתי עליה נותנת לי את הדולר האחרון שלה ונכנעת בתבוסה מוחצת. ואז, היה לה דבר נוסף ללמד אותי...

היא הסתכלה עלי ואמרה: "עכשיו, הכל חוזר לקופסא". כל הבתים ובתי המלון האלה, כל חברות הרכבת והחשמל. כל הנכסים האלו וכל הכסף הנפלא הזה, עכשיו, הכל חוזר לקופסא. "אויי"... לא רציתי שזה יחזור לקופסא. "לא", היא אמרה. "שום דבר מזה לא היה באמת שלך... את מתרגשת מזה לתקופה מסוימת, אבל כל זה היה כאן הרבה לפני שאת התיישבת ליד הלוח, וזה יישאר גם אחרי שאת תלכי. את יודעת, שחקנים באים והולכים. אבל, הכל חוזר לקופסא. מכוניות, תארים, בגדים, תיקים, נכסים... אפילו הגוף שלך".

הבנתי שהעובדה היא שכל מה שאני אצרוך ואאגור ואשמור, הולך לחזור לקופסא ואני הולכת לאבד את הכל... אין כאן הרבה החזר על ההשקעה הזו, אה?...

חברים, סוף סוף קיבלתם את הקידום האולטימטיבי, ביצעתם את הרכישה האולטימטיבית, קניתם את הבית המושלם, הגעתם לביטחון הכלכלי וטיפסתם על סולם ההצלחה עד המקום הכי גבוה שאתם יכולים רק להגיע אליו, ואז הריגוש... מתפוגג. ואז מה? אין ספק שאתם מבינים שזה אף פעם לא יהיה מספיק... ואז אתם חייבים לשאול את עצמכם את השאלה: מה באמת חשוב? מה תכלית החיים, אם הכל בסוף חוזר לקופסא?...

בחיינו אנו אוגרים ואוספים, קונים ומשקיעים, מקדישים ימים ולילות ליצור לנו עולם נח ואיכותי. אך בסופו של יום כולנו נצטרך להחזיר הכל ל"קופסא", את כל שעמלנו עליו - הבתים, המכוניות, העסקים... הכל יישאר כאן!

אם רק נעצור מעט ונחשוב, נבין שהכל יחזור ל"קופסא". אנו מעבירים את חיינו בהשקעה בעולם הזה, ולעיתים שוכחים מה מטרתנו - לזכות בחלקנו בעולם הבא.

הקב"ה ברא את עולמו כדי שישמש את האדם, שיוכל לעבוד את בוראו בצורה הטובה והנוחה ביותר. אל תשקיע את מיטב ומירב כוחך בעולם הזמני והחולף, תן דעתך ותשקיע בעולם הנצחי שלך. עלינו לעשות חשבון נפש, במה כדאי ורצוי להשקיע את כוחותינו, מחשבותינו, רצונותינו... ובמה להשקיע פחות, כי הכל, בסופו של דבר, יישאר ב"קופסא"...

להיות מישהו אחר

סתת אחד (בעל מלאכה חוצב ומעצב באבן) לא היה מרוצה מחייו. כשעבר פעם מול ביתו של סוחר עשיר, וראה את ביתו המפואר ואת אורחיו החשובים, חשב הסתת: "כמה עוצמה יש לסוחר! הלוואי ויכולתי גם אני להיות סוחר". לפתע, כבמטה קסם, הפך הסתת להיות סוחר עשיר, בעל בית ענקי עם עושר וכבוד.

יום אחד ראה את השר עובר בכרכרתו הזהובה, מלווה במשרתים ובחיילים המכים בתופים לכבודו. קנא בו וחשב: "הלוואי ויכולתי להיות שר חשוב". והנה, הוא הפך להיות שר חשוב הנישא על ידי משרתיו. אך היה זה יום קיץ חם, השמש להטה, והתחיל להיות לו לא נוח להסתובב בבגדי המלכות ברחבי העיר.

הסתכל על השמש וחשב: "כמה עוצמה יש לשמש הזו, הלוואי ויכולתי להיות השמש".

בן רגע הפך השר לשמש והפיץ את אורו מן הרקיע. אך לפתע הגיח ענן שחור והסתיר אותו. בשנייה אחת אבד כוחה של השמש. ושוב הוא חשב לעצמו: "הלוואי ויכולתי להיות ענן זה".

הפך האיש לענן והחל מטייל בשמיים מעל להרים ושדות. אך לפתע הרגיש שהוא נדחף בחוזקה. כשהביט אחורה, ראה את הרוח נושפת בעורפו. "כמה עוצמה יש לרוח, הלוואי ויכולתי להיות רוח", התפלל האיש.

הפך האיש לרוח והחל עושה שמות בטבע – עקר עצים, העיף חולות נודדים. אך כשהגיע לאבן ענקית, ראה כי הוא אינו מצליח להזיז אותה. כמה שהוא לא התאמץ – האבן נשארה נטועה במקומה ולא זעה. "כמה עוצמה יש לאבן הזו", חשב. "הלוואי ויכולתי להיות אבן".

הפך האיש לאבן העצומה, והרגיש החזק ביותר בעולם.

אך לפתע, באורח פלא, הרגיש כאבים עזים בגופו, ולא האמין: "מי יכול להיות יותר עוצמתי ממני, האבן הגדולה?".

הוא הביט למטה וראה מתחתיו סתת אוחז בפטיש...

תהיו אתם. אל תחיו חיים של אנשים אחרים. תשתמשו בכלים שבורא עולם נתן לכם כדי לממש את ייעודכם בעולם. כי מה שקיבלתם - זה הכי טוב עבורכם כדי להגיע לתיקון שלשמו באנו לעולם! כל מה שבורא עולם מזמן לחיינו, מוכרח להיות עם תועלת בשבילנו!