"ובחרתי בחיים", פרק י"ב - בתיה

יום למחרת

לפתע, כמו מלאך, לבושה בחולצה לבנה וחצאית פרחונית יפה וארוכה היא הגיעה.

"נועה?", היא שאלה, "מה את עושה כאן לבדך?"
זאת הייתה בתיה, מהשכבה שמעליי בבית ספר. לא יצא לי לדבר איתה עד היום.

דיברנו עד חמש בבוקר בערך. 

פרקתי הכל.
זאת הפעם הראשונה שאני משתפת מישהי בעניינים כל כך אישיים, ועוד בפעם הראשונה שאני משוחחת איתה. אפילו חברות שלי לא מודעות לבעיות ביני לבין אמא שלי, לבעיות ביני לבין אלוקים.
זאת הפעם הראשונה שאני מרגישה בנוח לדבר עם מישהו חדש והגוף שלי לא מתרגש או חוסם אותי מכך. אני פשוט אני. הכי פשוט שיש. 

יש לה אור בוהק בעיניים, חיות. אור שלא הכרתי קודם.
סיפרתי לה את כל סיפור ילדותי. על החינוך הנוקשה, על החרם, על הפטירה של אבא, על הגעגועים, על הריבים, על הכעסים.
יש בה הקשבה ואהבה שלא יצא לי לראות הרבה, בטח לא אצל דתיים.
אני מעריכה אותה מאוד. איך זה אפשרי? גם לקיים מצוות וגם להיות מאושרת וחופשיה? זה שילוב שלא הכי האמנתי שקיים. אבל לילה שלם של שיחת נפש לא מטעה. אני מרגישה קצת, בטעות, מאושרת. 

עד היום, לא הסתכלתי על המסלול שעשיתי כמכלול. לא יצא לי פשוט.
ועכשיו - אחרי סיפרתי לה הכל, בפעם הראשונה הבטתי על המקטע של מסלול חיי עד כאן בשלמותו וזה גרם לי לחשוב שהיא צודקת.
החיים לא כאלה נוראיים ואני לא כזאת מסכנה כמו שאני רואה את עצמי. יצאו מהדברים הרעים גם הרבה דברים טובים. 

את השיחה סיימנו בעצה שהיא ייעצה לי. היא אמרה לי שרואים שאני אוהבת את אמא שלי, והיא היחידה שנשארה לי בעולם. חבל לוותר עליה. אמא רק רוצה בטובתי.
כואב, מאוד, אבל היא צודקת.
"תחזרי הביתה. אל תיצרי פרובוקציות. אל תוציאי לה את העיניים עם שינויים דרסטיים. תעשי בהדרגה הכל, כדי שהיא לא תיפגע".

נועה של אתמול הייתה אומרת שבתיה כישפה אותי. אבל אני חושבת שהאמונה הזאת שהיא כל הזמן מדברת עליה, גורמת לי שמחה מסוימת.
אולי זה כישוף ואולי זאת שמחה אמיתית. לא משנה לי. דבר אחד אני יודעת בוודאות - אני מחכה לשיחה הבאה. 

כעבור חודשיים 

התמכרתי לאמונה.
אני ובתיה כבר חברות מאוד טובות, בלב ובנפש. לא חשבתי שאפשר להגיע לרמה עמוקה כזו של חברות. עד עכשיו פגשתי בחברויות של אינטרסים או של הנאות. אבל עומק שכזה? לא משהו שהכרתי.
אני מדברת איתה על הכל, בלי לדפוק חשבון. אנחנו צוחקות ביחד על החיים, מחזקות את האמונה אחת של השנייה. לעולם לא היה בחיי אדם שמבין אותי יותר ממנה.
החיים שלי טובים. 

זה לא שאין לי קשיים יותר, אבל אני לומדת להתמודד איתם. בתיה עוזרת לי להסתכל נכון על החיים ולשנות גישה.
אני כבר פחות רבה עם אמא שלי. אני מדברת איתה על האמונה, ואני רואה אותה מחייכת. היא כנראה חיה באשליה שאני חוזרת להיות דתייה וזה עושה לה טוב. נו, ניחא. 

אני ממשיכה כרגיל לצאת עם חברים ולעשות את מה שעשיתי קודם. אז אני לא מתכוונת לשנות מעשים. אני מתכוונת לשנות גישה. אם אסתכל באמת על החיים כדבר טוב, כמתנה, אני היחידה שארוויח מזה, לא? גם נראה לי שיהיה יותר כיף לבלות איתי אם אני אהיה אחת אופטימית ולא איזה מתמרמרת מעצבנת. 

****

היום היה לי מבחן במתמטיקה. הייתי מאוד לחוצה, אז חיפשתי את בתיה בבית ספר. היא היחידה שמתייחסת ללחץ שלי ברצינות. כל השאר זורקים לי משפטים כאלה: "את במילא מקבלת מאה, מה את בלחץ?"
רק השבוע אמרה לי ילדה מהכיתה בלי למצמץ: "אני פשוט מקנאה בך".

משפטים כאלה אני שומעת באופן קבוע: "הלוואי והייתי את", "אפשר קצת מהשכל שלך?"

מעניין אם הן היו יודעות כמה התאמצתי בכל ילדותי כדי להגיע ליכולות הלימודיות שלי היום, הן עדיין היו אומרות את המשפטים האלו..

לא חשוב.

בקיצור, בהפסקה שלפני המבחן חיפשתי את בתיה בכיתה שלה והיא לא הייתה שם.
הלכתי לשירותים וגם שם היא לא הייתה. מלחיצה הילדה הזאת.
התקשרתי אליה והיא ענתה רק בפעם השנייה. היא הייתה בחצר.
"לאן נעלמת?", שאלתי אותה. 

"סליחה. הפלאפון שלי היה על שקט", היא ענתה, "קרה משהו, נסיכה?"
"כן. עוד מעט מתחיל המבחן במתמטיקה, והאמת שאני די בלחץ. אני כבר כמה שנים מקבלת במתמטיקה רק מאות. אני מפחדת שזה ייפסק".
"מי נתן לך את המאות?", היא שאלה בקול רגוע.
"מה זאת אומרת מי?", שאלתי בהיסוס.
"מי מנהיג את העולם וממש במקרה דואג לך בכל פעם לציון הזה?", שאלה.
"ה'. הוא מנהיג את העולם. אני יודעת..", עניתי.
"אז מה את רוצה ממני? דברי איתו. אם הוא אחראי על המאות שלך, קטן עליו לסדר לך עוד אחד כזה", אמרה בקריצה.
"דברי איתו? איך? אנחנו לא ממש מדברים…", הורדתי את עיניי לרצפה ובעטתי באבן הראשונה שראיתי. אינסטינקט.
היא הוציאה דף מהתיק שלה. עליו כתובה כותרת מעוטרת: "תפילה להצלחה במבחן".
"תקראי את זה", היא אמרה, "ואל תשכחי לקרוא את פרקי התהילים שרשומים פה כדי להודות לו אחרי שתקבלי את המאה שלך".

תפילה לזכירת הלימודים

אנא ה' החונן לאדם דעת. תן בליבי רצון ללמוד היטב. תן לי יכולת לשלוט על מידותיי ולהקדיש את הזמן הטוב שלי ללימודים ולא לדברים בטלים. חננו מאתך חכמה בינה ודעת. פתח ליבי בתורתך. ועזרני שיהיה ליבי פתוח לדעת מה הדברים החשובים ומה הם הטפלים. לזכור את כל הדברים החשובים, ולדעת איך כל הפרטים שייכים לכללם הגדולים.

אנא ה' עשה שאצליח בלימודי. כדי שאצליח לעשות טוב בחיים. אגרום נחת רוח להורי, וגם מורי וחברי ישמחו בי.

יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ה' צורי וגואלי.

*************

תפילה להצלחה במבחן

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שאזכה לזכור היטב את הדברים שאני לומד, ויקבעו חזק במוחי, ולא אשכח אותם כלל. ולא יארע לי שום בלבול בעת שאבחן, שלא אתרגש ולא אשכח את הדברים מטרדת הנפש, ואכתוב את הדברים בצורה ברורה כדי שהמורה תתרשם\יתרשם באופן טוב מידיעתי.

אנא ה' זכני ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל הדברים הטובים שאלמד. "פתח ליבי בתורתך ואחרי מצותיך תרדוף נפשי" .

אנא ה' זכני למצוא חן בעיני אלוהים ואדם. ויתקיים בי "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו". וכן יהי רצון ונאמר אמן.

יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ה' צורי וגואלי.

** ** ** ** ** **

אחרי שקיבלת ציון טוב - יש גם חובה להודות ולכן אמור את פרק קיא פרק קיח וכל הפרקים האחרים שממשיכים לך בלשון.

לפרקים הקודמים, לחצו כאן.