אריק משעלי: "למרות הפחד האיום שתקף אותי, אספתי כוחות, וכנראה הצלתי חיים"

נעים להכיר.

"אריק משעלי, 45, נשוי לרויטל ואב לשתיים. מתגורר באשקלון, שחקן, יוצר, זמר, מקים להקת 'אוריינטל'".

ניצוץ של נוסטלגיה.

"ההיכרות הראשונה שלי עם עולם התיאטרון הייתה בהצגת הילדים 'החתול שמיל' עם נתן דטנר. שם הבנתי שחלומי הגדול הוא להיות שחקן. הייתי אז בן שש, וזו הייתה ההצגה הראשונה שצפיתי בה בחיי. ההורים שלי לקחו אותי ואת אחי להצגה, ובכל פעם שדטנר - בדמות החתול שמיל - היה שואל את הקהל שאלות, הילדים היו צועקים את התשובה, וגם אני ביניהם כמובן.

"אחי, שהיה גדול ממני, כעס עלי שאני משתף עם זה פעולה וצועק, כנראה שזה הביך אותו, ואני זוכר שאבי כעס עליו ואמר לו שיניח לי. ככה, בהצגה הזו, בתור ילד קטן שחווה את הקסם הזה שהיה על הבמה, עם החתול שלקח אותי לתוך הסיפור, הבנתי שאני רוצה להופיע. באמת, לכל אורך ילדותי הייתי בפרונט של החבר'ה, על הבמה בבית הספר, וכו'. היום אני עדיין על הבמות, והכל התחיל שם".

ניצוץ של שורשים

"לצערי הכרתי רק סבא אחד, השאר נפטרו לפני שנולדתי, וגם הסבא שהכרתי נפטר צעיר - כשהייתי בן 5 בסך הכל. עם זאת, זכורה לי תמונה נפלאה ממנו - סבי יושב על מיטתו בגלביה לבנה וכובע בירי, המקובל אצל מבוגרים מרוקאים, קורא בסידור. התמונה זו נחקקה בראשי למרות שהייתי מאוד צעיר. גדלתי בבית דתי, שמירת המצוות אצלנו הייתה ברורה ויציבה, וזה מאוד משפיע עלי עד היום, ותמיד ישפיע. אבא שלי, שיבדל לחיים ארוכים, בן 84 כיום, מתפלל מידי יום בנץ – מאז שהוא ילד במרוקו, ובמקביל גבאי של בית כנסת. גם אמא שלי, זכרונה לברכה, הייתה צדקת גדולה".

ניצוץ של השראה

"הרב הגאון אמנון חגיגי שליט"א, רבה של קהילת יד אליהו, אליה השתייכתי שנים רבות. אני ממש מרגיש שזכיתי לחיות בקהילתו. למרות שאינני גר יותר במרכז בארץ, אני פונה לרב אמנון בכל עניין הנוגע לחיי וחיי משפחתי. ענוותו האדירה לצד גדולתו בתורה היוו ומהווים בחיי השראה גדולה. ה' ישמרהו ויחייהו אמן כן יהי רצון".

ניצוץ של מצווה

"מצוות הצדקה מאוד חשובה בעיניי. אדם שפושט ידו הגיע לשפל מדרגתו, ואני מאמין שאם לא נסייע לאדם שכזה סופנו להיות כמותו. מעבר לכך, ברור לי שכאשר מישהו נזקק לך – חובה עליך לעזור לו, ואתה צריך להפוך עולמות כדי לסייע לו. אגב, צדקה לא חייבת להיות דווקא בכסף, אלא בכל דבר שמישהו זקוק לו. חוץ מזה, אתה אף פעם לא יכול לדעת מתי אתה תהיה במקומו. חז"ל אמרו שצדקה תציל ממוות, והמוות הוא מושג גדול, שיכול להגיע בכל מיני אופנים".

ניצוץ של תפילה

"חיי הרוחניים, לצערי הרב, יודעים וידעו עליות וירידות. אני לא מתכוון חס ושלום מבחינת האמונה, אלא מבחינת שמירת ההלכה בפועל. יחד עם זאת, התפילה היא עניין מאוד משמעותי בחיי. אני מניח תפילין, קורא קריאת שמע כל בוקר, ומשתדל להתפלל שמונה עשרה. בנוסף, אני מאוד אוהב לומר את 'למנצח בנגינות מזמור שיר'. זו סגולה אדירה לקרוא את המזמור הזה בכל עת, עדיף בצורת המנורה, ואני מקפיד לעשות זאת כל יום.

"לגבי תפילה מהלב, ושיחות ישירות עם הקב"ה, אפשר לומר שאני מדבר עם בוראי כל רגע ורגע בחיי. אני לא רוצה לעשות משמעותי בלי לדבר איתו על זה, לבקש את עצתו, את הדרכתו. גם אם זה ישמע קצת פסיכוטי לאנשים מסוימים, זו האמת. בשיחות שלנו אני מודה לה', מוקיר אותו, מתנצל בפניו וכו'. יש לי שיח מאוד גלוי עם הקב"ה, ואני מודה לו על כך".

ניצוץ של עשייה

"אני מקשר את העשייה שלי ליהדות ולמסורת ישראל בהרבה מובנים ואופנים, ורואה בכך ברכה. כיום אני מופיע בסדרה 'שנות ה-80', זו העונה ה-5. בסדרה מעורבים הרבה מאוד תכנים של מסורת ישראל. בנוסף, אני מופיע בהרבה אירועים שונים וכן עומד להשתתף בפסטיבל הפיוט העולמי ה-9 שיתקיים בעוד כשבועיים בים המלח. מדובר בסוף שבוע ארוך שבו מופיעים גדולי הפייטנים והזמרים, וזו חוויה מאוד מיוחדת.

"בחיים שלי הדת והמסורת נמצאים כמעט בכל דבר, וגם בהצגה החדשה שלי זה מאוד ניכר. אחת מהסצנות שם מתרחשת בסעודת שבת שמתחילה בשלום עליכם ומסתיימת בברכת המזון. אני מאמין שאיפה שאתה מכניס ערכים, שם תהיה ברכה. אני מאוד מחובר לסיפור על שני הבדחנים שמובטח להם מקום מאוד גבוה בגן עדן. אני מרגיש שזו לגמרי השליחות שלי, שכך ה' גזר עלי – להצחיק אנשים. זה לא אומר כמובן שיש לי הנחות בקיום המצוות, אבל לפחות בנושא הזה של ההומור אני מאמין שהרווחתי משהו".

צילום: דביר רוזן

ניצוץ של סיפור

"לפני כמה שנים נקלעתי למצב שבו היה עלי להציל קשיש שנפל במדרגות ונפצע באורח מאוד קשה. למרות הפחד האיום שתקף אותי, אספתי כוחות, וכנראה הצלתי את חייו. זה היה אחד הרגעים המרגשים בחיי. במקרה אחר - לפני שש שנים, כשגרתי בתל אביב, פתאום אשתי ואני שמענו צעקות מחדר המדרגות. אשתי פתחה את הדלת, ראתה אישה מבוגרת צורחת בהיסטריה, ורצה להזעיק אותי. אני מאוד מפחד מדם ודברים כאלה, אבל רצתי לסייע. אף אחד מהשכנים לא יצא חוץ ממני, ואני מאמין שכולם שמעו. אני זוכר שממש הייתם בשוק. כשבן אדם נופל במדרגות, אני מצפה שכל הבניין יבוא ויסייע. יום למחרת, כשהאישה חזרה מבית החולים, היא הביאה לנו עוגות ושוקולדים. לא הבנתי למה היא עושה את כל זה, אני לא איזה צדיק גדול, אלא שזה המינימום שצריך לעשות".

ניצוץ של התמודדות

"כל יום מזמן התמודדויות חדשות, ולכן, בין היתר, אני מתפלל כל יום, עם סידור או בלעדיו, ולא מרפה מזה. עולם ה'שואו ביזנס' הוא עולם של דמיון. ומהדמיון הזה עלי לייצר פרנסה. אמן שיודע שאמנותו היא העבודה שלו ונמצא עם רגליים על הקרקע, רק הוא יכול לפרוץ כמו שצריך ולהתמיד בהצלחה שלו. במקצוע שלנו בתקופה מסוימת אתה על הבמות ואנשים נטרפים עליך, ויכול להיות שזמן קצר לפני כן או אחר כך אתה מופיע מול אולם ריק. זו רק דוגמא אחת מני רבות שיש לחוסר היציבות של המקצוע הזה.

"כדי לשרוד במקצוע אתה צריך הרבה שיניים, עור עבה מאוד, וכמה שהוא לא יהיה עבה - אתה תמיד תיפצע ותיכווה. השאלה היא רק כמה אתה בעל כוח הישרדות, במיוחד בישראל, שהיא מדינה קטנה המלאה בכישרונות, שחלקם בעלי מקצוע אמיתיים וחלקם אפיזודות חולפות. ברגע שאתה יודע שהבסיס לאומנותך זה רגליים על הקרקע, אז אתה בא עם בסיס יותר יציב. ברגע שיש לך את הבסיס הזה, ואתה ממשיך בתחום, אתה יודע שהמלחמה תהיה יומיומית. אני גם שחקן וגם זמר, ועובד המון כדי לייצר עוד ועוד מוזיקה, בעיקר מרוקאית ואנדלוסית, ולא מרשה לעצמי לנוח". 

ניצוץ של לימוד 

"אני אוהב ללמוד הרבה דברים, אבל את מסכת בבא קמא נהגתי לגרוס באופן מיוחד. בנוסף, אני מחובר ללימוד משניות".

ניצוץ של סיום

"אחרי 120 אשמח לדעת שעשיתי דברים משמעותיים, שהשארתי חותם חיובי, ששימחתי אנשים, ושילדיי יזכרוני".