מתח שובר שיאים: האם המתקפה האיראנית מרומזת במדרש העתיק?

האם איומיה של איראן אודות מתקפה חסרת תקדים מסמלים יותר מכל את ביאת המשיח?

הילקוט שמעוני (על ישעיהו פרק ס, רמז תצט), מספר לנו את תהליך הגאולה, שבתחילתו תהיה מלחמה גדולה, שתתבצע כפי הנראה על ידי איראן. דברים אלו מזעזעים בזהותם למתיחות השוררת בימים אלה במזרח התיכון.

כה דברי המדרש: "אמר רבי יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו, כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס (איראן של ימינו) מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם (כנראה עירק וארצות הברית), וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם (איומיה של איראן ויכולותיה הגרעיניות). וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה (פחד גדול מהסכנה האיראנית), וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים: להיכן נבוא ונלך, להיכן נבוא ונלך (שהרי מלך פרס עומד להשמיד את ישראל), ואומר להם (הקב"ה לישראל): 'בני אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתייראים? אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה".

מלחמת אדום ופרס – כאשר ישבו ישראל על אדמתם

מקור נוסף לכך שכאשר ישראל ישבו על אדמתם, תתקיים מלחמה בין אדום לפרס, מופיע במפורש בדברי המלבי"ם, שחי לפני למעלה מ-150 שנה. בביאורו לספר יחזקאל (ל"ז, י"ב), כותב המלבים כך:  

"הנה בעת קץ, אחר שכבר ישבו ישראל על אדמת ישראל, עתידים האומות להתאסף ולכבוש את ירושלים, ויבא גוג נשיא משך ותובל מארצות הצפון והמערב, שהם הערלים הנקראים אדום, ומשך ותובל הם מבני יפת הגרים באירופה כמו שכתב היוסיפון ושם אמר כי פרס כוש ופוט אתם וכן בית תוגרמה שהם כולם נימולים מחזיקים בדת ישמעאלים, והם יתאספו עם בני אדום לכבוש הארץ מיד ישראל, אבל בבואם יעשה ביניהם מהומה וילחמו איש באחיו היינו אדום וישמעאל ילחמו זה בזה, מפני שאמונתם מפורדת, ושם ישפוט ה' אתם בחרב ובדם,כמו שנתבאר שם ובזכריה י"ד, על הז סיפר כאן איך כולם ילכו לאבדון... ויבואו האשורים והפרסיים לנקום נקמתם ויפלו כולם שני הצדדים".

לקריאת נבואת יחזקאל, לחצו כאן.

ההיסטוריה חוזרת ומלמדת אותנו, שהיא היתה צפויה מראש בספר התורה והנביאים, ושכל מה שקרה וקורה לעם ישראל, נקבע בשמים, ומכוון מטרה. בע"ה נזכה להגיע לגאולה מתוך אמונה שלמה.

עם זאת, אין לדעת מתי יבוא משיח, ולא באנו לרמוז על ביאת משיח בימים הקרובים. יש לזכור שמועדים רבים קבע בורא עולם לקץ הגאולה. ולוואי שנזכה, נתכונן, לא נתייאש מן הגאולה, ולא נחמיץ את עתות הרצון העומדות לפתחנו.

יש לשנן את דברי ה'חפץ חיים', שהבטיח כי מקובל בידינו איש מפי איש, כי יראי ה' לא יינזקו מאותם מאורעות שמימיים. כך נאמר בפסוקים שלעיל: "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ; וּמַצְדִּיקֵי, הָרַבִּים, כַּכּוֹכָבִים, לְעוֹלָם וָעֶד... אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה, וְיַגִּיעַ".

כאמור, אין להיכנס ללחץ, אלא להיות בטוחים בה' שיגאלנו וישמרנו בעת מאורעות אלה. תפקידינו הוא רק לחשוב כיצד אנו מנצלים את האיתותים לטובתנו ולתועלת, ללא פחדים או חששות מיותרים. בעניין זה יש לזכור את דבריו של רבי אליעזר הגדול, המובאים בגמרא: "מה יעשה אדם ויינצל מחבלי משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים". על ידי לימוד התורה והקפדה על מצוות החסד - צובר האדם לעצמו זכויות שיגנו עליו במאורעות מלחמת גוג ומגוג, וההתרחשויות שיהיו אז.

אנחנו מאמינים בביאת המשיח, שמתמהמה, ואמור להגיע בכל יום. עלינו לצפות, להתחנן, לעשות מעשים בפועל ממש, להפיץ את אור ה' בעולם ולהמליך אותו באהבה בכל עת.

אז למה אנו מחכים? הבה נקבל, כל אחד מאיתנו, קבלה אחת קטנה אך איתנה ויציבה, לקירוב גאולת ישראל ברחמים.