איך ניתן לעזור לסובלים מכאב כרוני ומתמשך? מאמר שני בסדרה

כשאנו עוסקים בסיוע למתמודדים עם כאב כרוני, מן הראוי להציע גישה נוספת אשר יכולה לסייע בהתמודדות עם כאב כרוני, והיא: התמקדות בתחומים אחרים שאינם שייכים לכאב.

חשוב לציין: אם הסובל ינסה להתעלם מהכאב – ספק רב אם הדבר יעלה בידו, אולם ניתן ללא ספק להימנע מלהפוך את הכאב לחזות הכל, ולנסות למקד את תשומת הלב לתחומים אחרים, מאירים יותר ושאינם כרוכים בסבל.

לדוגמה: אדם הסובל מכאב כרוני, עלול לתפוס את עצמו כאדם "סובל". זוהי התווית שהוא מצמיד לעצמו, וזו הנקודה המרכזית שעל פי הרגשתו מהווה את תמצית הוייתו. אולם אם יתבונן סביבו יגלה, כי ביכולתו להצמיד לעצמו תגיות הרבה יותר חיוביות, מחמיאות ומעודדות, למשל: "אב מסור", "בעל טוב", "מומחה בתחום עיסוקו", ועוד.

הכוונה אינה להתעלם מקיומה של תגית ה"סובל". גם התגית הזו יכולה להשאר במקומה, במקביל לשאר התגיות, כאשר בתפיסה של אותו אדם ביחס לזהות שלו, הדגש לא יהיה רק על הסבל, אלא הראייה תתאפיין במבט רחב יותר שיכול לראות את קשת התגיות ותחומי הענין שמאפיינים אותו, כאשר ברבים מהם הוא מוצא סיפוק והנאה, הוא לא יתמוטט גם אם ה"סבל" יהיה אחד המאפיינים בזהות שלו.

וכמו שמצינו אצל יוסף שהוא בבית פוטיפר או בבית האסורים והוא לא "עבד" או "אסיר", אלא הוא גם עבד גם אסיר ובעיקר "איש מצליח" ולא מאבד את הזהות למרות תנאי החיים הקשים מאד. יוסף הצדיק בוודאי סבל רבות, אך לא הפך את הקושי לחזות הכל, אלא בכל מצב וזמן חיפש איך להיות יוסף הצדיק, ואיך למרות הסבל לא לתת לו להפוך חזות הכל ולא לאפשר למח להתעסק רק בכאב, אלא גם איך אפשר לתפקד.

כמובן, אין זה אומר שההתמודדות תחלוף לחלוטין והקושי יתפוגג כלא היה. למרבה הצער הכאב עדיין יהיה, וההתמודדות עמו תהיה קשה, ועדיין הסבל כבר לא יהיה חזות הכל. האדם יגלה, כי הוא אינו רק "אדם סובל" הוא הרבה יותר מכך. הזהות שלו הרבה יותר רחבה ומקיפה מאשר הסבל שעמו הוא מתמודד!

הסחת דעת חיובית

ככל שהאדם מתרכז בסבל שלו ובכאב הוא אינו יכול להתפנות לבניה עצמית ונשאב לייאוש, דכדוך ותסכול, ובמוקדם או במאוחר הדבר ישפיע גם על הסובבים אותו. אולם כאשר אותו אדם יוכל לראות מעבר לכאב ולסבל, תחומים אחרים בחייו, מאירים ומספקים – הוא יוכל למצוא בתוכו את הכלים שיאפשרו לו לצמוח מתוך הכאב והסבל.

מלבד זאת, במצבים מסויימים, האדם הסובל יופתע לגלות כי ביכולתו להסיח את הדעת מהכאב ולו באחוזים מסוימים. הסחות דעת עשויות להוכיח את עצמן כיעילות מאד, משום שהן גורמות למוח להעביר את המיקום למקום אחר, ובעצם, לא לחוות את הכאב או לחוות אותו בעוצמה מופחתת. לכן כדאי מדי פעם לנסות ולבחון האם רמת הכאב הנוכחית מאפשרת הסחת דעת מהכאב, בין אם באופן מוחלט ובין אם במידה מסוימת, ולו במידה נמוכה.

ככלל, חשוב לאדם הסובל מכאב כרוני, להציב את איכות החיים כמטרה. איכות חיים אינה בגדר מותרות. מדובר בצורך, במטרה לגיטימית, שיש לחתור אליה ולהתאמץ להשיג אותה. יש להימנע מלהגיע למצב בו השאיפה הגבוהה ביותר הינה לשרוד את היום הנוכחי או לסבול פחות. המטרה והשאיפה צריכות להיות: איכות חיים, צמיחה והתפתחות אישית.

אמת, צריך לא מעט אומץ כדי לראות את האופק מעבר לכאב, ולהציב יעד יומרני של איכות חיים, ברגעים בהם הכאב מאיים להשתלט על מכלול התודעה. ובכל זאת אם זה יהיה הכיוון ולשם תהיה החתירה, הרי שישנו סיכוי סביר לכך שבסופו של דבר ניתן יהיה באמת לפתח חיים איכותיים מעבר לכאב, שישאר תחום במקומו המוגדר.

שביל הזהב

באופן טבעי, הסביבה הקרובה לסובל מכאב כרוני, עלולה להיבלע בתוך הצרות והסבל של אותו אדם, ולתפוס אותם כחזות הכל, מה שישפיע בסופו של דבר גם על הסובל עצמו. שביל הזהב הרצוי הינו לכבד את סבלו ולהעניק לו אמפטיה והזדהות, אולם מבלי להיבלע במערבולת הסבל. אם לא יעשו זאת, במוקדם או במאוחר הם יאבדו את סבלנותם ואו אז כבר לא יהיה באפשרותם להושיט לו עזרה אחרי שמשאבי הרצון הטוב יתכלו.

נדגיש: הכוונה אינה להימנע מלהבין את סבלו של האדם הסובל. חלילה! הכוונה הינה רק לא להסתפק בכך! לא למקד את השיח רק סביב הסבל, לא לוותר על תחומי ענין ועשיה משותפים נוספים וכן הלאה. לפעמים מרוב שהסובל מבין את עצמו הוא מתבלבל ומאמין שאין יותר מאשר מה שהוא מבין שהוא סובל וזה הוא. המטרה היא להגיע למסקנה שהאדם הוא יותר מהסבל שלו ולא להישאב לסבל יתר על המידה

לדוגמה, אשה שבעלה מתמודד עם כאב כרוני, יכולה לומר לו: "אני יודעת שישנם רגעים של כאב, ואני מבינה את הקושי ותומכת בך, אך במקביל, חשוב לי שיהיו זמנים בהם נשוחח על נושאים אחרים בחיינו – למרות הכאב והסבל...". מצד אחד היא מביעה אמפתיה וכבוד לכאב, ומצד שני מציבה גבולות שימנעו היסחפות אל מחוזות הכאב, במטרה לתת מקום לנושאים אחרים בחיים.

הרווח בכך יהיה כפול: ראשית, באופן זה האדם הסובל עצמו יגלה כי ישנם חיים מעבר לכאב. בהישג זה כשלעצמו יהיה לעיתים די כדי לשפר את יכולת ההתמודדות שלו במידה ניכרת. מלבד זאת, לניהול מערכת בריאה של חיים תקינים מעבר לכאב, ישנה חשיבות רבה עבור הסביבה של אותו אדם, כדי שהיא לא תישחק, אלא תוכל להמשיך ולסייע ולהוות עבורו רשת הגנה.

עם זאת מובן שהאדם הסובל זקוק לאמפטיה והזדהות מדי פעם, ולכן, חשוב לשוחח עם הסובבים על הכאב, אך מאידך להיזהר שלא לעייף ולהתיש את הסביבה הקרובה. הם אמנם מסייעים ועוזרים בשמחה וברצון, אבל יש גבול ליכולת הספיגה שלהם. לכן אפשר וצריך לדבר על הכאב, אבל לא רק עליו.

***

הרעיון הבא, אולי יישמע בהתחלה מוזר, אבל במחשבה שניה, יש בו כדי להביא תועלת רבה.

לעיתים, אדם הסובל מכאב כרוני, יגלה כי הכאב הפך מזמן ל"תוכנית הפעלה". מבלי להמעיט בחומרת הכאבים, לפעמים הסבל כבר הפך לתוכנית קבועה מדי - הוא יושב בבית, על הכורסה, ומתלונן על מכאוביו וייסוריו.

במקרה זה, אותו אדם עלול להתקשות להיפרד מהתלונות הללו, שמשפיעות על התפיסה שלו ביחס לעצמו ולכאב הכרוני עמו הוא מתמודד. התלונות הללו הפכו להיות חלק בלתי נפרד מסדר יומו, והוא מתקשה לראות את עצמו מתנהל בלעדיהן.

במאמר הבא בע"ה נציג את הדרך שבה ניתן לעשות זאת.