סיון רהב מאיר על הרגע שבו ברור לנו בדיוק מה צריך לעשות עכשיו

סעודת שבת בבוקר, קהילת "ראש יהודי", תל אביב. כשישים איש מצטופפים בסלון של הרב אסף וצביה טבצ'ניק לשעות ארוכות וקסומות של דיבורים ושירים. הרב אסף מדבר על שתי המילים הכי עוצמתיות בפרשה, לדעתו: "אני יוסף". הרי רגע לפני כן, הכל נראה אבוד. האחים עומדים מול שליט מצרי מוזר, שמאיים לקחת את אחד האחים לכלא, וכל הזמן חוקר אותם. האחים חושבים שאין שום מוצא, הכל פשוט תקוע. והנה פתאום, ברגע אחד, המציאות מתהפכת לטובה, בשתי מילים בלבד: "אני יוסף". פתאום כל הפלונטר נפתר, פתאום כל השאלות והתמיהות והדאגות מקבלות תשובה, זה הרי אח שלהם. המשפחה מתאחדת. מתברר שדברים שנראים בלתי אפשריים יכולים להשתנות, בשנייה. 

הרב אסף הסביר שלכל אחד מאיתנו יש רגעים כאלה, של "אני יוסף". רגע שבו הכול מתבהר, כל הבלגנים והמצוקות מהעבר מקבלים פתאום הקשר ופשר ומשמעות, רגע בו ברור לנו לחלוטין מה צריך לעשות עכשיו, ואיך הכול פשוט הולך להתחיל מחדש. הוא ביקש מהנוכחים לשתף ברגע כזה של "אני יוסף" בחייהם, וסיפורים מרגשים ביותר סופרו, על גילויים אישיים, זוגיים ומקצועיים. אתם מוזמנים לחשוב על הרגע שלכם.

מי רוצה להיות מספר 2?

על רבי נחמן מברסלב כולם שמעו, אבל בלי רבי נתן, לא היינו שומעים עליו. השבוע חל יום השנה ה-176 לפטירתו של רבי נתן. הנה כמה מילים על דמות צדדית-לכאורה, שחשובות במיוחד בימינו: רבי נתן לא שאף להיות מספר 1. הוא לא רצה להיות הרב, אלא התלמיד. לא האדמו"ר, אלא החסיד. לא מתוך בינוניות, אלא מתוך הבנה שזה המקום שבו ימצה את עצמו, זה תפקידו. כבר מגיל צעיר חיפש חיות ושמחה בחיים היהודיים שלו, וכך דבק ברבי נחמן, בהערכה ובענווה רבה. הוא החל לכתוב את הדברים של רבו, רבי נחמן, שאמר עליו: "בלי רבי נתן לא היה לנו אפילו עלה (דף) אחד". רק בזכותו כל העושר הזה נמצא היום בידינו: הספרים ליקוטי מוהר"ן, סיפורי מעשיות, שיחות הר"ן, ליקוטי הלכות, ליקוטי תפילות ועוד. את כל מה שלמד ושמע – ניסה להנציח, עבורנו. הוא אפילו קנה ציוד והקים בית דפוס, כדי שהמסרים יופצו כמה שיותר. אחרי פטירת רבי נחמן, דחה בכל תוקף את הניסיונות למנות אותו כיורש.
אפשר לצטט דברים רבים שכתב, אבל נדמה לי שהעובדה הבאה היא דבר-תורה בפני עצמו: בעידן שבו כולם רוצים להיות מנהיגים ומשפיעים, כדאי לזכור גם את מי שרוצה להיות תלמיד.

5 עובדות על עשרה בטבת

השבוע חל עשרה בטבת. הנה חמש עובדות על היום הזה:

1. הצום בעשרה בטבת נקבע בגלל שביום הזה החל המצור על חומות ירושלים. בוקר אחד אבות אבותינו גילו שהחיילים של נבוכדנצר מלך בבל החלו את המצור, בשנת 588 לפני הספירה. זה לא פחות ממדהים שאנחנו זוכרים ומציינים זאת עד היום.

2. תושבי ירושלים הרגישו שבית המקדש לעולם לא ייחרב, שהריבונות שלהם כאן היא לנצח. הנביא ירמיהו ניסה להסביר שעליהם לחיות בהתאם לכללים של ארץ ישראל, אבל הם לא הבינו. הצום הוא תזכורת שהקיום שלנו כאן מותנה בהתנהגות שלנו. 

3. רגע, אבל החומות בכלל לא נפרצו ונפלו באותו היום. גם בית המקדש עוד לא נחרב, כל זה קרה רק אחר כך. זה נכון, הצום נקבע לרגל תחילת הפורענות, בשלב שבו עוד אפשר היה לתקן. הצום מזכיר לנו כמה חשוב למצוא סדקים ראשונים, לזהות את תחילת תהליך החורבן – גם ברמה הלאומית וגם ברמה האישית. אפשר לעצור לפני.

4. אחרי קום המדינה הוחלט לציין היום גם את "יום הקדיש הכללי", לזכר כל מי שנספה בשואה אבל אנחנו אפילו לא יודעים מתי. ניצולים רבים גילו שהם לא יודעים מתי לומר על קרוביהם קדיש, להדליק נר נשמה וללמוד לעילוי נשמתם. אם יש לכם קרובים כאלה, זה היום להזכיר אותם.

5. צום עשרה בטבת – הוא בדיוק 100 ימים אחרי ראש השנה. זו הזדמנות לחשבון נפש ולהתבוננות אחורה וקדימה, מה רצינו להשיג ואיפה אנחנו נמצאים כעבור 100 ימים.

מה זה "עין הרע"?

בֵּן פֹּורָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּורָת עֲלֵי עָיִן. המשפט המפורסם הזה הוא חלק מהברכה של יעקב אבינו לבנו יוסף, השבוע בפרשה. מאז, יוסף מזוהה כמי שעין הרע לא שולטת בו. פרשנים רבים מסבירים זאת כך: הסוד של יוסף נגד עין הרע הוא פשוט מאוד – יש לו עין טובה. ככל שקשה לו יותר, כך הוא מפרגן יותר ומאיר-פנים לכולם. הוא מסתכל תמיד על המציאות באופן שמפרש אותה לטובה. בספר התניא נכתב שאת זה כולנו צריכים ללמוד מיוסף – "לגמול לחייבים טובות", אף על פי שזה קשה כל כך שלא לנקום במי שחייב לי, אלא להיטיב עמו. 

גם אם האחים מכרו את יוסף, הוא לא נוטר אלא מתפייס איתם. גם אם הוא נזרק לכלא לשווא במצרים, הוא נחמד לשותפים שלו לתא. הרבי מלובביץ' אמר על כך: "יוסף גילה את סוד ההתמודדות עם הרוע האנושי: להתמקד בחיובי ולא בשלילי, להבין שאתה חלק מתוכנית אלוקית גדולה ולהשתמש ברוע שיש במציאות - כמנוף לתיקון עצמי וכללי". על העין הזו, הראייה הזו, יעקב אבינו מברך אותו. 

ויוסף הצליח, בלי עין הרע.

מהי ברכה?

מהי הברכה הכי גדולה שאפשר לקבל? לדעת מי אתה. יעקב אבינו מברך את ילדיו בפרשת השבוע, אבל חלקם לא שומעים ממנו רק ברכה, אלא גם תוכחה. ראובן, למשל, שומע מאבא שלו על מידת הבהילות והחיפזון שלו. שמעון ולוי שומעים ביקורת על האלימות שבה נקטו בעבר. 

הרב שלמה וולבה מסביר: "הסוגיה העמוקה ביותר באדם היא מידותיו, שורש הנשמה שלו. יעקב אבינו גילה לילדיו מה מידותיהם. אדם יכול לחיות חיים שלמים בלי לדעת זאת על עצמו. והברכה הכי גדולה שהאדם יכול לקבל – היא לדעת באמת מה מעלותיו ומה חסרונותיו. כשאומרים לאדם מאיזו מידה הוא צריך להיזהר – הדבר יכול להעמיד אותו על הרגליים לכל חייו. רק אם יודעים את החסרונות, אפשר להינצל מהם ולתקן. זוהי ברכה עצומה".

• מוקדש לעילוי נשמתו של מוטי בן שבת ז"ל, תושב נהריה בן 38, שבמידותיו הטובות סיכן את חייו וחילץ לכודים אחרים בשיטפון.